הכותרת היא סוד החיים...
מהו סוד החיים לדעתי..?
אנחנו כולנו חיים בסביבות ה 80 שנה בממוצע מעבירים את הזמן שלנו בכל מיני דברים ולבסוף כולנו לא משנה כמה כסף יש לנו או כמה זיינו בחיים שלנו אנחנו מוצאים את עצמנו מארחים חברה לחבורת תולעים רעבות אי שם מתחת לאדמה מאחורי קבר קטן ודל
ואולי עוד 50 שנה כל מה שישאר מאיתנו היא חתיכת אבן קטנה מעל המקום ששם הגופה שלנו הייתה קבורה ואפילו כל זכרון מחיינו יעלם...מה קורה לנו? הייתי רוצה להאמין שאנחנו ממשיכים הלאה במסענו ולא מסיימים ואתו פה אבל מי יודע....יש רק דרך אחת לברר...
אז מה אנחנו עושים ב 80 שנה האלו?
אנחנו בוכים, אנחנו צוחקים, אנחנו מתאבלים, אנחנו כועסים, אנחנו מזדיינים, אנחנו אוהבים, אנחנו עצובים ואנחנו מרגישים....
אם נעשה רגע סטטיסטיקה קלה כל אחד מול עצמו והוא ישאל את עצמו שאלה פשוטה אחת - מתי פעם אחרונה שהוא היה מאושר?
שהוא קם בוקר אחד פתח את החלון שתה את הקפה והיה מאושר?
מתי הפעם האחרונה שהוא יצא החוצה וחייך?
לבש את המדים וחייך?
מתי הוא לא קם בבוקר בלי לתת איזה קללה קטנה שברחה לו מתחת ללשון?
לא הרבה....
מעט מאוד...
תינוקות אגב הם די מאושרים....
ילדים הם די מאושרים, בשבילם מספיק לצאת החוצה ולשחק עם הכלב והם הכי מאושרים שהם אי פעם יכולים להיות...
אנחנו המבוגרים הנהורים והיודעי דבר עסוקים בלדאוג ולפחד....
אני אגיד לכם את האמת, עבר די הרבה זמן מאז שפשוט הייתי מאושר ולא בגלל שהרווחתי 20 שקל או בגלל שאני יכול לישון עוד שעה בבוקר
אני מאושר כי ככה אני וכזה נולדתי ואני חי ואני שמח ואני מעביר את החיים שלי עם חיוך...
יש ימים קשים שבהם אתה לבד ואתה תוהה אם לנצח תהיה לבד
ויש ימים טובים שאתה פוגש מישהי חדשה ואתה מרגיש שאתה מלך העולם ואתה יכול לעשות הכל...
תחלס אני אגיד לכם, אתם לא יכולים לשלוט בימים האלו...הם יבואו בין אם תרצו ובין אם לא
אתם יכולים לשלוט בהרגשה שלכם בימים אלו....
בנאדם חכם מאוד אמר לי פעם
"החיים קצרים מדי מכדי להיות עצובים" ואני רואה את זה בתור מוטו...
חייבים להפסיק להסתכל על החיים במונחים של רווח והפסד (ראה ערך ברונזה בסיפור הקצר "כינורו של רוטשליד")
מה שלא רווח הוא הפסד....
אנחנו חיים 80 שנה
רק 80 שנה
80 שנה שאנחנו לא יכולים לשלוט באורך שלהם
אנחנו לא יכולים לשלוט מתי נוולד, מתי נמות ומה יקרה כשנמות..
אנחנו יכולים לשלוט באיך נחייה
ואני בעד שנחייה עם חיוך....
אז כאן גיא - גיא בעד חיוכים.....
המשפט של הפוסט: "לשגות זה אנושי, להאשים מישהו אחר זה עוד יותר אנושי"
אנשים שצריך להרוג: מי שמגלגל עיניים כשאתה מדבר איתו.
אז אני באופן רשמי מסיים כעת הפוסט הראשון שלי אחרי די הרבה זמן עם חיוך רחב
כשאר אני אומר את אחת המסקנות החשובות ביותר שניתן להעביר
החיים - קצרים - מדי - מכדי - להיות - עצובים...
לא משנה מה קורה
באהבה
בהקרה
והערצה לקוראי היקרים
גיא
נ.ב אם אהבתם כל תוכן שכתוב בבלוג הזה תודיעו לחברכם...
אם שנאתם תודיעו לי
אם אתן במקרה בלונדיניות עם עיניים כחולות ומעל 700 בפסיכומטרי האיי.סי.קיו שלי מפורסם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
