לפני כמה ימים ישבתי באיזה זמן פנוי שהיה לי וחשבתי על כל מיני דברים.

הכי חזק היה זה איך שהזמן פאקינג עובר.

אני לפעמים בהלם מזה.. כאילו, איך זה יכול להיות שאני מוצאת את עצמי לא עושה כלום, או עושה כל כך הרבה, ובכל מצב אני מרגישה שלא הספקתי משהו. שפספסתי. שחלף לו ככה מהר.

ואכן, אני בכל מצב מרגישה שאני לא מספיקה כלום.

נשאר לי עוד פחות מחודש למלווה (!). הזמן טס! ככה עברו חודשיים וקצת?

וזה מה שמזכיר לי שהזמן שלי בבצפר גם הולך ואוזל.

עוד כמה חודשים אנחנו מסיימים י"ב, מסיימים 12 שנות לימוד, ועזבו את זה שיש עוד בגרויות אחרי פסח וכל הלחץ והנשיכת שפתיים שהולכת להיות.. אנחנו לא באים יותר לבצפר! תכלס, עם כמה שבאלי באלי באלי לסיים את זה ולנשום סוף סוף, אחרי הרבה שנים, אני יודעת שזה יהיה חסר לכולם בטרוף.

אני בכלל בחורה של מסגרת. בלי מסגרת אני נאבדת (מזל שור, כן..). אז תכף הזמן אוזל ונגמרת המסגרת הכי ארוכה שהייתי בה אי פעם. מפחיד קצת הייתי אומרת.

יצא לי לחשוב גם מה יקרה עם כל אחד אח"כ, במהלך הצבא וכל התקופה הזאת.. עם מי אני אשמור על קשר, למי אני אתקרב, את מי אני אכיר.. אין, תקופה אחת מסתיימת ואחת מתחילה.

קשה לי לחזור ללמוד בטרוף. באמת, שאחרי כל השנים האלה, אזל לי הכוח.

אבל כל יום יש איזה קול שמהדד לי כמה זה חשוב. ות'אמת? לא ממש יוצא לי לעשות עם זה כלום. וחבל, אני יודעת.

יום כיפור היה, וצמתי והכל .. כרגיל. היה לי את הצום הכי קל שהיה לי בחיים. קמתי ב-4 וחצי בצהריים (בחיים לא קרה לי) ולא הייתי צמאה ורעבה בכלל. הזוי קצת.

היום יום כיפור כבר כאילו נהיה חסר חשיבות. פתאם מלא אנשים הפסיקו לצום וללכת לבית כנסת .. שלא נדבר על זה שכמעט כולם לא שומרים את יום כיפור. בכלל כל החגים והכל נהיה חסר חשיבות. גם מבחינתי. היום, הרבה מזה לא ממש "נוגע" בליבי. כאילו סתם יום.

והגעתי למסקנה שהחיים הם אירוניים בטרוף. כל דבר הופף להיות כל כך הזוי. ובעיקר בארץ ישראל הקטנה שלנו.

על הרבה דברים שקרו לי בשנה החולפת אני יכולה להעיד שהם שיא האירוניה, וכל פעם שאני נזכרת אני מחייכת.

וזה טוב.

כל כך אירוני לדעת שלמשל בחודשיים התנתקתי והתחברתי לאנשים שונים בטרוף.

ההתנתקות היא יותר משמעותית.

התפקחתי בטרוף .. זה שזה הגיל או שזה פשוט אני.

לפני שנה התחילה השביתה (זוכרת תאריכים מופלגת שכמוני)..וזה עבר מ-ה-ר (כבר ציינתי את אדון הזמן?).

אבל אני לא סתם מציינת את זה. כי פשוט מהשביתה השתנו לי בחיים המון המון דברים.

אני חושבת שזה קרה כי התקרבתי בזמן הפנוי הזה של השביתה לאנשים שהיום הם החברים הכי טובים שלי.

וכמובן, חברים אחרים-שינוי.

ואני לא אומר שהיום אני הכי שלמה עם הכל, אבל אני מרוצה מחלק מהדברים שקרו.

לחיי השנה החדשה.. (:

ולחיי ההצלחה שלנו בהכל..

נופר.