הכל יחסי בחיים.

כל דבר יכול להראות קטן או גדול יותר בהשוואה למשהו אחר, לא משנה מה.

הכל מתגמד/גדל פתאם שאני חושבת על דברים אחרים, על אנשים אחרים, על מקרים אחרים.

וזה, ת'אמת, מה שיכול לעודד אותי לפעמים.

צריך להפסיק לחשוב, צריך לזרום.

לא להסתכל רחוק מידי ולדאוג לעתיד, אלא לזרום עם ההווה ולנסות להגיע לדרך הנכונה.

העתיד חשוב, כמובן, אבל העתיד הקרוב.

וכן, על רקע המלחמה הזאת, הכל מתגמד. על רקע ההרוגים, הפצועים והשכולים, כל יום שאנחנו קמים בבוקר, הולכים לבית ספר, אוכלים,שותים,צוחקים, כל יום נראה טוב יותר.

כל הבעיות הקטנות שלנו, החיכוכים, הדאגות הקטנות, המבחנים, הכל נראה קטן ועלוב לעומת שאר הדברים.