למה דווקא הוא? מה אני אוהבת כל כך בו?
הדרך שבה הוא עוצר הכל בשביל להסתכל לי בעניים.
בדרך שבה הוא מנשק אותי חזק חזק על השפתיים.
הדרך שבה הוא נושם עמוק עומק בשביל להודיע "זהו. די לנשיקות הרומנטיות. עכשיו אני רוצה לטרוף אותך".
הרגעים השקטים שאמורים להיות מביכים ומוזרים אבל בעצם אומרים כל כך הרבה. מורל שקט.
איך שהוא מכבד אותי.
איך שהוא שואב לי את השפה כל כך כל כך חזק שזה ממש כואב לי, אבל אני מתה על הכאב הזה.
ההרגשה שהוא נותן לי. הרגשה שאני מיוחדת. שאני שווה משהו.
ההרגשה שהוא נותן לי שהפעם זה אמיתי ואני בידיים טובות.
הדרך שבה הוא משלב את הידיד המצחיק וזה שמרגיש בנוח בכל מצב, ואת החבר ברומנטי והאוהב.
זה שהוא אומר לי מה שהוא באמת חושב בלי לדאוג.
זה שאנחנו יכולים להיות עם דעות שונות ולהתווכח על זה שעות אבל לא להפוך את זה בשום אופן לריב.
זה שהוא אומר לי "יו רונית רוני כל כך אוהב אותך" בצורה הכי כנה שיכולה להיות.
זה שהוא כנה איתי.
זה שהוא מתקשר אלי תמיד, בעוד שאני שולחת אס אמ אסים.
בעוד שהוא גורם לשתיקות המביכות (הדבר שאני הכי לא סובלת בעולם הזה) להראות כל כך בסדר.
זה שאני יכולה לדבר איתו שעות על גבי שעות בלי שיגמר מה להגיד. דבר שלא קורה עם אפחד אחר.
זה שהוא יכול פשוט לעצור באמצע שיחה ולדפוק לי נשיקה.
שהוא אומר "יפה שלי" ונותן לי להבין שאני שלו ורק שלו ושהוא הולך לשמור עלי ולהיות נאמן.
אוךךךך כמה טוב לאהובבבבבבבב!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!!
בבלוג זה
בכל הבלוגים
