עדכון: טבענתי ושיפרתי את המתכון.

(כאן היו כל מיני אנקדוטות שמחקתי כי הן התיישנו)

קודם כל הפסטה הנכונה לרוטב בולונז היא לא ספגטי. היא לא פנה, לא צינורות, ולא שום דבר אחר.

הפסטה הנכונה (גם מסורתית) לבולונז היא פרפלה. כן, אני יודע, אתם חושבים שאני צוחק, אבל לא. לפסטה בצורת עניבות פפיון קוראים, גם באיטלקית, פרפלה. לא מאמינים? לכו לסופר ותסתכלו על אריזות של פסטה ברילה. למה זה הסוג המתאים: ההסבר המסורתי הוא שהרוטב נתקע בחריצים של הפפיון.

אבל אסלח לכם גם אם תשתמשו בסוג אחר.

ועוד מילה על הסוג הנכון של פסטה לקנות. רדיפת הצדק והמוסריות שלי לא נולדה אתמול, או כשעברתי לתל-אביב. הייתי כזה מגיל אפס. כשפסטה ברילה הגיעה לראשונה לארץ, אי שם באמצע\סוף שנות השמונים, אמא שלי קנתה אחת לניסיון. מייד התקוממתי: אמא, למה את קונה ייבוא ולא תוצרת כחול לבן?

כן, כשהייתי קטן הייתי קצת יותר ציוני. לאומני. בכיתה ז' אני ואביאל זרקנו אבנים על רותם כשהוא טען שגם ערבים הם בני אדם, או משהו מהסוג הזה. ככה שגם לזרובבלה עוד יש תקווה. עד שהיא תגמור את התואר בשנקר גם אותה תראו כל שבוע בבילעין, מיידה אבנים על קלגסי מג"ב. היא לא טיפשה. היא גרה בתל-אביב.

בכל מקרה, כיום אני פחות לאומני וגם פחות מאמין בתוצרת כחול לבן. הפסטה של אסם אכילה, אבל אם אתם רוצים להנות קצת יותר, אל תלכו על אסם או על ייבוא זול אחר, לכו על ברילה. נכון, היא עולה כמעט פי שתיים, סביבות ה-7-9 ₪ (תלוי איפה אתם גרים) אבל פעם בחודשיים יש מבצע של שניים ב-12 באחת הרשתות ואז מצטיידים באיזה 6-8 קופסאות.

- מאז הגעתי למסקנה שזה לא באמת משנה וחזרתי לרכוש את הזולות יותר.

בישול הפסטה

היחס המומלץ לפסטה הוא ליטר למאה גרם. הרבה מים. כמות זוגית נדיבה היא 200-250 גרם, כלומר כחצי קופסה. אל תתקמצנו על המים. עם פחות מים הפסטה לא מתבשלת יפה. כדי לזרז את הרתחת המים אני מרתיח חצי בקומקום החשמלי וחצי בסיר הגדול. כשהמים בסיר רותחים שופכים פנימה שתיים-שלוש כפות מלח ואת הפסטה. ממשיכים לבשל על אש גבוהה כעשר דקות, תלוי בעוצמת הכיריים שלכם. לא סומכים על השעון אלא בודקים מתי הפסטה מוכנה. פסטה טובה עשויה אל-דנטה, כלומר עדיין טיפה קשה במרכז ולא סמרטוטית לגמרי. דקה יותר מידי, והיא סמרטוט רכרוכי וחסר אופי. אז השמרו לכם!

ועכשיו לבולונז. אני מחלק וממספר את המתכון לא כדי להבהיל אתכם אלא דווקא כדי שיהיה יותר קל. ככל שהמתכון יותר מפורט, כך יותר קל לבצע אותו, כי כמו שכבר כתבתי בעבר, אני לא מניח מראש שאתם עקרת בית עם שלושים שנות ניסיון במטבח. הפתיעו את החבר\חברה בארוחת מלכים!!!!

מצרכים לרוטב הכי בסיסי: (מספיק לכ-8 מנות בערך)

- כמה כפות שמן זית טוב

- בצל גדול קצוץ דק

- 4-8 שיני שום קצוץ דק או כתוש

- פלפל חריף קטן או 2 כפיות צ'ילי יבש

- 1 פלפל אדום גדול קצוץ דק (או בצבעים אחרים, גם הולך)

- חצי קילו טחון מהצומח, או נקניק סייטן מתובל של טבע דלי שהוא ממש טעים(אני חושב שהפפרוני הכי טעים), או חצי חצי.

- הכי טוב זה למצוא בשוק קילו עגבניות בשלות במיוחד, הן גם יותר זולות, אבל גם קופסת שימורים 800 גרם של עגבניות מרוסקות (אפשר עם תבלינים). אני לא טורח לקלף אותן, הקליפה גם בריאה וגם נותנת צבע.

- הרבה עלי בזיליקום טרי

- הרבה אורגנו (עלים טרי או כף-שתיים טחון) - אל תקנו תבלין יבש טחון, תשתמשו בטרי או בטרי מיובש בבית (קוני זר טרי ותולים אותו הפוך לייבוש). כשנראה לכם ששמתם יותר מידי - תשימו עוד קצת.

- מלח ופלפל

תוספות מומלצות לפי סדר חשיבות:

- שורש סלרי

- שורש פטרוזיליה

- כמה עגבניות שרי

- כמה עגבניות מיובשות

- גזר קטן

- שתי כפות פפריקה מתוקה

- כמה כפות יין אדום יבש

- שבבי שמרי בירה - תחליף לפרמזן

- בלנדר יד

- כמה כפות תבלין זעתר

- כמה טיפות רוטב סויה

- כל סוג של טבאסקו\רוטב סלסה שיש לכם במקרה בבית

     אופן ההכנה:

1. קודם כל שמים את המים לרתוח בסיר הכי גדול שיש לכם בשביל הפסטה. אם יש קומקום חשמלי שימו ככה

    שני ליטר בסיר וליטר וחצי בקומקום.

2. קוצצים דק את הבצל, השום והפלפל האדום, את שורש הסלרי והפטרוזיליה. אם יש פלפל חריף, אז גם אותו.

3. ראשית חממו מחבת כבדה ורחבה, וקלו בה את הפלפל הקצוץ עד שישחים קצת בקצוות. זה לא שלב חובה, אבל זה ייתן לרוטב טעם מעושן קלות ונהדר. מוציאים את הפלפל.

4. מחממים כמה כפות שמן זית במחבת. לפני שהוא רותח מכניסים פנימה ומטגנים: קודם הבצל, אחר כך השום.

5. מפזרים פנימה כמויות של פפריקה ואת הפלפל החריף\צ'ילי יבש.

6. אחר כך הטחון מהצומח ו\או הסייטן. מפרידים בעקשנות את הטחון לחלקיקים האלמנטריים שלו עם כף עץ או עם מה

    שלא יהיה לכם.

7. אחרי שהטחון\סייטן השחים קלות שופכים פנימה את העגבניות המרוסקות.

8. מערבבים קצת, שופכים פנימה ספל מים.

9. אם מבשלים איזה רבע שעה-עשרים דקות על אש קטנה הרוטב יאבד מים ויצטמצם, אבל זה לא חובה אם אתם רעבים.

10. בינתיים המים לפסטה רתחו, שופכים פנימה חצי קופסת פסטה והרבה מאוד מלח.

11. מתבלים את הרוטב: שתי כפות מלח, כף פלפל גרוס או טחון, אורגנו, עלי בזיליקום, ויין, זעתר, סויה,

     וטבאסקו אם רוצים או אם יש.

12. אם יש לכם בלנדר עמוד ידני, זה הזמן להפעיל אותו: סיבוב או שניים, לא יותר. אני אוהב שחלק

     מהמרכיבים טחונים ברוטב וחלקם נשארים בחתיכותיהם המקוריות. כמו שהמורה מילכה ז"ל תמיד שיננה באוזנינו: גדול, קטן, וגדלי ביניים.

13. מסננים ת'פסטה.

14. עורמים ת'פסטה בצלחת מרק ועליה שופכים את שבבי שמרי הבירה.

15. שופכים על זה לפחות שתי מצקות של רוטב.

16. מערבבים טוב.

17. שותים עם זה יין אדום יבש

18. מזדיינים.

19. אחרי יומיים-שלושה שוטפים כלים. (אם ממלאים בהם מים כששמים בכיור זה מאוד מקל על מלאכת השטיפה)

אין לי כוח לספר את כל קורותיי בהפגנה אתמול, אבל החלטתי מראש לא להפגע או להעצר אז לא קרה לי שום דבר מיוחד חוץ מקצת שאיפת גז מדמיע.

כן, להפגנה יש צד אלים - הילדים שמיידים אבנים ברוגטקות.

הישראלים לא משתתפים באלימות הזאת, הם שם כדי למחות וכדי להגן על הפלסטינים ממעצר ומירי קטלני יותר. בזכות נוכחותנו, הצבא מרסן את עצמו.

אם אין גז מדמיע ופצועים, אין סיקור בתקשורת.

ולנושא אחר:

איור למוסף עסקים של מעריב, לכתבה על מוצרים שחברות גדולות מוציאות לשוק לפני שהסתיים הפיתוח ויש בהם מלא באגים. סגנון רוי ליכטנשטיין היה בקשה של העורך.

ולנושא אחר:

אני ממליץ על הסאב קוץ' מילגה, הבאר\מסעדה ההודית\שאנטית ברחוב המשביר 22 בפלורנטין. אני לא מת על השאנטי שאנטי אבל אני מת על אוכל הודי ושלהם זול וטעים, בצורת בופה, ואפשר גם להחליט לבד כמה משלמים. יש להם שתי קומות עם ספות סביב שולנות נמוכים ובקיץ פותחים גם את הגג ומקרינים סרטי לסביות. יש להם גם כמה סוגי בירה, והכי מגניב: יש נדנדות תלויות מהתקרה ליד הבר! הבחורה שהיתה איתי היתה די מרובעת (גרמניה) ולא הסכימה להתישב על הנדנדה, אז אני ישבתי על הנדנדה והיא על כסא בר רגיל.

ואם כבר אז גם על הגלריה (לילינבלום 6), הגלגול החדש של המעליה, שהייתה בהרצל 16. בר עם מלא מציאות שוק הפשפשים ועיצוב מוגזם ויפהיפה. יותר מצוחצח ומבריק ופחות מרופט ממה שהייתה המעליה. הם טוענים שהם מכוונים לקהל מבוגר יותר.

נ.ב. הספרנית הלטנטית דיווחה על שללה מיריד הספרים, וזה הזכיר לי שגם אני רציתי לדווח על רכישותיי האחרונות, אבל אצלי אתם יכולים גם להחרות להחזיק אחרי: גיליתי באקראי שבחנות המקוונת של סטימצקי יש הנחות על כמה מספרי צ'ארלס בוקובסקי, ושלושה מהם מוצעים במחיר של 30 ש"ח בלבד: נשים, האשה הכי יפה בעיר ו-סיפורים על שיגעון רגיל. מייד הזמנתי את שלושתם, המשלוח חינם.

עדכון: המגיב aTmaN צדק, באמת יש 5 ספרי בוקובסקי וביוגרפיה שלו בצומת ספרים בקומה התחתונה של הסנטר הצפוני ב-20 ש"ח בלבד. לכו על זה!

קראתי כמה ספרים שלו בעבר, אבל אצלו כולם דומים, ולא זכרתי איזה, אז במחיר הזה לא היה אכפת לי.

למי שלא מכיר: בוקובסקי כותב נהדר על אלכוהול ועל נשים, משניהם הוא עושה בכמויות מופרזות. גם לי יש חיבה לאותם הדברים, אם כי אני מצליח לעשות בעיקר את הראשון. אין לי כוח וזמן להמליץ עליו עכשיו בפירוט, אבל אני מבטיח לכם שלא תתאכזבו.

ביום שישי הזה אני מציע לכם יום גדוש פעילות מכל קצוות תחומי העיניין של הבלוג, כמיטב מסורת הבלוג המערבת בין מעורבות פוליטית אקטיביסטית אמיצה לבין התפרקות אסקייפיסטית כייפית ממריצה.

נתחיל בבוקר: שנתיים של הפגנות רצופות כל יום שישי בבילעין. למי שלא הייתה וחוששת להגיע, ככל שההפגנה גדולה יותר הסיכוי להפגע ממשהו קטן יותר. אין שום בעיה לעמוד בצד ולעשן סיגריה, ויעידו על כך עשרות שמאלניות בנות 14 שעשו בדיוק את זה בהפגנות שאני נכחתי בהן. לעמוד בצד לא מפחית מחשיבות העובדה שאת מפגינה בעצם נוכחותך במקום. זרובבלה אולי זה גם הצ'אנס שלך.

שנתיים למאבק העממי נגד החומה בכפר בילעין - הפגנה גדולה ביום שישי ה-23.2

                                                                                              (צילום: אורן זיו, אקטיב-סטילז)

2000 דונמים מופקעים

אלפי עצי זית עקורים

מאות מתנחלים חדשים

מעל 100 הפגנות

מאות פצועים

חומה אחת

הפגנה לציון שנתיים למאבק בבלעין, יום שישי ה- 23.2.07

ארגונים שותפים: גוש שלום, תעאיוש, קואליציית נשים לשלום, יש גבול, חד"ש, בל"ד, יש דין,

בני אברהם, לוחמים לשלום, פרופיל חדש, אנרכיסטים נגד גדרות.

פולק אמר בטיעוניו לעונש בבית המשפט:

 "המשפט הזה, אם לא היה מתנהל בבית המשפט של הכיבוש, בדמוקרטיה היחידה בעולם שבה 3.5 מיליון נתינים חסרי זכויות, היה אמור להיות משפטה של החומה - אותה חומה שהוגדרה כלא חוקית על ידי הסמכות המשפטית הגבוהה בעולם, אותה חומה המשמשת כלי פוליטי בקמפיין הטיהור האתני שמנהלת ישראל בשטחים הכבושים, אותה חומה אשר בתוואי הקודם שלה, התוואי של אותם ימים (שבהם נערכה ההפגנה, נ.ח.) נפסלה אפילו על ידי בית המשפט הישראלי. לא אנחנו היינו אמורים לעמוד כאן על דוכן הנאשמים, אלא המתכננים והמוציאים לפועל של האפרטהייד הישראלי".

מתוך ידיעה היום באתר הארץ.

ועל זה כבר נאמר (התמונה לשימוש חופשי, העתיקו והפיצו בהמוניכם):

הפגנה נגד הנהגת ההסתדרות ולמען הסתדרות של עובדים

מאבק הקלדניות ועובדי הקבלן של דואר ישראל צובר תאוצה,

 הפעם לא פוחדים עוד! עומדים על זכויותינו!

 "שבענו מהבטחות השווא של בכירי ההסתדרות, שבענו מהולכת השולל, שבענו ממסכת של שקרים ומבגידתם של עסקני ההסתדרות בנו עובדי הקבלן בדואר ישראל ועובדי הקבלן בכלל".

אנו קוראים לכל העובדים - עובדי קבלן ועובדים מן המניין, פעילים החברתיים וכל אדם שאכפת לו ממה שקורה בארץ הזו להגיע ולהפגין עימנו מול הענק ששכח את כוחו ואיבד את כיוונו.

נפגין כדי להחזיר את הכוח לעובדים ולהזכיר לבכירי ההסתדרות את מי הם מייצגים ולמי הם חייבים בדין וחשבון"

 ביום ב' ה-19.2.07 בשעה 10:00 נפגין כולנו, עובדי הקבלן מבית המיון מול בניין ההסתדרות ברחוב ארלוזורוב 93 בת"א