כבר אתמול קינן אצלי חשש לגבי הגעה בזמן לנקודת האיסוף, בייחוד לאור הזזת השעון קדימה בלילה. למרות החשש, הצלחתי להגיע בזמן לנקודת האיסוף הקבועה בתחנה המרכזית החדשה. מה רבה הייתה אכזבתי כשגיליתי ששכחתי לברר, והפעם נקודת האיסוף היא דווקא ברכבת מרכז. "עכשיו עשר ועשרה והאוטובוס כבר זז, תגיע לבילעין בפעם אחרת" סתם אילן את הגולל על כוונות האקטיביזם שלי להבוקר. ססעמק. גם כן אקטיביסט. טוב נו, לפחות אני עושה מדבקות יפות.

אז במקום אני אכתוב פוסט.

השבוע אמרה לי ידידה: "אני מקווה שאתה לא שונא אותי" "על מה?!" "על זה שאני לא באה לכל ההפגנות האלה שלכם".

האמירה הזאת הזכירה לי איך הבלוג הזה נראה מבחוץ, וכתוצאה מכך גם איך אני נראה.

הבהרה: אמנם בשנים האחרונות נפלתי עמוק בשמאל, אבל רוב חיי הייתי אדיש לפוליטיקה בדיוק כמוכם, אם לא יותר מכם. אז תרגיעו, אני לא כועס עליכם שאתם לא באים לכל, או אפילו לקצת, מההפגנות. אני מודה שאני מנסה במודע לגרום לכם לייסוריי מצפון, אבל אני לא כועס עליכם אם זה לא מצליח לי.

ובאותו נושא: מדי פעם אני מקבל רמזים על זה שאני יוצא שחצן בבלוג הזה. אני חושב שזה קשור לעובדה שאני כותב בגוף שני רבים ("אתם"). בישראל הכירו את הבלוגים קודם כל כיומנים אישיים, ואלה שהצליחו הפכו לבמה פומבית תוך כדי תנועה. אל הבלוג הזה התייחסתי כאל במה פומבית מרגע לידתו, לפני שנתיים וחודש, ועל עצמי חשבתי כעל אדם שיש לו קהל לדבר אליו. אני חושב שהתרגלתי לחשוב ככה בתקופת סטיות, כי אז התחלתי לקבל מכתבים והבנתי שאכן יש לי קהל.

אני יודע שאני נשמע מטיף ושהיה עדיף להשתמש יותר בהומור, אבל לא תמיד יש לי את הזמן או את ההברקה הדרושה. אולי מתישהו גם אני אתייאש ואחזור לעמדה הצינית, אפסיק לקרוא עיתונים ואלך לעבוד בטלוויזיה. בינתיים אני עדיין מתעצבן ומשתגע כשאני קורא עיתונים ואתרי חדשות.

*

הייתי בפון פייבלז. נחמדים, שרים יפה, אבל לא מבריקים כמו כמה מהאמנים האחרונים שביקרו כאן, בוני פרינס בילי למשל.

תזמורת הצעצועים של איגור קרוטוגלוב תחמם את המלווינז (27 באפריל בבארבי).

יאצק סקולימובסקי, עיתונאי מוזיקה פולני שביקר כאן החורף לחודשיים, הכתיר את איגור: ה-גאון של סצינת המוזיקה המקומית. יאצק כתב סקירה מנקודת מבט חיצונית על המוזיקה בישראל למגזין השרת העיוור, מעניין לקרוא.

בתמונה: איגור זה זה עם המקטרת.

למלווינז תמיד הייתה תדמית פחות קשוחה מלהרבה להקות רעש אחרות, ונראה שרק בשנים האחרונות הם זכו להכרה מהרציניים אחרי שג'לו ביאפרה התפייס איתם ויצא איתם לטור משותף. לצערי אני מבין שהוא לא מגיע איתם הפעם.

חג שמח.

לכל מי שלא מעוניין להיקלע למצבים אלימים בהפגנות או בפעילויות בשטחים - יש פתרון!

קבצת רבנים לזכויות אדם הוקמה כדי להראות שליהדות יש גם צד אחר - צד של מחויבות עמוקה לזכויות אדם באשר הוא אדם, ללא הבדלי דת גזע ומין.

הקבוצה, בהנהגתו הנמרצת של הרב אריק אשרמן (בתמונה, במסיק זיתים), פועלת גם שטחים הכבושים וגם בתוך ישראל כדי להושיט סיוע למי שזקוקים לו.

הקבוצה היא אחת היחידות שמאגדת חרדים, קונסרבטיבים, רפורמים וגם חילונים גמורים בפעילויותיה.

בשנים האחרונות, בפעילותם בשטחים מתרכזים הרבנים בעזרה לחקלאים פלסטינים, בייחוד כאלה ששדותיהם ומטעיהם נמצאים בקרבת התנחלויות, וסובלים אלימות קשה, השחתת שדות וגניבות מיד המתנחלים, ברמה שלא מאפשרת להם לעבוד את שדותיהם ולהתפרנס מהם.

זה התחיל בעזרה במסיק, כדי שהחקלאים יוכלו למסוק ללא חשש. המצאותם של ישראלים נועדה לכך שכשמגיעים המתנחלים לגרש את החקלאים, והצבא מתערב, הוא יתערב לטובת הפלסטינים ולא לטובת המתנחלים. אנחנו גם עוזרים בעבודה ככה שהיא מסתיימת מהר יותר.

המסיק מתרחש בעונה אחת של השנה, אבל חקלאות היא עבודה שנמשכת לאורך כל השנה - נטיעות, גיזום, חריש, השקייה וכו'. וכך קורה שפעילות הרבנים התרחבה לאורך רוב השנה.

אני עצמי השתתפתי בכמה פעולות מסיק, נטיעות וחקלאות. למזלי ברוב הפעולות שהשתתפתי בהן לא הגיעו מתנחלים והעבודה החקלאית הייתה קלה ונעימה. גם בפעמים שהגיעו מתנחלים הם לא התקרבו מכיוון שראו שיש ישראלים בין העובדים.

להלן שתיים מפעילויות הרבנים בתקופה הקרובה שלהן אתם יכולים לתרום כספית או להצטרף (מתוך הודעות שלהם):

"ובכן בתי, אה, פשוט היה לי חוג פילאטיס קבוע ביום שישי בבוקר, בגלל זה לא יצא לי כל כך"

"במסגרת התכנון הכולל של התוואי, ובשים לב לתכלית הביטחונית של הגדר, על המפקד הצבאי לשקול גם את האינטרס הביטחוני שבהגנה על שכונה חדשה העומדת לקום [בהתנחלות], שכן אין כל היגיון לבנות את הגדר ולהותיר שכונות חדשות מחוצה לה. מדובר בטעם ביטחוני, שכן גם על השכונה החדשה יהיה צורך להגן באמצעות הגדר..." (מתוך תגובת המדינה לעתירת תושבי אום סלמונה נגד גדר ההפרדה, בג"צ 85/06, 5.10.2006)

מה אתם יודעים - המדינה מצהירה בבג"צ שהיא ממשיכה לבנות ולהרחיב את ההתנחלויות!

מופתעים?

ביום שישי הקרוב  (30.3.2007), יום האדמה, ייערכו שלוש הפגנות נגד גדר ההפרדה: בכפרים אום סלמונה, בלעין וקפין.

(צילום: אני לא בטוח, אבל סביר מאוד שזה אורן זיו לאקטיב סטילס)

מפגיני יום האדמה הראשון (1976) מחו נגד החלטת הממשלה להפקיע 20,000 דונם באיזור סחנין שבגליל, כדי להקים יישובים ליהודים. כיום משתמשת הממשלה בשיטות מתוחכמות יותר: במקום להפקיע אדמות ישירות, היא מקימה גדר ביטחונית כביכול, ובאמצעותה מספחת לישראל כעשרה אחוזים משטח הגדה המערבית (כ-570,000 דונם) ומבטיחה להתנחלויות עתודות קרקע להתרחבות עתידית.

באוּם סַלַמוּנָה שמדרום לבית לחם נמצאות העבודות להקמת הגדר רק בראשיתן. לפי התכנון תיבנה כאן הגדר 12 ק"מ מזרחה לקו הירוק, תוך סיפוח אלפי דונמים מאדמות אום סלמונה והכפרים הסמוכים. תוואי הגדר באיזור נועד להותיר בצדה "הישראלי" לא רק את השטח הבנוי של אפרתה, אלא גם אדמות המיועדות לתוכניות המתאר העתידיות של ההתנחלות. מבין שלושת הכפרים שבהם ייערכו השבוע הפגנות, זהו המקום היחיד שבו הגדר עדיין לא נבנתה ושבו יש עדיין סיכוי קלוש לעצור את הבולדוזרים!

אנו רוצים לעודד כמה שיותר יוזמות והתארגנויות, וחשוב שאתם תיזמו משהו שלכם ותצטרפו ליוזמה.

חשוב להדגיש שלאף אחת ולאף קבוצה אין בעלות על היוזמה והרעיון שפשוט שיהיו כמה שיותר פעולות וקולות...

בקיצור, תצטרפו לרשימת התפוצה (לקבלת עידכונים בדוא"ל) ונתראה ביום ראשון.

(רונן א.)

25 במרס פגישת התארגנות לקראת שישה ימי פעולה ביוני
40 שנות כיבוש

במספר פגישות שהתקיימו לאחרונה בין פעילות, אמנים ואחרות לקראת היום הנוראי המשלים 40 שנות כיבוש, גובשה ההסכמה שהשתרשות הכיבוש בחברה הישראלית מצריכה טקטיקת התנגדות רחבה באותה המידה. אנחנו מזמינות כל מי שתומכת בקריאה "די לכיבוש!" להתאסף מתחת לסיסמא "40 כיבוש", המונעת ע"י מי שלא מחכות לשינוי ממסדי ובוחרות לפעול. אנו תומכות בכל מי שכבר הוציאו קריאות פה בארץ, בחו" ל, ובמיוחד בקריאות פלסטיניות היוצאות מתחת למצור.

בהבנה שעולם אחר אפשרי ותחילתו כבר נראית לעין – תתקיים ביום ראשון ה-25 למרץ, פגישה כללית ראשונה (פרטים בסוף).

התכנית קוראת לששה ימי פעולה כמו אלו שסגרו את פגישות ארגון הסחר העולמי בסיאטל ב-1999. התכנסויות כאלו מאורגנות סביב מטרה משותפת ומסתמכות על פעילות מתואמת אך אוטונומית. טבעה של  הפעילות תיקבע על ידי מי שישתתפו בה. משתתפות מקימות בדרך כלל רשימת דואר אלקטרוני לקשר (פרטים בסוף) ואז מבססות תוכניות ויוצרות תשתיות לקראת ימי הפעולה. כבסיס לתכנית הפעולה ניתן לעשות שימוש במידע וניסיון רב שהצטברו מימי פעולה דומים ברחבי העולם. ניסיון העבר מלמד כי שותפות מחזקת ויוזמות שונות, יוצרות אווירה מרגשת ופורה ועובדות טוב. שותפויות חדשות שנרקמות, מובילות לסוגי פעולות שונות, נשים חדשות מומרצות לפעול, והניסיון החיובי ממריץ את הפעילות בשנים הבאות.

לאף אחת ולאף קבוצה אין בעלות על היוזמה. אנו מצפות לצאת מהפגישה הכללית הראשונה עם מטרה מוגדרת לפעילות כך שכולן יוכלו להתחיל להתארגן בצורה יעילה. תרגישו חופשי לערוך וועדת היגוי עם השותפות שלכן ואז תספרו לפגישה הכללית מה תוכניתכן. תדברו עם חברותכן ללימודים ותארגנו עזיבה הפגנתית, תשכנעו את הלהקה שלכן לנגן שירים חתרניים מעל משאית, תנו 50% הנחה לסרבניות בדוכן הפלאפל שלכן או תשכנעו את אחותכם לעשות אתכן פעולה ישירה נגד חברה שמרוויחה מהכיבוש.

ההזמנה הזאת יוצאת למאות פעילות\ים ועשרות ארגונים. תרגישו חופשי להזמין את כל מי שמעוניינת, או תסחבו כל מי שלא יכולה לסרב. אם כל זה נשמע טיפה לא ברור בבקשה תמצאו מישהי שחוותה ימי פעולה כמו בוושינגטון או גנואה והיא תוכל לספר לכן סיפורים אגדיים על מה שהתרחש בהן.

הפגישה הכללית הראשונה תתקיים ביום ראשון, ה-25 במרץ בשעה 18:00, במינשר (בית ספר לאמנות), רח' דוד חכמי 18 בתל אביב. נתראה שם!

להירשם לרשימת הדוא"ל:

https://lists.riseup.net/www/info/j9-tlv

בעל הבית השתגע!!!

נתחי חתול מובחרים!!!

חנות צומת במרתף של הסנטר הצפוני מוכרת את "בארץ לובנגולו מלך זולו" של נחום גוטמן בעשרה ש"ח בלבד!!!

בזכות חיה נחשפתי לעובדה המרעישה הזאת, וכמובן שמיהרתי לרכוש לי עותק. מדובר אמנם בהדפסה מחודשת בכריכה רכה (בהוצאת מודן), אך ההדפסה באיכות משביעת רצון בהחלט.

ולקוראינו הצעירים ו\או הבורים: נחום גוטמן (1898-1980) הוא מגדולי האמנים הישראלים שחיו פה, גדל בתל-אביב כשעוד קראו לה אחוזת בית וכל הציורים שלו מלאים בצבעים עזים וחיים ובמשיכות מכחול חופשיות ושמחות. חוץ מלהיות אמן (בוגר בצלאל) הוא גם כתב ואייר מלא ספרי ילדים נהדרים, כולל איורים לכמה מספריו של ח.נ. ביאליק. רציתי להפנות אתכם לאתר מוזיאון גוטמן, אבל נראה שהוא סגור לשיפוצים. למזלנו גוגל תמונות לשירותנו ותוכלו להנות מכל התמונות שבאתר.

בארץ לובנגולו מלך זולו (1939) או בשמו המלא "בארץ לובנגולו מלך זולו בן העם המטבולו שבהרי הבולבאיה" הוא סיפור שמבוסס על מסע אישי באפריקה, והספר מבוסס על הטור הקבוע של גוטמן בדבר לילדים, עיתון שהיה בין מייסדיו. גוטמן מספר לילדים סיפורי מסע משעשעים וגם מגזים קצת ומעטר את העלילות במעט פנטזיה לא מזיקה פה ושם.

זה ספר מרהיב: גוטמן הוא מאייר מופלא ורשם מדהים. הספר מלא ברישומים וירטואוזיים מדהימים של חיות הג'ונגל והסוואנה השונות - קופים, תנינים, יעלים, וטיגריס אחד ענק שעולה על המאייר ומלקק לו את הפרצוף.

חיפשתי תמונות ברשת מתוך הספר, וכשלא מצאתי החלטתי אני לתקן במעט את העניין, לפחות בשני איורים קלאסיים שפעם היו ידועים לכל מי שגדל על ספרי גוטמן.

השני הוא ההוכחה שגוטמן לא היה רק אחד מחלוצי איורי ספרי הילדים בארץ אלא גם מחלוצי הקומיקס:

קשה לי להיות אובייקטיבי לגבי ספר שגדלתי עליו, אני מניח שאת מי שלא גדל עליו זה ירגש הרבה פחות.

אבל כל מי שכן - יש לכם הזדמנות זולה במיוחד לנכס מחדש פיסת נוסטאלגיה, וגם להנחיל אותה לדורות הבאים, אם יש לכם כאלה.