חודשים ארוכים שלא כתבתי כאן. בהתחלה זה פשוט כי הרגשתי חסומה, ואני לא מדברת על חסימת כתיבה אלא סתימת פיות. מי שעוקב שנים אחרי הבלוג זוכר שסתמו לי את הפה ומאז כבר שום דבר לא היה אותו הדבר וגם לא יכולתי יותר לכתוב מהלב. על כל משפט חשבתי 10 פעמים, מה הוא עשוי לגרום וכמה רחוק אני יכולה ללכת עם החשיפה. אז חשבתי לעצמי שעדיף שתיזכר כתיבתי הישירה, הכנה והתוססת ולא זו הגוועת והתרחקתי מעולם הבלוגים.
לאחרונה, במפתיע, התגלה לי סוף סוף מי היה ה"שטינקר". האיש שלי החליט סוף סוף לחלוק איתי את הסוד. התברר שזה היה בן דוד שלו שגילה את הבלוג וקרא אותו. אוייש, זה לא היה נעים. לא הבנתי למה לקח לאיש שלי 3.5 שנים לספר לי. אילו הייתי יודעת אז, כבר מזמן הייתי הופכת את הבלוג לפרטי (הברקה של רגע לאחר שסיפר לי). לא שאני מתביישת במשהו שכתבתי, אבל המשפחה שלו? לא, לא, הם לא היו אמורים לקרוא על חיינו המשותפים. מה גם שפתאום התחברו לי כל מיני דברים – היחס הלא אוהד של המשפחה שלו, הפרצופים הלא מחייכים אלי...

בחצי השנה האחרונה אני עוברת את הסיוט של החיים שלי. סיוט שמשאיר לי מעט זמן וכוח נפשי לשאר ענייני החיים. האיש שלי ואני צועדים את כל הדרך הארוכה לרבנות. אני לא הולכת להפיל עליכם את כל הכביסה המלוכלכת, כי אני לא יודעת מאיפה להתחיל אך משהו כן רציתי לציין ואם עזרתי למישהו אז עשיתי את שלי.
אי אפשר לומר שליקקנו דבש, שנינו, כבר הרבה שנים והותיקים כאן יודעים את זה, אך אהבנו ויש לנו 3 ילדים משותפים, דברים שבגללם עושים הכל על מנת לא להתגרש, אך דברים קרו ושנינו כבר לא יכולנו להמשיך יותר יחד. לא האמנתי בחלומותי ההגרועים ביותר שזה יקרה לי אי פעם וחשבתי שנישואין זה לנצח, אך לחיים (ולאלוהים) יש תוכניות אחרות.
במשך 5 חודשים ניהלנו תהליך, יחסית מכובד, של גישור. הכל היה מסודר וכבר עמדנו לחתום על הסכם הגירושין, אך דקה לפני, האיש שלי החליט לקחת את ההסכם לחוות דעת של עו"ד ואז הכל התפוצץ! אני הייתי אמורה להישאר עם הילדים בדירה עד הגיעם לגיל 18, דבר מכובד לכל הדעות שמשאיר את הילדים בעיקר עם בטחון ופחות נזק נפשי. עוה"ד שלו יעץ לו לא להסכים לחתום על הסכם כזה המונע את זכויותיו לקבל מחצית מהדירה ולהתחיל את חייו מחדש. האיש שלי הפסיק את הגישור והכל ירד לטמיון כולל הכסף ומי יודע כמה כסף יעלה עוד.
האיש שהיה שלי הפך את עורו ונהיה לוחמני וצמא מלחמה והיות ולא הסכמתי למכור את הדירה, הוא הלך ותבע אותי ברבנות כאישה מורדת ועוברת על הדת היהודית. עולמי חשך! כשקיבלתי את התביעה הזדעזעתי למקרא השקרים שהוא העליל עלי. בהתחלה התפוצצתי מצחוק כי לא הבנתי את המטרה של זה, הוא לא ביקש לקחת ממני את הילדים למרות שאיים שיעשה זאת! אבל היום כשאני קוראת שוב מילה במילה, אני פשוט מזועזעת – איך קם עלי אוהבי! איך הוא משמיץ אותי ומעליל עלי עלילות כאם וכרעיה לא ראויה ותאמינו לי – הנייר סובל הכל!

היו לי רגעים של יאוש שבהן הייתי שבורה לגמרי, אך היתה לי תמיכה של משפחה וחברים שהחזיקו אותי "עם הראש מעל המים". שכרתי לעצמי עו"ד ועכשיו מתחילה הדרך הקשה באמת - להגיע להסכם מבלי להיכנס לתביעות בבית הדין הרבני. מה גם שבתי הדין אוטוטו יוצאים לפגרת הקיץ והסיוט הזה הולך להתארך. החיים שלי בסרט מתח אמיתי.
במשך 5 חודשים מאז התפוצצו יחסינו גרנו באותו בית, ואני לא צריכה לספר לכם איזה סיוט זה היה – יום ולילה – מריבות, צעקות, כעסים... והילדים – מסכנים, שומעים הכל!
לפני כשבוע המצב כבר הגיע לשיאו והאיש עזב את הבית, לקח את כל בגדיו והלך לגור אצל אמא שלו. מאז חזרו השקט והשלווה לביתינו והילדים לומדים להתרגל למצב החדש...

ולמה חשוב לי לספר לכם את כל זה?
משהו על גישור: גישור הינו תהליך אשר מבוסס על שיתוף פעולה ומסייע למתגרשים להיפרד זה מזו בהסכמה ובכבוד. מטרת הגישור היא עריכת הסכם גירושין, פרי משא ומתן בין בני הזוג בהנחיית המגשר. הסכם גירושין, המוסכם והמקובל על בני הזוג, מונע את הצורך בהתדיינות בבתי משפט. תהליך הגישור הוא גם זול יחסית וקצר מועד אלא אם כן נדרשת מעורבות של אקטואר שעורך איזון משאבים ומחשב את הנכסים של בני הזוג לצורך חלוקה שיוויונית, מה שאצלנו לקח חודשיים מהזמן היות ושנינו עצמאים.
היום הגישור הוא נפוץ ופופולארי, הצרה היא שלמדתי על בשרי את אי יעילותו. זה נשמע מאוד נחמד שבני הזוג "מתגרשים יפה", אך נדירים המקרים הללו במחוזותינו. ולמה? משום שבפועל לפחות אחד הצדדים פונה בסיום התהליך לעו"ד חיצוני כדי לבחון אם פעל נכון ועורכי-דין ידועים כצמאי מלחמה וכסף והם מכשילים את התהליך וזה מה שקרה לנו.
עורכת הדין שלי הסבירה לי שגישור טוב לאנשים מעטים ומאוד מסויימים אך בדר"כ בגישור נבון כדאי שיהיו עו"ד שייצגו את האינטרסים של כל צד ואז לא קורה מה שקרה לאיש שהיה שלי... "המקרה שלכם הוא ממש לא מקרה לגישור".
כלומר: התהליך המומלץ לדעתה הוא גישור בליווי עורכי דין לכל צד. אחרי מה שעברתי אני יודעת שהיא צודקת, ואם מישהו מכם נמצא במקום הזה, כדאי שידע מראש את המהות הזו.
ועוד חשוב לי שתזכרו, שאוהב בקלות יכול להפוך לאוייב!