אל תשכחי שאמרתי לך
אל תשכחי
שהכול כבר ידוע מראש
אנו כאן להעביר את הזמן
אל תכעסי שאהבת אותי
אל תכעסי
שירים שטבולים בשקרים הענקתי לך כמו שושנים
סוף העולם, סוף העולם
זה התחיל כשהפסקנו לחלום
כשהפסקנו כבר לקוות
זהו סוף העולם, סוף העולם
זה התחיל כשהפסקנו לחלום
כשהפסקנו כבר לקוות
ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק
תסתכל על הרחוב איך הוא ריק
כבר שכחנו איך לשחק
מגפה עורבת לנו בכול פינה
מחכה שנחטא במגע
כבר שכחנו מזאת אהבה!!!
סוף העולם, סוף העולם
זה התחיל כשהפסקנו לחלום
כשהפסקנו כבר לקוות
זהו סוף העולם סוף העולם
זה התחיל כשהפסקנו לחלום כשהפסקנו כבר לקוות.....
אז תיקח ת'כדור שיעיף אותך הרחוק מכאן
בסוף ימצאו אותך מת
יכתבו שהיית שותק
אם מתים רק יכלו לדבר מה היית אומר?
היית צועק לכולם
תסתכלו זהו סוף העולם!!!!!!!!
אביבבבב....
כמה כשרון בבן אדם אחת...
כמה אמת אפשר להעביר בשיר?!?! כמה כאב.......
"ילד סינטתי כבוי מול מסך שדולק...."
שומעת את השיר וחושבת על אחותי..
מסונוורת מהמחשב לא יוצאת החוצה....
שום חיי חברה חוץ מהאנשים באיי סיי קיו...
כמה רוע הביאה עלינו הטכנולוגיה?! ילדים שלא משחקים כבר אלא משותקים לטלוויזיה כמו תפוחי אדמה....
והאם לי מותר לדבר?!?!
גם אני משקיעה שעות נוזפות במכשירי חשמל המזוייפיים האלה שמכתיבים לי איך לחיות מתי ולמה...
התקשורת שמזבלת לנו במוח בלי סוף למה ככה ולמה ככה...
ואז כשאת סוף סוך יוצאת לראות אנשים נפגשת איתם..
את רק מגלה שהרוע טמון באנשים!! האנשים שהכי חשובים לך בוגדים ומשקרים לך בלי סוף..
אז אולי עדיף לחיות המציאות מדומה מאשר לסבול את כול מה שהסובבים אותך גורמים לך...
אז חברה אחת שלי מעדיפה את החבר שלה עליי אבל כשיקרה משהו היא תדע למי להתקשר
ואני ידע איך לנחם אותה והכול יחזור לקדמותו
וחברה אחרת אני כבר לא יכולה להסתכל בעינים כי אני לא יודעת איזה שקר חדש היא תמציא...
ואז יש את האלה שאני באמת אוהבת ובוטחת אבל פוחדת להתאכזב....
והמשפחה שאני מתה אליהם אבל יצאה כבר מכול החורים!!! ורק רוצה לברוח מהכול להתנתק....
לצאת לטיול לחודשיים בלי לשמוע מילה מאף אחד....
למצוא אנשים חדשים סיפורים חדשים מקומות חדשים!
פשוט להתנתק...
אבל איפה??!?!?!
לימודים עבודה רישיון מחוייבות שסובבים סביבי כמו סביבון על סמים...
ולא נותנים לי מנוחה.....
רק לסוע
אבל אני סתם מתלוננת כי יש לי את החברים שלי
שני הורים בריאים אחות...
ציונים טובים
עבודה ואני ממנת את עצמי!
חבר שאוהב (לפעמים יותר מדי..)
ועדיין מרשה לעצמי להתלונן...
האם גיל ההתבגרות המעפן הזה השפיע עליי יותר מדי??!
קיצר התחלתי עם שיר של אביב ואני יסיים עם אחד..
משהו שדיי מסביר את ההרגשה שלי עכשיו
אז השיר הבא מוקדש לכול אלא שרוצים לעוף!!!
לא היא לא
לא נשארת פה
היא תטוס איתו למקסיקו
עצובים הם חייה כאן
אין לה שום עניין לאבד פה זמן
לעוף
היא רוצה איתו
עד למקסיקו, לחצות את קו הים
לעוף
עד למקסיקו, שם לגור איתו
הדמעות יבשו עד שם
רק לעוף
עוד כאב מזדקן בלב
ורק הוא מבין ורק הוא אוהב
משונה כמו ציפור זרה
היא תפרוש כנפיה בדממה
לעוף...
בבלוג זה
בכל הבלוגים
