חוה"מ שנגמר היה אחד החוה"מים העמוסים אי פעם. זה התחיל עם נסיעה ליום שלם לירושלים, שעיקרו היה לבלות עם איילת. היא כל הזמן מגיעה לתל אביב, לי זו פעם ראשונה מזה זמן מה בבירה. הביקור כלל חברה מצויינת ושיחות מרפסת עם נוף רחבי מייצג, חוויה קולינרית, וביקור קצר מדי במוזיאון ישראל. היות והיה חג ראשון סגרירי, גם ירושלים וגם תל אביב היו מאובכות והשקט בהן נשמע חזק במיוחד, כאילו יום כיפור השאיר אחריו רשמים שמסרבים להימחק.

במוזיאון כולם ממליצים על התערוכה "חסידים" שמושכת אליה את הקהל הלא-מוזיאוני בעליל, אבל מה שבאמת מומלץ לא לפספס, לטעמי, היא התערוכה יוזף בויס וטדאש קנטור בגלריה לאמנות מודרנית. אהבתי מאוד את יוזף בויס והמיצגים שלו, בייחוד את המזווה - אותו ליווה בציווי אירוני למדי לסביבת הצגתו. העבודות של קנטור זיעזעו והרתיעו אותי, רק רציתי לברוח מהן, מה שכמובן מאוד מומלץ כשמדובר באמנות.

"הסדנא" היא אולי מסעדה ירושלמית אבל היא לגמרי שואבת מתל אביב את הרצון להיות קודם כל מאגניבה ואחר כך לספק סעודה בלתי נשכחת. טעמנו סשימי מוסר עם שמן קוקוס, שנשמע אקזוטי יותר ממה שהוא. מנה מעודנת ומחליקה בגרון. ציפיתי ליותר קוקוס האמת. סלט הארטישוק (לא ירושלמי) היה פשוט אם כי חומצי למדי, היו רק שני קרעי מוצרלה וחבל כי הם ספגו היטב את המרכיבים וגם כי הוא עלה מעל ל-50 שקלים. לעיקרית חלקנו פילה ברמונדי (שהזמנו רק בגלל שזה דג שלא ראיתי אף פעם בתפריט וזכור לי שאנפוקוסד הילל אותו, בהיותו בטיול באוסטרליה). הוא הגיע ברוטב שמנת-צלפים ולידו פלחי תפוח אדמה. הברמונדי באמת טעים אבל גם הוא וגם תפוחי האדמה טוגנו לעייפה, ביותר מדי שמן. הרוטב היה החלק הכי מוצלח והצלפים היו עדינים ביותר, מורגשים אך לא שתלטנים כדרכם של צלפים. מצד שני דגים בשמנת ותפוחי אדמה הם לא דבר כל כך נסיוני. חבל שהמקום לא היה יותר מלא, חבל שלא הלכנו ל"מונא", האחות הקטנה של ה"מחניודה", במקום. חזרתי העירה מאוחר ומסופקת.

ביום חמישי גנבתי ערב מופלא עם גילי אש ביריד Port of Dreams מבית נתנאלה כחלון לוי. הרגשתי כמו לפני יותר מעשור וחצי, כשהלכתי בפעם הראשונה ליריד מעצבי העיר ונגלה בפניי עולם שלם שהלהיב אותי נמרצות. המון נשים נדחסו בשוק הנמל ביפו, עמדו בתור כדי להיכנס למתחם שבו יצטרכו לפלס דרכן למוצגים שיפארו את ביתן ואת ילדיהן. הכל כל כך מעודן, חד פעמי ויצירתי. לתושייתה הרבה של גילי רכשנו עגלת שוק ואז עוד אחת, כדי למלא את ביתנו בכלים נאים, כי כידוע - את דעתו של אדם הם מרחיבים.

קניתי שלוש קעריות עם עיטורי זהב של Miss Etoile מדנמרק. אני מרגישה שנכדיי יזכו לאחוז בהן ולהגיד בגאווה שאלו הקעריות של סבתא מריאט, כמו שאני מתגאה בפורצלן הצ'כי או בגביעי היין בקארה של סבתה-רבתא אנטה. למעמד תופינים בחרתי שתי צלחות אקלקטיות ומהן הרכיבו לי שמפנייר חד פעמי. הצלחת התחתונה מחוררת והעליונה שקופה. רכשתי גם כלי תה-קפה-סוכר שהן סט אבל גם לא-סט, ומטר של בד יפני במבצע, שיהפוך, בתקווה ובאדיבות גברת פרא, למפת שולחן אוכל.

היריד היה כולו בסימן מאניה, כמעט כל מה שמצא חן בעינינו, מצא גם את דרכו אל עגלת השוק בלי הרבה התלבטות. שטרות וכרטיסים עפו, רוחות תודלקו וחדוות נחוו. את השלל חילקנו ב"זקן והים", שהציגו קבבים מושלמים ופרגיות עסיסיות.

למטה מצולמים זוג קנבסים מבית tamar u, שמעטרים עתה את חדר העבודה שלנו. השלישית והשמאלית ביותר היא כיסוי לתעודת זהות. עכשיו רק צריך לאתר את תעודת הזהות, שנראה כי הלכה לה לאיבוד.