ככה

כן, פשוט כך.

אני לא שונאת, אבל גם לא מחבבת.

מאז כיתה ז', כשפגשתי אותך לראשונה וחשבתי שאת אחת מהבנות היפות ביותר שראיתי ידעתי שאני אהיה מאויימת על ידך.

מי שהייתה חברתי הטובה ביותר באותה תקופה הסתובבה איתך ואני הסתובבתי עם שתיכן, בטוחה באלף אחוז שאת גם חברה שלי.

אני זוכרת את מסיבת ההפתעה שערכנו לה.

הרעיון היה שלי וגם הבית בו נערכה המסיבה, אך זה לא הפריע לך לקחת את הקרדיט אליך בעוד אני ישבתי ושתקתי.

או באותה מסיבה כשהזמנת את כולם למסיבת הפתעה של ילדה אחרת וכששאלתי אותך איפה אותה ילדה גרה ענית לי כי זו מסיבה לחברים קרובים שלה בלבד.

אחרי שחברתי עזבה התעודדתי בעובדה שאת נשארת בבית הספר ואני לא אהיה לגמרי לבד בהפסקות.

טעיתי.

לא התייחסת אלי בכלל וביליתי את ההפסקות באותה שנה בהליכה למקום סודי ומבודד שאף אחד לא ייראה שאני לבד בהפסקה. התביישתי.

ראיתי את העובדה שהחברות שלי עם החברה שעזבה רק התחזקה והתעצמה כמעין ניצחון- היא העדיפה אותי, בחרה בי בלהיות חברתה הטובה ביותר ובין שתיכן הקשר כמעט וניתק.

בשנה לאחר מכן כשהכרתי אנשים חדשים וחברים רבים טובים היחסים בינינו התהדקו קצת יותר. את בחרת להתייעץ איתי בנוגע לבעיות שונות שהיו לך ולא שכחת לציין אף פעם כמה את אוהבת אותי ושאני כזה בן אדם נפלא.

באותה שנה פגשתי אותו.

הוא היה האובססיה הראשונה שלי.

התאהבתי בו בשנייה שראיתי אותו ולא הצלחתי להסתיר את זה. כלבלב (או כלבה) חולה אהבה.

בסופו של דבר, אחרי חצי שנה מיוסרת, סיפרתי לו שאני מאוהבת בו- אם כי זה היה ברור.

לאחר שבוע הוא הודיע לי שאני בן אדם נפלא מיוחד ויפהיפה וכי הוא מאוהב בי גם.

מעולם לא הייתי כל כך מאושרת.

שבוע אחרי זה הוא נסע ובמהלך הזמן הזה גיליתי שבעצם הוא אוהב אותך.

אני פשוט הייתי שם.

אז הגיע המשבר של אותה שנה שאני בוחרת שלא לפרט עליו.

חצי שנה אחרי זה היה לי חבר חדש.

אמנם לא אהבתי אותו אפילו חצי ממה שאהבתי את הקודם אבל הערכתי אותו מאד.

ואת היית שם גם, מכהנת בתור "החברה הכי טובה" של הנוכחי שלי.

כל כך התאמצת להזכיר לי שהמעמד שלך בביתו גבוה בהרבה יותר משלי.

ההורים שלו אוהבים אותך.

האחים שלו.

אפילו הסבים שלו!

לצערי, ידעתי שאת לא מחבבת את החבר שלי במיוחד. הגיעו לאוזניי שמועות על דברים מרושעים מאד שאמרת עליו מאחורי גבו.

בעוד הוא מזכיר לי כמה את נפלאה חרקתי שיניים ולא אמרתי לו כלום על היחס הנפלא שלך אליו כשהוא לא שומע.

ככה אני, בן אדם מוסרי.

אחרי שנפרדנו בצורה שהייתה מאד פוגענית לגבי הוא טרח להזכיר לי שוב ושוב כמה את נפלאה וכמה אני אפס לעומתך.

אמנם לא באותן מילים, אבל בצורה מאד ברורה.

אמנם לא היו לנו התקליות ישירות ואני בטוחה שאת דווקא מאד מחבבת אותי אבל לי משום מה יש בעיה איתך.

אני מצטערת.

אולי אני באמת בן אדם נוראי ואפס לעומתך, וכן את מאיימת עלי.

אני מעדיפה כרגע להתרחק ממך כמה שיותר, למען בטחוני הנפשי והאישי.

תודה רבה לך יקרה.

למרות שאני לא כל כך אוהבת אותך.