אמרת שהבלוג שלי מת
אמרת שאני לא כותב כמו שכתבתי פעם
אז נכון אני לא כותב כמו שכתבתי פעם
אבל זה רק כי לא מצאתי לנכון לכתוב בבלוג שלי את כל מה שאני חושב למרות שבשביל זה הוא נועד
לא היו לי הברקות מיוחדות
לא היו לי שאלות או מחשבות פילוסופיות
לא מצאתי לנכון לחלוק את התהיות שלי לגבי דברים
כל מה שחשבתי היה אצלי בראש ולא היה טעם לבזבז את הזמן שלי בשביל לכתוב על זה פוסט
וכל זה מאז שהכרתי אותך...
מאז שהכרתי אותך
הכל נהיה ברור
אין שאלות פילוסופיות אין מחשבות רציניות
העולם פשוט יותר כשמסתכלים לו בעיניים
אבל לא הסתכלתי לו בעיניים
הסתכלתי בעיניים שלך
העיניים הירוקות והענקיות והתמימות
ובתוכן ראיתי את העולם
ופתאום הכל נהיה לי ברור
הבלוג שלי לא מת
הבלוג שלי חי יותר מתמיד, וזאת מאחר ואני לא צריך אותו בשביל לחפש את עצמי
כי אני מוצא את עצמי בך.
במבט שלך, בחום הגוף שלך, בחיבוק האוהב שלך, בריח שלך, בטעם שלך.
קשה להאמין אבל ככה זה
בכל פעם שפגעתי בך הרגשתי רע בדיוק כמוך
אני ההשתקפות שלך ואת ההשתקפות שלי
אנחנו משפיעים ישירות אחד על השני
היו לנו זמנים טובים וטובים מאד
זמנים קשים יותר קשים פחות
אבל בסופו של דבר נשארנו יחד למרות ששנינו חשבנו על האפשרות הקלה יותר
אז הנה אני כותב כדי שכל העולם ישמע
אני אוהב אותך
כדי שלא תשכחי גם כשאני אהיה בצבא
ואת עוד אומרת שאני לא כותב
בבלוג זה
בכל הבלוגים
