אהוב יקר
לא עצרתי אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון
שיהיה לי
בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהוב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
זה לא אתה שמשתנה לי
אהוב יקר
לא עצרתי אפילו לראות
כמה זה עולה לי
אהוב יקר
לא השארת גם לא זיכרון
שיהיה לי
בלילה קר
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
אתה רואה את השלכת
זה זמן ללכת, זמן ללכת,
זמן ללכת, זמן ללכת.
הכל ידוע מראש
אבל נשכח מהלב
שלאהב אותך
זה לשלם בכאב
אהוב יקר
אתה רואה את השלכת
זה זמן ללכת, זמן ללכת,
זמן ללכת.
אהוב יקר
הכל ידוע מראש אבל נשכח מהלב
אהוב יקר
אז סופ"ש שעבר התקשרת בחמישי בערב.
"יש לי חדשות רעות" אמרת לי.
"אתה סוגר שבת?" שאלתי, צביטה בלב.
"כן"
ושוב נשברתי.
ובכיתי המון.
ושמעתי אותך, שבור, כועס, עצוב, מתגעגע.
הבטחתי להיות חזקה - בשבילך.
וחיכיתי.
חיכינו יחד.
לסופ"ש הזה, להיות יחד.
והיה מדהים.
אבל קצר.
"חיכיתי לראות אותך כדי לספר לך"
"מה?"
"תבטיחי שלא תכעסי"
"נו, מה?"
"ושלא תבכי, אני לא יכול לראות אותך בוכה יותר"
"נו מה?"
"אני חוזר מקוצרת. 8 וחצי כבר בת"א"
ושוב צביטה בלב.
ואני כל כך מתגעגעת אליך, ולא מספיקה להנות ממך לפני ששוב לוקחים לי אותך לשבוע - שבועיים, מי יודע.
ואני רואה בעיניים שלך שאתה מרגיש כמוני.
גם אם לא תגיד לי.
אתה צריך להיות חזק.
בשבילי, ואני בשבילך.
ושוב אני אשב בבית, אחשוב ואתגעגע, וכמעט אבכה.
אבל, זה המחיר של לאהוב אותך, כאב.
וזה שווה את זה, כי זה אתה, ולא אף אחד אחר.
מתגעגעת.
אני.
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
Gozali