הרבה אנשים יודעים עכשיו על הבלוג שלי, ובקשתי לא לגלות, אבל בסדר, אמרתי שסגרתי את הבלוג, אז אולי אף אחד לא ישים לב...
אין י עכשיו משהו חכם במיוחד להגיד, לא משהו טוב, ולא משהו רע.
פשוט אני אגיד מה שעולה לי בראש, אז אם ייצא מוזר, סליחה..
בכל מקרה, אני חושב שקיבלתי עצה של חבר שלי, לשנות את ראיית העולם שלי, לשים פחות על כל העולם... לא אהבתי את העצה הזאת כששמעתי אותה, אבל בצורה מסויימת היא עוזרת, היא לא נחמדה, אבל היא טובה...
אני לא מרוצה שקיבלתי את העצה, אבל אני מרגיש יותר טוב, אני לא מתרגש מכל דבר קטן, אני מתרגש רק מדברים שבאמת חשובים לי, ועליהם אני שם הרבה, אני חושב....
עכשיו, התחלתי לחשוב על משהו אחר.... השיעור שאני הכי אוהב בבית ספר שלי, זה כתיבה יוצרת, משיעור נהדר עם מורה חייכנית, שאיכשהו הצליחה לא להתעצבן עליי ועל אלון, כשאנחנו לפעמים מדברים בשיעורים כל הזמן...
באחד מהשיעורים, הייתה לנו כתיבה אוטומטית, לכתוב את מה שעולה בראש, בערך כמו עכשיו... רק שעכשיו, זה קצת מצונזר.
אז, אני די הופתעתי מעצמי, כתבי על עצמי בלי הפסקה כמעט, טיפה על העולם באופן כללי אבל לא על האנשים שאני מכיר, ואני לא יודע למה, בד"כ אני חושב עליהם הרבה, אבל אולי אז זה לא נראה לי חשוב... לא יודע, אני לא מבין את הראש שלי....
כשכתבתי אז, חזרתי על המון מחשבות שלפעמים עוברות בראש שלי.... ואני חשבתי אז בעיקר על איך אני אהיה בעתיד, כי בסך הכל, אני משתנה בלי הפסקה... בערך פעם שישית שאני אומר את זה, אבל לפני שנתיים לא הייתי מזהה את עצמי.
גם עכשיו אני לא יכול לדעת מה יקרה, יכול להיות שאני אהיה אפילו ערס, אפילו שקשה לי דמיין את זה.... בטח אני אהיה סתם משהו, שבחיים לא תשמעו עליו... אפילו שאני אחד האנשים האלה, שיותר חשוב להם שיכירו אותם, מאשר שיהיו להם חיים נהדרים, אפילו שלא הייתי מתנגד לשניהם....
טוב, כתבתי יותר מדי על עצמי, אבל שיהיה, סורי...
גל
בבלוג זה
בכל הבלוגים
