הוא תמיד כזה, הסוף הזה, מלחיץ ומייגע וכל כך רוצים שהסוף שלו (של הסוף) כבר יגיע. אבל כשהוא מגיע זה מאוד עצוב לי.

בגלל זה גם כשאני מתלוננת בלי סוף על כמה שהלחץ הזה הורס לי את החיים, אני מנסה לזכור כמה אני אתגעגע אחר-כך.

המחשב שלי החליט להשבית את ישרא-בלוג ואני לא יכולה לעדכן כל-כך ממנו. גם במחשב של אבא ושל אביב זה לא עובד לי משום מה. אז הנה אני בבייביסיטר וזה זמן מצויין קצת לספר.

לספר שמאוד טוב לי בתקופה האחרונה. קורים הרבה דברים טובים, ואמנם יש לי ביום ראשון מתכונת באמנות ובחמישי בגרות בהיסטוריה ואז מבחן בתנ"ך, בגרות באמנות וגם בלשון, ובמקביל אני עוברת ביום חמישי דירה וגם מתחילה הקייטנה ביום של הבגרות באמנות.......

דברים טובים באים בצרורות....

סתם. הם לא כל כך טובים. בגרויות זה לא טוב. והמעבר דירה הזה, בנתיים לא טוב לי, אולי אני טועה..

ובכל זאת אני מנסה להסתכל על הצד החיובי של העניין.

ב-2.7 אני אקפוץ לבריכה ואהיה המדריכה המאושרת בעולם. כי מהבגרות ב11 פחות אכפת לי והיא לא מלחיצה אותי בכלל.

אני לא ישנה הרבה כי אני נורא בלחץ - לחץ שאין הרבה איך להפיג אותו אז רק הראש כל הזמן מבולגן ממחשבות ולא קל ממש להרדם. למרות שהעיניים נורא נורא עייפות...

היה הרבה החודש.. כתבתי פוסט בשבועות - אבל לא הצלחתי לפרסם. היינו בים, הנמרודים, דניאל ואני. היו כל מיני דברים שאני כבר לא זוכרת.. היה את עבודה עברית בפארק שהיה מדהים. יש הרבה כיף בתוך כל התקופה הזו.

אני נורא משתדלת כן לשלב וכן לצאת וכן לשמוח בכל מקרה - כי אחרת האיכסה יהפך לאיכסה גדול הרבה יותר.

צריך להישאר אופטימיים ושמחים , ולמרות זאת בכל יום יש לי את הזמן שכואב וקשה לי נורא.

אני יודעת שזה כבר הסוף. למשל שיעור היסטוריה לא היה מאז המתכונת, וסתם ככה אני כבר מתגעגעת.

החופש מגיע וכלום לא יהיה יותר - כבר כל כך התרגלתי .

אבל יהיו דברים אחרים.. קייטנה, משפחה מקנדה שהגיעה לארץ. אני אקרא הרבה ואני אנגן כרצוני בפסנתר. אני אהיה עם דניאל בלי לחשוב שצריך לקום מוקדם מחר (אחרי שתגמר הקייטנה)... אני אוהב ואני אצחק, אני אראה את גלי סוף סוף.. שכבר מה זה גידלה בטן בגודל החיים - ואני מתגעגעת אליה כי לא ראיתי אותה מאז פברואר. זה באמת המון זמן. אני חושבת שזו התקופה הכי ארוכה שלא ראיתי אותה. כי לראשונה בקשר שלנו גם אני במצב שאני פשוט לא מוצאת זמן לפנות לנסוע אליה.. זה נורא עצוב. אבל זה אמיתי.

והיופי שפה זה ששום דבר לא השתנה.

אני כבר כותבת וכותבת. גם אורזת בחדר. אה, החדר שלי, כמעט כבר כולו ארוז.

יש עוד הרבה מה לעבור בשבועיים הקרובים. אני מנסה לא לחשוב. אבל אני לא כל-כך מצליחה, אני רק רוצה שזה יגיע כבר ויעבור. אשכרה חלמתי בצהריים חלום בלהות - שהייתה בגרות בהיסטוריה ואני פשוט לא ידעתי כלום. ועוד משהו קטן.

הרבה זמן לא עשיתי בייביסיטר ביום שישי. זה מוזר, איך שחבר משנה את ההרגלים . פתאום גם לי יש חיים.... :)

ושלא תבינו אותי לא נכון, בייביסיטר זה אחלה. גם ביום שישי.

אחרי שלמדתי היום המון לאמנות,

אני , למשל, הולכת לראות עכשיו מלא טלוויזיה של שטות ולהירדם מולה- חצי.

שיהיה לכולם לילה טוב.... מגיע אפילו תותים.