אז החלה השנה, האמת שדי סבבה, עוד לא התחילו המבחנים ממש, החגים בפתח, הכל רגוע ודי יפה.

התחלתי פיתוח קול וכיף כיף כיף.

שבוע שעבר הייתי בהופעה הכי מדהימה בכל העולם, חיכיתי לה שלושה חודשים ואולי כל חיי,

יהודית רביץ בקיסריה.

היו כל מני ביקורות. היה אחד שכתב "המפץ הגדול", שזה כבר לא רק כשרון , זו השראה.

כל הקהל, והיה הרבה קהל, נכנס בשלב כלשהוא לאקסטזה שאתה לא יכול לתאר במלים. אותה אקסטזה שמרגישים כשמופיעים, כשגאים, כשנהנים. ואני חשבתי, אם אני ככה - מעניין מה היא.

איך היא מרגישה שבפעם הרביעית הקיץ היא מילאה את קיסריה, 5000 אנשים בכל הופעה, אנרגיה חדשה בכל הופעה, ובדרך ההופעות הקטנות , ובכולן היא פשוט מדהימה - חוץ מהדיוק והצליל הפשוט נוגע שיוצא לה מהגוף, היא פשוט כזו אנושית.

אהבה מבלבלת, ועכשיו אחרי שאני סוף סוף חווה אותה אני גם יכולה להגיד שבנים הם עם דביל.

בלי קשר לאהבה. הם פשוט כאלה ......... !!!!!!!!!!!!!!!!! לפעמים.

זה מה שיש לי להגיד.

גלי צריכה ללדת, לא ראיתי אותה כל ההריון, לא ראיתי אותה מאז פברואר, בשבילי זה שנים, אני מתגעגעת אליה ובכל זאת מבינה .

גלי מיוחדת - גלי צריכה מרחב - גלי לא אוהבת לבקש עזרה - גלי קשה לה - גלי כבד לה - ובכל זאת לא מבקשת עזרה, ולא מקבלת .

ובכל זאת גלי אוהבת, ובכל זאת היא מרחוק הכי אוהבת והכי הכי חברה.

בקרוב מאוד אני מסיימת את האלבום השני שעיצבתי , 2007/8, והוא יהיה מהמם.

אני מתה על שיעורי ספרות מורחב זה פשוט כיף. זה מדהים איך שגאולה מורה הרבה יותר טובה לספרות מאשר להיסטוריה כי "ספרות זה בנשמה שלי". - רואים.

אני עדיין שונאת מתמטיקה, למרות שמה-זה קל בשלוש יחידות.

ואני עדיין שונאת אנגלית.

שבוע שעבר התפרסם הזוג הראשון שראיינתי וצלמתי למעריב לנוער וזה היה מרגש.

אני מתגעגעת לכמה אנשים מאד משמעותיים בחיים שלי

והאמת

כבר נמאס לי לרדוף.

קשה לי.

ואיכשהו טוב לי.

נו טוב - תקופת מעבר היא לא רק באוויר. כולם מרגישים אותה.