נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 5/2005
50 שנה למשפט ההוא - פוסט ליום השואה
לפני חמישים שנה חסר חודש פירסם השופט בנימין הלוי (שופט המחוזי דאז) את פסק דינו המונומנטלי במשפט גרינוואלד, הידוע יותר כמשפט קסטנר.
יש ויקי מצויין בעברית על המשפט, וגם על הסנגור הצעיר והמבריק שמואל תמיר שהפך למעשה את היוצרות במשפט, בהשימו על דוכן הנאשמים לא את גרינוואלד אלא את קסטנר.
יש מחלוקות שכנראה כבר לא יוכרעו, אבל לדידי רודולף קסטנר היה משתף פעולה מהסוג הכי נבזה שיש אשר מכר למעלה מחצי מיליון יהודי הונגריה לאייכמן בתמורה להצלת פחות מאלפיים מיוחסים, בעלי ממון, ואיך לא - קרובי משפחה. שני הצדדים בעיסקה קיבלו את מה שרצו ב- 1944. אבל לפחות עם אייכמן באו מדינת ישראל וההיסטוריה חשבון.
למי שיש ספק, צללו נא אל תוך האוטוביוגרפיה המונומטלית של תמיר, "בן הארץ הזאת" שמה. כל הראיות נמצאות שם, כולל כמובן אלו שלא עמדו לפני שופטי המחוזי ב- 55' והעליון ב- 58' מאחר ונתגלו רק עם הבאתו של אייכמן לארץ שנים מספר לאחר מכן. לו היו נערכים משפט קסטנר ומשפט אייכמן בסדר כרונולוגי הפוך, אני מעז לאמר שהתוצאה הייתה אחרת לגמרי. ואין הכוונה שאייכמן היה יוצא זכאי.
לגנותו של תמיר יש לאמר שהוא ניסה והצליח לנגח במשפט את בן גוריון ומפא"י, אז השליטים הבלתי מעורערים של הפוליטיקה הישראלית (על אף שטכנית היה אז ב"ג פנסיונר), ולטעון נגד המוסדות הציוניים שלא עשו מספיק כדי להציל. לא שהטענה לא הייתה נכונה, אבל היא לא הייתה ממין העניין. קסטנר היה פושע מלחמה בזכות עצמו, גם בלי לגרור לעניין את אהוד אבריאל.
ומה נשאר מכל זה ? השופט הלוי, שהתקדם לעליון ושפט שם בין השאר את אייכמן (אולי בזכות ההיכרות המוקדמת עם חומר הראיות מהקמפיין ההונגרי של -44'), אמר את הכל לדעתי במשפט אחד בפסק דינו: "קסטנר מכר את נשמתו לשטן". הוא גם אמר בחוכמתו לעומת הטענה כי לא ניתן לדון מה שעשו אנשים בזמן השואה על מנת להינצל, כי פעולותיו של קסטנר להצלת בכר ונאצים אחרים לאחר המלחמה מטילים "צל לאחור" על כוונותיו ומעשיו בזמן המלחמה. רוצה לאמר: קסטנר היה שותף לפשע ולא קורבן.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
