נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 6/2005
ובינתיים במנצ'סטר
אני זוכר ערב אחד בו ישבתי עם חבר בשם נועם בביתו. זה היה אי שם לקראת סוף התיכון, אולי 1997. ביל קלינטון בדיוק היה עסוק עם מוניקה שלו ואנחנו הקדשנו בממוצע שש שעות מכל עשרים וארבע להאזנה לאואזיס. קשה לתאר למי שלא נתפס לזה בזמן אמת איזו להקה כובשת הם היו אז. לרגע אחד, מתישהו באמצע שנות התשעים זה לא היה רק האגו הענק של הגאלאגרים - הם באמת היו הכי גדולים בעולם. המעריצים האמיתיים גם ידעו, שבנוסף ללהיטים המנצחים שנשמעו ברדיו (Don't Look Back In Anger, Wonderwall, Stand By Me ועוד...) נואל גאלאגר גם היה כותב שירים ענקיים וקובר אותם כביסיידים. אהבנו אותו וחשבנו שהוא עושה את זה בשבילנו - שירים רק של המעריצים. השיר שלו שאני הכי אוהב, The Masterplan לא יצא על תקליט (עד לאוסף הביסיידים המאוחר שנשא את שמו), וכמוהו גם Angel Child , Fade Away ועוד ועוד. אני ונועם התבדחנו שאחרי שנואל יזדקן ויאבד את זה, הוא תמיד יוכל להוריד מהבוידעם את השירים האלה ולהוציא אלבומים כדי להתפרנס.
עכשיו הבדיחה הזו הפכה למציאות עגומה. כל הביקורות שהתפרסמו על האלבום החדש Don't Believe The Truth (נואל תמיד ידע לשלוף שמות לתקליטים) ללא יוצא מן הכלל מציינות את השיר הנועל Let There Be Love כשיר האחד הטוב שמציל אלבום חלש. אולי מתוך כבוד לשועל זקן או משום שאינם יודעים, לא מציינים המבקרים שזהו שיר ישן: הוא נכתב לפני כמה וכמה שנים, ולבסוף היה אאוט-טייק של האלבום שלפני הקודם (Standing On the Shoulder Of Giants ,הטעות במקור).
חוץ מהשיר הזה, שבמקור נקרא בכלל It's a Crime , באמת לא שווה להכביר מילים על האלבום. תת רמה. קשה להאמין שהכותב העילג הזה הוא אותו איש שכתב את Live Forever , שהגאון יכול להתדרדר כל כך. עוד יותר חמור שהוא נותן לשאר החברים לכתוב חצי תקליט (!). בשני התקליטים הראשונים היה כתוב: כל השירים נכתבו ע"י נואל גאלאגר. זה הכל. בלי 'פרט ל-". בשלישי נתן לליאם לכתוב שיר אחד ותראו לאן זה הביא אותנו.
אני מסרב להאמין (כפי שהקוראים המתמידים ודאי יודעים) שאמנים גדולים שוכחים איך לכתוב. נואל יכול לחזור לעצמו אבל כנראה יצטרך לקרות משהו דראסטי בשביל שזה יקרה. אולי הגיע הזמן לפרק את הגוייה הזו הקרויה אואזיס ולצאת לדרך לבד? הרי להקה ממש היא אף פעם לא היתה (זוכרים את טוני מק'קרול? לא? בדיוק.) אלא מופע של איש אחד. גאון מוזיקלי שצריך לקחת ליד גיטרה אקוסטית של שתים עשרה מיתרים ולשחזר את ימי האנפלאגד הגדול ההוא שהוא שר לבד.
אני מצידי אקנה כל מה שהוא אי פעם יקליט. בכל זאת. גיבורי נעורים חדשים כבר לא יהיו לי.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
