נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 11/2005
שורות גדולות (או: השטן והנפש)
א
יש שורות שפשוט נועדו להאמר; לא בגלל שהן נכונות או בגלל שמישהו צריך או רוצה לשמוע אותן. פשוט בגלל שהן יפות. למלים יש ערך מעבר לתקשורת, ערך פנימי אבסולוטי שאינו תלוי בשמיעה או בקהל. אם עץ נופל ביער ואין מי שישמע האם נפילתו רועמת? אינני יודע. אבל שורה גדולה היא שורה גדולה בין אם היא מרוחה על השלט הגדול מעל האיילון שמראה את הקוביות של דודי בלסר ובין אם היא קבורה במגירה. ואחרי הכל, אני ודאי לא היחיד שאמר למישהי שעיניה כחולות כמו הים בלי לשים לב שהן בכלל ירוקות.
ב
התחלנו לדבר על שורות גדולות. "בראשית ברא אלוהים את השמיים ואת הארץ" למשל. או "הלילה נמוג כמו כתובת הקעקע הישנה שלי - לב ופגיון וכיתוב 'לנצח'". יש הרבה דוגמאות. אני תוהה האם אפשר לייצר אותן. האם יש מודל או נוסחה שאנשים כמו עמוס עוז או דילן תומס הצליחו לפצח או לחלופין מכרו את נשמתם לשטן תמורתה. אם הנוסחה הזו קיימת זה כמובן יהיה עצוב מאוד משום שכל הקסם יאבד. זה אולי מצער, אבל אני בטוח שאיפשהו באיזו מחלקה למדעי המחשב דוקטורנט קוריאני כותב עכשיו תוכנה שתכתוב ספר שיזכה אותה יום אחד בפרס נובל. נראה רחוק? זה גם מה שאמרו על שחמט עד שהידרה קרעה את מייקל אדאמס לפני כמה חודשים. רק עניין של זמן.
ג
אם ארצה ואם לא מוביל אותי זרם התודעה הזה חזרה לעמוס עוז. אני תוהה אם הוא יכול לקרוא, נניח את טורגנייב או סופר גדול אחר שהוא אוהב ולהתייחס למה שהוא קורא בצורה שאינה מקצועית - כלומר לקרוא שורה גדולה של המאסטרו ולהזיל דמעה, בניגוד ללקרוא שורה גדולה של המאסטרו ולהתפעל מהקומפוזיציה ומהאופן שבו הלוואי מייצר אפקט רגשי על ידי מלים בעלות צליל מוכר. אפשר לשאול את השאלה בצורה כללית יותר. האם לאונרדו דה וינצ'י יכול היה להתפעל מציור? האם רובי פאולר יכול להתפעל משער פנטסטי? אולי כן. אבל אני חושד בהם, ברבי האמנים שהם שילמו איזה מחיר על השליטה שלהם באומנותם. שהם איבדו את היכולת להשתאות באמת. את היכולת לשים דיסק במערכת ולהסחף איתו. לצעוק את המילים מהמרפסת.
ד
ובכל זאת הייתי מוכן לשלם את המחיר, כבד ככל שיהיה. אם יש לכם את מספר הטלפון של השטן אנא קשרו בינינו. יש לי עסקה להציע לו.
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
