נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 2/2006
הסוסים היססו
מועצת יש"ע מפרסמת היום מודעה בעמוד הראשון של "הארץ" כנגד הברוטליות שהפגינה המשטרה במה שכבר מכונה כשגרה פינוי עמונה, אף שרוב רובה של עמונה לא פונתה כלל וכלל. כנראה שהם חושבים שיש להם מה להרוויח מפנייה לקהל קוראי "הארץ". חבל שלא פנו אלי קודם; יכולתי לחסוך להם כמה עשרות אלפי שקלים, מאחר ואני יכול לאמר בוודאות בשם הקהל האמור, שארבעתנו לא מסמפטים את מפוני עמונה.
אבל מחלקת השיווק הכושלת של מועצת יש"ע היא העניין הכי פחות חשוב היום. הרבה יותר חשובה ממנה היא אזלת היד האמיתית של משטרת ישראל ושל ישראל הרשמית בכלל, שהועברה בשידור חי ומתועד היטב לבתים של כולנו. אותה מודעה מספרת לנו בפונט אדום, שבבואם לרמוס את הנערים המתבצרים, "הסוסים היססו, הפרשים לא". פיסת הקופירייטינג המבריקה הזו ניצבת כנגד ההתלהמות הדפנסיבית של דוברי המשטרה כקראדי ועמית, שניסו לייצר ספין חדשותי המאשים את המפונים בהתלקחות.
אלא שנשצ"ת היא "אזור ללא ספין" מוכרז; והאמת הלא נעימה צריכה להאמר: לא היה שמן רותח. לא הייתה אלימות מאורגנת של ממש מצד המפונים - לא בעמונה ולא בשום מקום אחר. מה שכן היה בהחלט, הוא כישלון קולוסלי של משטרת ישראל, ששוטריה המצויינים התבררו כמי שאינם מסוגלים להתגבר על כמה עשרות נערים צנומים ונערות בעלות פה מלוכלך. כמה פאתטי הוא לראות את משטרת ישראל על כל עוצמתה מלינה כילד בגנון ש"הם התחילו" ו"אבל הוא קילל אותי". אילולא ידעתי אחרת הייתי בטוח ששלחנו שוטרים בני חמש וחצי למשימה הזו.
אפשר לא לאהוב את הילדים והילדות שעומדים בצד השני של הקונפליקט הזה. הם חוצפנים, חסרי כל כבוד למדינה ולגופיה הרשמיים. הם צריכים לשטוף את הפה במים וסבון ובאמת מעניין לדעת, כפי ששאל מופז בטלוויזיה, איפה ההורים שלהם. אבל מה שמותר לחבורה של ילדים מופרעים שהבריזו מבית ספר כדי למחות באופן שהוא יותר מלגיטימי, אסור לשוטרים במדינה דמוקרטית. ואם אנחנו לא יכולים להוציא כמה ילדים חוצפנים מקוביות קרטון בלי להוציא אותם על הדרך מוועד הורים ובלי להתנהג בברבריות מזעזעת, מה לעזאזל אנחנו עושים פה בכלל?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
