נימוקים של צורה ותוכן

אם אי פעם תהיתם מה יכולת הכתיבה שלי כשאני שיכור - here it is.

גמר הגביע של היום היה מותח ככל שמשחק כדורגל יכול להיות מותח. תהפוכות, שערים, הארכה, פנדלים - הכל. ובסוף ליברפול ניצחו. אם אני אמות עכשיו אני לא אוכל להגיד שהתזמון לא היה מושלם.

זה היה משחק שהלך בכל מיני כיוונים. ווסטהאם תקפו, שיחקו טוב. הגיע להם לנצח. אבל הם היו בצד הלא נכון של הגורל הערב. הם נתנו לגמר גביע להיות מוכרע בפנדלים מול שוער הפנדלים הטוב ביותר בעולם, חוזה ריינה. ומי זוכר עכשיו ששניים משלושת השערים של הפטישים היו באשמתו של ריינה? בטח לא אני. חוזה מנואל ריינה אלוהים. אמן.

כשבניטז הביא את ריינה לליברפול הדעה הרווחת בספרד הדגישה את יכולתו בעצירת פנדלים. כמה שהם צדקו. היום חוזה מנואל ריינה הראה לנו מה טיבו של שוער פנדלים. הוא לא הימר על פינה. הוא חיכה שהבועטים יגידו לו לאן הם בועטים. ואז הוא לקח להם את הכדור. כמה פשוט.

דו קרב הפנדלים הזה כבר איים להיות אסון בשבילי. סמי הופייה הוא הגבר היחיד, מלבד אבא שלי וביל קלינטון, שאי פעם אוהב. ובכל זאת הוא החמיץ פנדל. כל כך עצוב הייתי לאחר ההחמצה הזו. וכל כך שמח לאחר שריינה הפך אותה ללא חשובה. תודה לך חוזה ריינה. הצלת את הגיבור שלי. אוהב אותך לנצח.

יוסי בניון הישראלי היה מצוין. הוא ירד להגנה וסייע לוסטהאם להחזיק את אגף ימין נגד שלושה שחקנים של ליברפול ששיחקו שם- ריסה, קיואל וסיסה. הוא גם חטף את הכדור שגרם לשער הראשון, והשתלט על מרכז השדה במחצית השנייה כמו בעל בית אמיתי. הגיע לו לזכות בגביע. אבל הוא היה בצד הלא נכון של הגורל. good luck next time.

אני שיכור עכשיו. אני לא יכול לחשוב על שום דבר חוץ מהגביע הזה. אבל בכל זאת מחשבה אחת מתגנבת לתאים האפורים: רפא בניטז הביא לי גביע ארופה לאלופות בעונה הראשונה שלו (לאחר דו קרב פנדלים מרתק). בעונה השנייה הוא סגר את מרבית הפער של הכחולים בליגה והביא את הגביע האנגלי (לאחר דו קרב פנדלים מרתק).  עכשיו הוא חייב לי דבר אחד. הוא חייב לי את הפרמייר ליג. אני ורפא בניטז הולכים לקחת ביחד את הפרמייר ליג בעונת 2006-2007. וזה לא רק השיבאס שמדבר. טוב, זה אולי בעיקר השיבאס. אבל לא רק.

ועוד מילה אחת על האיש שג'ון ארנה ריסה מחבק בתמונה למעלה: סטיבן ג'רארד. הרבה דובר, גם על ידי כותב שורות אלה, על ליבו ומחויבותיו של סטיבן ג'רארד. אבל אם איזשהו טיפש היה צריך עוד הוכחה הוא קיבל אותה היום. הלב האדום ביותר בהיסטוריה של היקום פועם בחזהו של סטיבן ג'רארד. הוא זה שהביא שערים משום מקום כדי להחזיר את ליברפול מפיגור. הוא זה שהבקיע את הפנדל הראשון ללא היסוס. הגביע הזה מוקדש לסטיבן ג'רארד. הוא יכול לעבור עכשיו לא רק לצ'לסי אלא אפילו לאברטון. זה לא ימחק את מה שהוא נתן לנו. את מה שהוא נתן לי.

ימים כמו אלה הם הסיבה שאנשים מוזרים כמוני מתאהבים במשחק כמו כדורגל in the first place. אף אחד לא יוכל לקחת אותם מאיתנו. הם שלנו לנצח. עכשיו אני הולך להקיא. לילה טוב.