נימוקים של צורה ותוכן

כריס ברנסקומב ושאר בעלי הטורים לענייני מרסיסייד כבר נפרדו לשלום מדידי המן בן ה-32. נראה כרגע שבתום גביע העולם הוא יעבור לבולטון תמורת חצי מיליון לירות ויחתום שם לשנתיים.

המניעים לעסקה ברורים: בניטז סופר לפניו לא רק את אלונסו וג'רארד אלא גם את מומו סיסוקו ההיפראקטיבי. בתנאים האלה דידי מן הסתם רוצה לעבור לקבוצה שתבטיח לו מקום בהרכב הראשון ובאותה הזדמנות להאריך את החוזה בעוד איזו שנה. ליברפול מצדה, כביכול לא צריכה אותו ויכולה להרוויח עליו חצי מיליון ולחסוך עוד איזה מיליון וחצי (~) על משכורתו. הכל הגיוני. הכל ברור. הכל טבעי - והכל מטומטם לגמרי.

קודם כל בואו נזכר מי זה דידי המן: אחד מארבעה שחקנים בלבד בסגל הנוכחי ששיחקו גם באיסטנבול 2005 וגם בגמר אופ"א בושטפאלן ארבע שנים קודם לכן; האיש שעלה מהספסל במחצית באיסטנבול, שינה את המשחק לחלוטין ועוד הכניס פנדל מכריע למרות שהוא נפצע וצלע כל ההארכה. זה לא היה המשחק היחיד בעונה ההיא שהוא שיחק בו תפקיד מרכזי וכל זה כבר אחרי שירד לספסל והוספד על ידי טובי הקיביצערים. בעונות שלפני זה הוא היה לא פחות מעוגן באמצע הקישור. הוא היה כל כך טוב בקישור האחורי, שכולנו חשבנו בטעות שסטפן הנשו שווה משהו בתור בלם.

חוץ מכמה טוב הוא, צריך להבין שהוא לא באמת מיותר: קבוצת כדורגל שמשחקת 55 משחקים בעונה צריכה ארבעה קשרים מרכזיים ואולי יותר. סיסוקו, ג'רארד ואלונסו, לא שאני מאחל להם להפצע חלילה טפו טפו, אבל הם כולם שחקנים שנפצעו בעבר לתקופות ממושכות. אנחנו נמצא את עצמנו זקוקים לדידי במסגרת כזו או אחרת בעונת 2006-2007 בלי ספק בכלל. על הנסיון שלו, קור הרוח וההשפעה הגדולה שיכולה להיות לו על צעיר כמו סיסוקו אין מה להכביר מילים.

מעבר לכל המניעים השכלתניים, ישנו גם הלב והלב מסרב להפסיק להתאהב בגרמני הזה שלעולם אינו מאכזב. אפילו הקונפיגורציה היחודית של הפנים שלו - שלא לאמר עוקמם שבור האף - אינה משוללת חן. אי אפשר להסתכל עליו בלי להתגעגע עוד לפני שהוא הלך.

קריאה נרגשת יוצאת בזו לרפא בניטז: סקולפה, פור פבור, אנא אל תתן לדידי ללכת. זה לא שווה את הפרוטות שיתווספו לתקציב ההעברות שלך; אותו אפשר להרחיב בנקל על ידי הקרבתם של שחקנים אהובים פחות כמו קיואל, או אחד משבעה עשר השוערים המחליפים.