נימוקים של צורה ותוכן

נשיא ארצות הברית ג'ורג' בוש מצא זמן השבוע, בין הצהרה משתפכת אחת של תמיכה בישראל לאחותה, להטיל וטו על הצעת חוק, שמטרתה להסיר מגבלות מסוימות על מימון פדרלי של מחקרים בתאי גזע. לראשונה מאז הוא הגיח מטקסס ועלה על הבמה העולמית, מצאתי את עצמי מעריך ומכבד אותו, או לפחות את המעשה האחד הזה.

ולא שהחוק הוא רע - להפך, הוא מצוין. חיים רבים אפשר להציל על ידי מחקר רפואי מהסוג הזה, והגבלות על מחקר מדעי הם באופן כללי דבר שיש להמנע ממנו. אבל בוש נקט פה עמדה לא פופולרית (אפילו בקרב הרפובליקנים, שרבים רבים מהם הצביעו בעד ההצעה) משום שהוא מאמין בכל לב שהחוק אינו מוסרי. לפתע גילינו שיש גם אדם כזה, ג'ורג' בוש, מעבר לבובה שמונעת מאחורי הקלעים על ידי קרל רוב, מעבר לפלייבוי הטקסאני המאותגר אינטלקטואלית, מעבר למשרתם של ברוני הנפט. ולא די שיש אדם כזה, אלא הוא אפילו מחזיק באיזו דעה עצמאית משלו.

בקצב הזה אולי הוא עוד יפתיע אותנו יום אחד ויצליח לזהות על הגלובוס את אחת הארצות שהוא הפציץ.

ואולי לא כדאי להסחף עד כדי כך.

בכל אופן, על מנת לבדר את קוראי הבלוג הנאמנים, נחתום בחידת טריוויה: מתי בפעם האחרונה (לפני המקרה הנוכחי) הטיל ג'ורג' בוש וטו נשיאותי?