נימוקים של צורה ותוכן

מלחמת ששת הימים הסתיימה כידוע במעין מרוץ נגד השעון - ישראלי כל כך - להספיק לכבוש את רמת הגולן ככל הניתן, לפני שהגויים הרשעים יכפו על ישראל הקטנה לשבת בשקט. הפנינה הבאה, המובאת בשלמותה מתוך ספרו של תום שגב, "1967 - והארץ שינתה את פניה", ממחישה בצורה קומית משהו, כמה אבסורד היה בה, בסיטואציה הזו.

"[שר החוץ אבא] אבן צלצל אל אשכול להודיע לו כי מועצת הבטחון של האו"ם החליטה על הפסקת אש, ועל כן יש לעצור מייד את הכוחות. כיוון שאשכול היה בצפון, קיבלה אשתו מרים את השיחה. אחר כך צלצל אליה אשכול, מלא התלהבות, סיפר לה על נופי הרמה, על המים, על הירק. היא מסרה לו את הודעתו של אבן ופתאום צעק אשכול: 'הלו? הלו? לא שומעים! הקו לא בסדר, אני לא שומע אותך. הלו?!' הוא חזר על כך שוב ושוב, עד שהבינה: הוא לא רוצה לשמוע".

[שגב מייחס את הדברים לראיון שנתנה מרים אשכול למשהו שנקרא Middle East Center Archive, ככל הנראה זה.]

כל כך הרבה קצרים בתקשורת יש בהיסטוריה של הסכסוך הישראלי-ערבי. קשה להאמין שרבים מהם היו משעשים יותר מהסצינה הזו: ראש הממשלה, יהודי בן 72, מהתל בטלפון באשתו (השלישית, שגילה כמחצית מגילו), באופן הזה. אם הסצנה הזו הייתה מתרחשת היום, ודאי היה אומר לה שהוא בדיוק נכנס למנהרה ומאבד קליטה.