| 6/2007
אטלנטיק סיטי
כמה מלים על אחד משיריו המופלאים של בחיר בניה של מדינת ניו ג'רזי.
Well they blew up the chicken man in Philly last night now they blew up his house too
"איש העוף" הפותח את השיר אטלנטיק סיטי, היה מאפיונר אמיתי בשם פיליפ טסטה, שחוסל ב-1981 על ידי איזה טוני סופראנו אחר, שהטמין פצצה בביתו שבפילדלפיה. האזכור שלו בשיר, שנכתב רק שנה אחר כך, היה מספיק קרוב בזמן ובמקום ובתאור האירוע, כדי לאפשר את ההנחה שכל שומעיו ידעו למי הכוונה. בכך מטעין הבוס את שירו הקצר בקונטקסט מאפיונרי כבר בשורה הראשונה, בחסכנות מילולית ומבלי להגיד, חס וחלילה, את המילה "מאפיה" עצמה.
Down on the boardwalk they're gettin' ready for a fight gonna see what them racket boys can do
Now there's trouble busin' in from outta state and the D.A. can't get no relief
Gonna be a rumble out on the promenade and the gamblin' commission's hangin' on by the skin of its teeth
הצרות מגיעות לעיירה באוטובוסים, ממש כמו ילדי בית ספר. "טראבל" הוא כמובן מוטיב חוזר בשיריו של הבוס (כינוי מאוד לא מתאים לפועל מובהק כספרינגסטין, אגב), והצרות המדוברות כאן הן התנגשויות בין גורמי הפשע לרשויות החוק, על רקע האבולוציה של אטלנטיק סיטי כמעוז הימורים חוקי. ההכרזה עליה ככזו, באמצע-סוף שנות השבעים של המאה העשרים, נועדה לאושש את העיר הכושלת; אך כפי שספרינגסטין מתאר לנו בהמשכו של השיר הזה, היא נותרה מדממת למדי גם אחריה.
CHORUS
Well now everything dies baby that's a fact
But maybe everything that dies someday comes back
Put your makeup on fix your hair up pretty
And meet me tonight in Atlantic City
על פי הפרשנות המקובלת, גיבורו של השיר הזה הוא פועל קשה יום וחסר השכלה, שפונה ביאושו לעבודה כרוצח שכיר בשירות המאפיה. הברוס שם בפיו את ההצטדקות המוסרית, שמאחר וכל הדברים מתים, מה זה כבר משנה אם כמה מהם מתים קצת קודם בגלל שהוא תוקע להם כדור בעורף? כמו כן הוא מטיל את יהבו על איזה גלגול נשמות אמורפי, שמאפשר להם אולי לחזור יום אחד לחיים. את הדברים האלה הוא אומר לעצמו כדי שיוכל לישון בלילה, אבל אני מעז לנחש שלפחות בשלב הזה, הוא לא כל כך מצליח לישון בכל זאת; לכן הוא מזעיק את אהובתו לאטלנטיק סיטי, מאופרת ומסורקת כדבעי, כדי שתסייע לו לשכוח את הדיסוננס שבו הוא חי.
Well I got a job and tried to put my money away
But I got debts that no honest man can pay
So I drew what I had from the Central Trust
And I bought us two tickets on that Coast City bus
הבית השני חוזר אחורה במובן מסוים, ומתאר את תהליך התדרדרותו הבלתי נמנעת לפשע של הגיבור. מעבודה הגונה אי אפשר להתפרנס, כידוע, לא כל שכן להחזיר חובות עבר. לכל היותר היא טובה מספיק כדי לספק לו כרטיסים לאוטובוס, כלי הרכב שייקח אותו לחייו החדשים מחוץ לחוק.
CHORUS
Now our luck may have died and our love may be cold but with you forever I'll stay
We're goin' out where the sand's turnin' to gold so put on your stockin's baby 'cause the night's getting cold
And everything dies baby that's a fact
But maybe everything that dies someday comes back
השמיניה האמצעית של השיר נשמעת לי כזעקה בפיו של הבוס, זעקה גם בפיו של הגיבור: על המזל שעזב אותו והאהבה שהתקררה, ואינו יכול או רוצה להותיר אותה מאחוריו. זו זעקה שמהדהדת היטב ברבים משיריו האחרים: זעקתו של האיש הממוצע, או אולי קצת למטה מהממוצע, הזועק מרה על חייו ועל אפשרויותיו המוגבלות עד כדי כאב, בארץ שמתיימרת להיות "ארץ האפשרויות הבלתי מוגבלות". אני לא בטוח אם הוא מתכוון ברצינות כשהוא מבטיח לאהובתו שבאטלנטיק סיטי יוכלו כאלכימאים להפוך חול לזהב; ייתכן שהוא רק מפתה אותה בשקר הזה לבוא, או שהוא מאמין בו באמת. אחר כך חוזרת שוב ההצדקה המוסרית שבבסיס עולמו: אמנם אני הורג אנשים לפרנסתי, אבל הם נידונים למות במוקדם או במאוחר כך או כך.
Now I been lookin' for a job but it's hard to find
Down here it's just winners and losers and don't get caught on the wrong side of that line
Well I'm tired of comin' out on the losin' end
So honey last night I met this guy and I'm gonna do a little favor for him
כל כך אמריקאי, ובעצם גם כל כך ישראלי: בעולמנו הקפיטליסטי אין דבר גרוע יותר מלהשאר בצד הלא נכון של החלוקה הדיכוטומית בין וינרים ללוזרים. הבית האחרון הזה כמוהו כהסבר מפורש, פחות מהוסס ופחות ספקני, לצעד שלקח הגיבור שלנו אל מעבר לתהום. "פגשתי אמש איזה guy" , הוא אומר לה, כאשר wise guy הוא כינו ידוע למאפיונר, ו"אני הולך לעשות לו טובה קטנה". נדמה לי שכאן מנצח האיש הרע שעל כתפו האחת את הטוב שעל השניה, והוא נכנע לחייו החדשים כשכיר חרב. כמו רוב הגיבורים של ספרינגסטין, הוא אינו לגמרי אשם במצבו העגום, אבל בשום פנים ואופן אין הבוס פוטר אותו מכל האחריות כולה. הוא איש שרואה את עצמו כלבן, נראה על ידי החברה כצבוע בשחור, ובעצם הוא, אליבא דספרינגסטין, גוון כלשהו של אפור. זו לא רומנטיקה של הרג, כפי שאמר מישהו ברולינגסטון פעם, אלא רומנטיקה של יאוש.
Well I guess everything dies baby that's a fact
But maybe everything that dies someday comes back
Put your hair up nice and set up pretty
and meet me tonight in Atlantic City
Meet me tonight in Atlantic City
Meet me tonight in Atlantic City
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
