נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 5/2008
גמל חכם, עאלק
ללוקה בנזוני יש אולי שם של כוכב פורנו, אבל מה שהוא באמת זה מומחה למימון
ואחד מכלכלני בנק הפדרל רזרב של שיקגו. בגליון הלפני-אחרון של הז'ורנל
למימון הוא פרסם את ההבחנה הבאה, שקצת טורפת את קלפי עולם ההשקעות.
במה
דברים אמורים - לפני שאני מאבד את שנים וחצי הקוראים שהגיעו עד כאן - הם
אמורים בהקצאת נכסים לפי גיל. אם תכנסו ליועץ השקעות בסניף הבנק הקרוב
למקום מגוריכם ותשאלו אותו מה לעשות עם הכסף, אני מוכן להמר שהוא ייטיב את
עניבתו (או אולי בחום כזה לא צריך עניבה?) ויספר לכם על הנוסחה שגורסת
שאדם בן איקס שנים צריך להשקיע מאה פחות איקס אחוז בנכסים מסוכנים, כלומר
מניות. מוישל'ה בן העשרים יכול בשקט לשים שמונים אחוז במניות, כי יש לו
מספיק זמן כדי לחצות שפלים גדולים ולהגיע לטווח הארוך שבו מניות אמורות
לנצח, בעוד שסבתא שלו זלדה בת השמונים תסתפק בעשרים אחוז, כי היא רוצה גם
לא למות חסרת כל, אם אפשר.
נשמע הגיוני? אז
זהו, שלא. לפי בנזוני, מיושלה לא צריך להשקיע כלום במניות, וליתר דיוק הוא
אף יכול למכור קצת מניות בחסר ולחיות מהתקבולים של המכירות. למה? משום
שתיק הנכסים הפיננסים של איש צעיר כמותו מכיל מעט מאוד כסף להשקיע והרבה
מאוד ערך נוכחי מהוון של תזרים המזומנים העתידי שלו מעבודה. כמי שעיקר
הכנסתו מעבודה ומעוניין בגידור סיכונים, הוא צריך נכסים פיננסיים שלא
מתואמים עם איך שתעלה ותרד המשכורת שלו בשנים הבאות עליו לטובה. אלא
שבנזוני ועמיתיו גילו את מה שנראה בדיעבד כברור מאליו: המשכורת העתידית של
איש צעיר מתואמת היטב עם שוק המניות! אם הכלכלה תלבלב הוא יקבל העלאות
במשכורת וקידומים, בה בעת ששוק המניות יקפץ לו אל-על. ואולם כשהכלכלה
תסריח, הוא עלול להיות מובטל או לסבול מירידה בכושר ההשתכרות שלו, בדיוק
באותו זמן שהמניות שלו יעברו למוד של צניחה חופשית.
במלים
אחרות: מהיבט של פיזור סיכונים, איש צעיר שעיקר הונו מרוכז בהון האנושי
שלו (איזה מונח נלעג, אגב) עושה מעשה אווילי ביותר אם הוא משקיע פרופורציה
משמעותית במניות. רק לאחר עשור או שניים של חסכונות, כשכבר צבר סכום באותו
סדר גודל של תזרים המשכורת העתידי שלו, הוא צריך לעבור בהדרגה לנכסים
מסוכנים. יוצא מזה שגרף הקצאת הנכסים כפונקציה של גיל לא צריך להיות קו
ישר יורד, כפי שחשבנו עד כה, אלא מעין פעמון פחוס שכזה.
האירוניה
היא, כמובן, שבשעה שעולם המימון מתחיל להבין את התוצאה הלא-טריוויאלית
הזו, נוהגות קרנות הפנסיה וקופות הגמל הישראליות בכיוון ההפוך בדיוק,
ורצות להשקיע יותר ויותר מכספם של הצעירים בנכסי סיכון. אין דבר: הרי
גם חצאית המיני והלקסוס הגיעו לישראל באיחור אופנתי של כמה עשורים. אפשר
לקוות רק שעד שמנהלי ההשקעות שמנהלים את הפנסיה בישראל יתקדמו למאה ה-21,
עוד יישאר להם מה לנהל.
(רפרנס למאמר, למי
שרוצה לקרוא לפני השינה ויש לו גישה למאגרי המידע המתאימים:
http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=875984)
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
