נימוקים של צורה ותוכןכיס מלא מלמולים |
| 7/2008
רב-שיח של חרשים
רוב האנשים לא אוהבים לשנות את דעתם. זו לא התובנה הכי מעמיקה בעולם, אני
יודע, אבל בכל זאת יש בה יותר ממה שפוגש את העין במבט ראשון. אנשים
שנכונים באמת לנהל דו-שיח - כולל החלק הלא נעים הזה של הקשבה לדעת הזולת,
כן? - הם מיעוט קטן ונרדף. כל השאר נאחזים בדעותיהם, שהתקבעו מתישהו בעידן
הפרקמבריון ולא השתנו מאז, כאילו היו גלגל הצלה בלב ים סוער.
ומה
בכך, אני שומע אתכם שואלים. מה החידוש הגדול? ובכן, מצב עניינים זה מרתק
במיוחד לאור העובדה שלמרות העדרה הכמעט-מוחלט של הנכונות להשתכנע - שנדמה
לי שאפילו נמצאת בירידה לאחרונה, אם כי אף פעם לא הייתה נפוצה מאוד -
למרות זאת, רוב האנשים אוהבים מאוד לנהל דיונים! למעשה ניתן לאמר בלי
הגזמה יתרה שהנכונות להתווכח עולה ביחס הפוך לנכונות להקשיב, אצל רוב בני
האנוש.
היכן ניכרת תופעה עצובה זו יותר מכל?
באינטרנט, כמובן. כל יום ביומו מתמלאים להם מחדש הפורומים, אתרי החדשות,
פלטפורמות הבלוגים למיניהן ואפילו דפי השיחה בויקיפדיה, בעוד ועוד
טרה-בייטים של הגיגים, תגובות ושיחות לכאורה, שאינן אלה תשפוכת של דעותיהם
הסטטיות והחשובות-עד-אין-קץ של המשרבטים.
עכשיו
חשבו לרגע: מתי בפעם האחרונה ראיתם פתיל של תגובות או טוקבקים שהסתיים בכך
שאחד מהצדדים, נקרא לו "זה שמכיר", פשוט נכנע, הודה בצדקת הצד השני והודיע
שמכאן ואילך הוא לא גורס יותר שהתרדמת היא עונש על ההתנתקות? או הבין
סוף-כל-סוף בשמעו טיעון מפולפל ומנוסח היטב של בן-שיחו שהמתנחלים אכן
מוצאים זמן מעת לעת לעסוק בדבר-מה שאינו עקירת עצי זית? מתי בפעם האחרונה
הסתיים דיון כלכלי בכך שהמשתתף המרקסיסט הודה בעליונתם של כוחות השוק, או
שרעהו הליברטריאן הגיע למסקנה שבאמת הממשלה עשתה משהו טוב לשם שינוי?
נדמה לי שמעטים בלבד מבינינו זוכרים יותר ממקרה אחד או שנים ממין זה.
ואם
בכל מקרה אף אחד לא משנה את דעתו אף פעם, למה לנו בכלל כל ההקלדה הזו
ומחלות הפרקים שהיא גורמת? האמנם אין תוחלת לכל הברברת האינטרנטית מלבד
להתחיל עם בחורות? האם לא חבל על כל הכוננים הקשיחים המסכנים האלה,
שמסתובבים להם בחוות השרתים המקוררות, מתמלאים יום אחר יום ושעה אחר שעה
בטרה-בייטים של אגו-טריפ?
| |
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
