נימוקים של צורה ותוכן

בשנות החמישים והשישים התחולל לו בגרמניה (המערבית) מה שכונה Wirtschaftswunder, או נס כלכלי. האומה הגרמנית הפשילה שרוולים וניגשה לעעשות את מה שגרמנים יודעים לעשות לא רע בכלל: לייצר. התעשיות שחרבו במלחמה קמו מחדש כמו עוף החול מבין ההריסות והדויטשמרק הפך בתוך זמן לא רב מבדיחה לא מוצלחת, למטבע איתן ולמטבע רזרבה דה פקטו בחלקים נרחבים של העולם. הוא שמר על תפקידו זה היטב במשך שנים עד שהוריש אותו לבנו הצעיר, שאותו אנו מכנים כיום יורו (או ארו, אם לדייק באמת).

בד בבד עם השיקום הכללי - למעשה כפועל יוצא שלו, בואו לא נשלה את עצמנו - זכתה גרמניה המכה-על-חטא גם לשיקום מוסרי בקרב אומות העולם ואפילו ישראל מיהרה להתפייס עימה, התפייסות ששכרה בצידה. הרבה אנשים אמרו אז שהגרמנים השתנו, שכבר לא יהיו אותה אומה שוחרת עליונות ומחרחרת מלחמה כפי שהיו קודם לכן. אבל התסריטאי היהודי-אמריקאי המבריק בן הכט לא היה אחד מהם. כשאמרו לו שהגרמנים השתנו הוא נחר בבוז ואמר: אתם חושבים שהגרמנים השתנו? אני אומר לכם שהם לא השתנו כהוא זה; הם רק נחים.

באמרתו של בן הכט - אמירה שעוד מוקדם לאמר, לעניות דעתי, אם נכונה היא או אם לאו -  נזכרתי במהלך ארועי הפלישה הרוסית לגרוזיה (מבקש אני אלף סליחות, איני יכול להביא את עצמי לקרוא לה גאורגיה). גם הרוסים, כך נדמה, לא באמת השתנו בתום העידן הסובייטי. הם רק לקחו להם עשור או שניים של הפסקה מתודית, אותה נצלו למנוחה ולבנייה שיטתית של שכבת מיליארדרים הזויה למדי - מהלך שהועיל לאוהדיה של קבוצת כדורגל מרכז-לונדונית מסוימת הרבה יותר משהיטיב עם העם הרוסי. עכשיו דומה שהם מוכנים להקים להם מחדש את האימפריה, בעזרתו האדיבה של הזהב השחור ותוך כדי פזילה בזווית העין לקאובוי הטקסאני ג'ורג' דאבליו, כמו אומרים הם לו: מה אתה מתכוון לעשות בעניין, הא?

הפכתי והפכתי בהתפתחויות האחרונות בנסיון לעשות מהן שכל וכל שהעליתי בחכתי הוא זה: שהעולם הולך להיות מקום מבאס מאוד בעתיד הנראה לעין ועבור רובנו הוא יהיה מקום פחות טוב לחיות בו, ככל הנראה. אבל בכל זאת יש מי שירוויחו מהעניין. כל אותם אנשים שעשו את עולמם כסובייטולוגים בארצות הברית של החצי השני של המאה העשרים, למשל, יוכלו לראות סוף סוף ברכה במעשי ידיהם שוב, לאחר תקופת יובש ארוכה. אפילו קונדוליזה רייס, מזכירת המדינה האנמית-משהו  של דאבליו, שדומה היה כבר שתדהה לקריירה אקמית חסרת ייחוד בינואר 2009 - היא הלא במקור סובייטולוגית ומומחית בעלת שם לרוסיה. מפיה מתגלגלת (כך אומרים) רוסית שוטפת שלא הייתה מביישת שחמטאי ישראלי. לו הייתי ג'ון מק'קיין, הייתי מסיק מהארועים בגרוזיה שאולי בכל זאת יש לי איזה תפקיד בכיר בשבילה. אולי אפילו הייתי מצייר לי פתקים ועליהם מקף, שמצידו השמאלי שמי ולימינו שמה.