|
קטעים בקטגוריה: .
לקטעים בבלוגים אחרים בקטגוריה זו לחצו .
גמל חכם, עאלק
ללוקה בנזוני יש אולי שם של כוכב פורנו, אבל מה שהוא באמת זה מומחה למימון
ואחד מכלכלני בנק הפדרל רזרב של שיקגו. בגליון הלפני-אחרון של הז'ורנל
למימון הוא פרסם את ההבחנה הבאה, שקצת טורפת את קלפי עולם ההשקעות.
במה
דברים אמורים - לפני שאני מאבד את שנים וחצי הקוראים שהגיעו עד כאן - הם
אמורים בהקצאת נכסים לפי גיל. אם תכנסו ליועץ השקעות בסניף הבנק הקרוב
למקום מגוריכם ותשאלו אותו מה לעשות עם הכסף, אני מוכן להמר שהוא ייטיב את
עניבתו (או אולי בחום כזה לא צריך עניבה?) ויספר לכם על הנוסחה שגורסת
שאדם בן איקס שנים צריך להשקיע מאה פחות איקס אחוז בנכסים מסוכנים, כלומר
מניות. מוישל'ה בן העשרים יכול בשקט לשים שמונים אחוז במניות, כי יש לו
מספיק זמן כדי לחצות שפלים גדולים ולהגיע לטווח הארוך שבו מניות אמורות
לנצח, בעוד שסבתא שלו זלדה בת השמונים תסתפק בעשרים אחוז, כי היא רוצה גם
לא למות חסרת כל, אם אפשר.
נשמע הגיוני? אז
זהו, שלא. לפי בנזוני, מיושלה לא צריך להשקיע כלום במניות, וליתר דיוק הוא
אף יכול למכור קצת מניות בחסר ולחיות מהתקבולים של המכירות. למה? משום
שתיק הנכסים הפיננסים של איש צעיר כמותו מכיל מעט מאוד כסף להשקיע והרבה
מאוד ערך נוכחי מהוון של תזרים המזומנים העתידי שלו מעבודה. כמי שעיקר
הכנסתו מעבודה ומעוניין בגידור סיכונים, הוא צריך נכסים פיננסיים שלא
מתואמים עם איך שתעלה ותרד המשכורת שלו בשנים הבאות עליו לטובה. אלא
שבנזוני ועמיתיו גילו את מה שנראה בדיעבד כברור מאליו: המשכורת העתידית של
איש צעיר מתואמת היטב עם שוק המניות! אם הכלכלה תלבלב הוא יקבל העלאות
במשכורת וקידומים, בה בעת ששוק המניות יקפץ לו אל-על. ואולם כשהכלכלה
תסריח, הוא עלול להיות מובטל או לסבול מירידה בכושר ההשתכרות שלו, בדיוק
באותו זמן שהמניות שלו יעברו למוד של צניחה חופשית.
במלים
אחרות: מהיבט של פיזור סיכונים, איש צעיר שעיקר הונו מרוכז בהון האנושי
שלו (איזה מונח נלעג, אגב) עושה מעשה אווילי ביותר אם הוא משקיע פרופורציה
משמעותית במניות. רק לאחר עשור או שניים של חסכונות, כשכבר צבר סכום באותו
סדר גודל של תזרים המשכורת העתידי שלו, הוא צריך לעבור בהדרגה לנכסים
מסוכנים. יוצא מזה שגרף הקצאת הנכסים כפונקציה של גיל לא צריך להיות קו
ישר יורד, כפי שחשבנו עד כה, אלא מעין פעמון פחוס שכזה.
האירוניה
היא, כמובן, שבשעה שעולם המימון מתחיל להבין את התוצאה הלא-טריוויאלית
הזו, נוהגות קרנות הפנסיה וקופות הגמל הישראליות בכיוון ההפוך בדיוק,
ורצות להשקיע יותר ויותר מכספם של הצעירים בנכסי סיכון. אין דבר: הרי
גם חצאית המיני והלקסוס הגיעו לישראל באיחור אופנתי של כמה עשורים. אפשר
לקוות רק שעד שמנהלי ההשקעות שמנהלים את הפנסיה בישראל יתקדמו למאה ה-21,
עוד יישאר להם מה לנהל.
(רפרנס למאמר, למי
שרוצה לקרוא לפני השינה ויש לו גישה למאגרי המידע המתאימים:
http://papers.ssrn.com/sol3/papers.cfm?abstract_id=875984)
| |
סאבפריים למתקדמים
בדרך כלל לא כדאי לצפות בחדשות הבורסה בטלוויזיה, כגון אלו שבערוצים CNBC, פוקס ובלומברג, משום שהם חולים בקוצר-רואי כרוני, ומעודדים סחר-יתר ופגעים אחרים. אבל את הראיון שערך פים פוקס עם ג'ים גרנט חייבת לעצמה כל מי שרוצה להבין באמת מי זה האפריים הזה שכולם מדברים עליו, ולמה מניות הבנקים הגדולים בעולם מתנהגות לאחרונה כמו שילוב מפתיע בין פארמוס ללייפוייב. ההנאה מובטחת, ובלי קשר מומלצים מאוד ספרי ההיסטוריה הכלכלית של אותו גרנט. הטוב שבהם הוא The Trouble With Prosperity. אחרי שתקראו בואו להפגין יחד איתי למען החזרתו של בסיס הזהב, מטרה פחות פופולרית, אך הרבה יותר משמעותית בסכמה הגדולה של הדברים, משלום עולמי או איכות הסביבה.
ובנושא קשור-לא-קשור: הדיון הציבורי בשביתת המורים העל-יסודיים, ובדרישות התקציביות הנגזרות ממנו, הזכיר לי הבוקר את אמרתו המפורסמת של הסנאטור הרפובליקני המנוח אוורט דירקסן, אחד המאורות הגדולים של הפוליטיקה האמריקאית בשנות השישים: "מיליארד פה ומיליארד שם, ודי מהר אתה מדבר על כסף אמיתי". אלא שחיפוש זריז באינטרנט מראה שבניגוד לדעה הרווחת, ולכל ספרי הציטוטים כולם, מנהיג המיעוט הציניקני כנראה לא אמר אף פעם את המשפט המיוחס לו. והרי לה עוד פרה קדושה שחוטה בצד הדרך.
| |
דמגוגיה סולידית
הרבה טמטום הופץ השבוע בתקשורת הכלכלית בארץ הקודש, סביב ביקורו במחוזותינו של רוברט קיוסאקי, גורו מפוקפק ומחבר רב המכר "אבא עשיר אבא עני". אמנם נמצאו גם צדיקים בסדום, שאמרו בקול ענות חלושה שהמלך הוא ערום, ואפילו הצביעו על העובדה שקיוסאקי בעצמו ממליץ לעשות בדיוק את ההפך ממה שאקסלנס, החברה שהביאה אותו לכאן, משווקת ללקוחותיה. אבל באופן כללי שלטה בדיווח התקשורתי אותה רמה של רדידות וחפיף שהתרגלנו אליה. מאחר והתרגלנו אליה, כאמור, לא הייתי טורח לעסוק בה כאן, אלמלא קם רפי רוזנפלד ורשם במעריב את הרשימה הזאת. לכו, קראו ושובו לכאן. אני מחכה.
חזרתם? יפה. תמצית דבריו, כפי ששמתם לב בוודאי, היא שהמלצתו של קיוסאקי לקנות דירות ולהשכירן למטרות רווח אינה מוסרית, משום שהאנשים המשלמים את שכר הדירה באיזו שכונה באר-שבעית, הם קשי יום, מובטלים ומסכנים למיניהם. למה לרדות בהם, למען השם?! במקום זה, הוא אומר, צריך לשים את הכסף בתיק השקעות "סולידי".
בלשון המעטה אפשר לומר שכבר שמענו התקפות יותר אינטליגנטיות על השיטה הקפיטליסטית. רוזנפלד טועה קודם כל, משום שאותם אנשים מסכנים צריכים לגור איפשהו, ואם אף אחד לא היה מוכן להשכיר להם (או לבנות דירות להשכרה) הם היו מסכנים עוד יותר, על ספסל ברחוב. יש גם משהו מתנשא בהנחה שפנסיונר חולה, או משפחת עולים, או אם חד הורית, אינם יכולים, מעצם היותם מי שהם, לעבוד או לשלם שכר דירה ממקורות אחרים. אני מרשה לעצמי לומר שזה בדיוק היחס שאנשים כגון אלה - ואנשים בכלל באשר הם - לא רוצים לקבל.
אבל אם אפשר לסלוח לעורך הכלכלי של מעריב על כך שהוא מעקם את אפו לנוכח החומרים המרכיבים את ענף הנדל"ן המניב למגורים, ועל כך שהוא בחר, בלי הסבר מספק, דווקא בשכונה שבחר, מתוך עשרות או מאות אחרות שגם הן מציעות תשואות נאות, אם גם לא דו ספרתיות. מה שאי אפשר לעבור עליו לסדר היום, הוא אפיק ההשקעות החליפי שבחר על מנת להקל על מצפונו: תיק ניירות ערך סולידי. האבסורד כאן, הוא שבאותו תיק סולידי נמצאות, קרוב לוודאי, אגרות חוב או מניות של הבנקים הישראלים, שכעניין של שגרה מפנים מביתן משפחות חד הוריות שמפגרות בתשלום המשכנתא, וגובים עמלות שערורייתיות מפנסיונרים עניים. יש שם גם איזו איגרת חוב של חברת סלולר, שהאנטנות שלה צולות את תאי המוח של תושבי הארץ. מן הסתם לא נפקד גם מקומם של בתי הזיקוק שגורמים לילדי חיפה לחלות באסטמה ועוד ועוד ועוד.
כל משקיע מתחיל יודע שהמערכת הכלכלית, ובמיוחד עולם המימון, מקושרת כולה. השווקים יעילים, הבעלות צולבת והגלובליזציה - חכו לזה - גלובלית. אתה לא יכול לברוח מלהיות הבעלים של נכסים לא נוחים לליבך, משום שכל דבר אחר שתקנה יהיה לא יותר מהשקעה עקיפה בשיעור כזה או אחר באותם עסקים ממש. בטח שאינך יכול להשקיט את מצפונך על ידי מעטה גנרי דק, כמו תיק ניירות ערך סולידי (מילה שמתעללים בה סדרתית בישראל, אגב), בהנחה התמימה שניירות הם בלתי מזיקים מטבעם ולא עשו רע לאף אחד.
האין זה יוצא דופן בעיניכם, שהעורך הכלכלי של אחד מהעיתונים היומיים הגדולים בישראל, כותב רשימה דמגוגית כגון זו, שמעידה על כותבה שאינו מבין דבר וחצי דבר בנושא שאותו הוא עורך?
| |
דפים:
|
בבלוג זה
בכל הבלוגים
