קדימה, קדימה ירין, רק עוד קצת...תישאר מפוקס!
לא...עייף...רעב...נו כיף.
לא לא לא, שלא תעז! קח את הספר הזה ותלמד איך להיות אזרח בישראל מדינה יהודית ודמוקרטית!
אעעעע...חו...קה...*ראש נופל על ספר עבה*
בכל מקרה, כמו שאתם רואים...אני אחרי הבגרות באזרחות. היה לא רע בכלל דווקא, להפעתי. אפילו צדקתי ברוב השאלות.
אני חושב.
מקווה, יותר נכון.
מל' (שם בדוי) אומר/ת (02:28):
נהייתי ממש חרא של בנאדם אבל
מל' (שם בדוי) אומר/ת (02:29):
יענו אני יושב ומקשיב למשהי מדברת...
מל' (שם בדוי) אומר/ת (02:29):
וכזה מהנהן בראש.. ואני פשוט חושב באיזה זוויות אני אטחן אותה
YaRiN
אומר/ת (02:29):
חחח, יקירי, אתה לא חרא, אתה פשוט...זכר.
תנו במזל טוב, לדודה שלי נולד בן! למזלנו, אין בו את הגנים של הצד של אבא שלי...אז אולי הוא לא יצא מפלצת של 1.95 מ'.
כמו שכולנו בטח יודעים, לאחרונה הסדרה 'הסופרנוס' הגיעה לסיומה. ויש אדם אחד שיושב ומנגב כרגע דמעה בעזרת משולש של לחם שום לזכר הסדרה המהוללת.
לאחר שכתיבתי נקטעה ע"י כמה קווים מעצבנים שהגיעו משום מקום, אני אחזור לקו המחשבה הראשון שלי - היום לאחר הבגרות.
בקיצור, לאחר הבגרות נהרנו כל השכבה לכיוון האמפי פארק, שם היו חזרות לטקס סיום שלנו, החלטנו אני ועוד כמה חברים לבקר ב'חי-פארק' (בקיצור, גן חיות..מה זה כל השמות הפלצניים האלה במוצקין?!), כי הרי אנחנו אחד-אחד רקדנית של אתי פולישוק בדימוס ואנחנו לא צריכים שום חזרות בריקוד.
מה אני אגיד לכם, חיות זה פשוט אובר-רייטד.
הפינגווינים בכלל לא דמו לדני-דה-ויטו, התוכים ידעו להגיד רק 'תוכי-תוכי-תוכי-תוכי' (כן, אני יודע, תודה רבה באמת), הנחשים לא עשו לי בכלל 'ססססססס' מגניב שכזה..רק ישבו ובהו בזכוכית..בקיצור, TOTAL RIP OFF (ותודה לעומר שעזר לי לכתוב RIP. אני חייב לציין שהאנגלית שלי פשוט התנוונה מאז הבגרות משום מה).
הדבר היחיד שדווקא היה מגניב, זה חמור קטן שהצליח איך שהוא לשמור על שיווי משקל על הגדר למרות שהיו לו ביצים בגודל של חמוס ביצות בוגר. אותו חמורון זכה ממני לכינוי "חמורפיוס".
טוב, אני אגלה לכם סוד קטן...זה לא היה חמור קטן, זה היה עז. אבל האנשים שהיו שם לא קלטו את זה ועדיין נקרעו שפלטתי "חמורפיוס", אז אמרתי...יאללה, אף אחד לא שם לב, נזרום עם זה.
אוו..כמעט שכחתי.
להלן כמה תמונות מעניינות ממסיבת יום ההולדת שלי ושל נטע ביום שבת בגאלה!
יודעים מה, כדי לא לדרדר את הרמה של הפוסט הזה, שגם ככה בקנטים, אני אספר את זה כסיפור בהמשכים:
אוקיי, זה אני בדר"כ..(צולם באיזה בית קפה איפהשהוא באח"י אילת):
ממש בתחילת הערב, התיישבנו קצת לדסקס בחוץ. בינתיים הכל בסדר, אנחנו רק אחרי הרמת כוסית קלה:
עדיין פיקח, עדיין ירין, מצטלם בפוזות מפגרות אבל עדיין אני:
אוקיי, תחושת המרחק שלי טיפה נפגמה, הפנים אדומות מוודקה רדבולים והרבה קפיצות:
טוב, מספיק לעמוד. נשב קצת להירגע. גם כן להירגע:
חלקים שעדיין עובדים: עמידה ולהסתכל למצלמה. כל השאר - מחוק משכרות:
זהו, נגמרתי! הדבר היחיד שעובד זה בהייה בתקרה במין מבט של "מי אני? מי זאת מחבקת אותי ולמה יש פה הרבה אנשים?!" :
אני אחסוך מכולכם מה קורה אחרי שגם היכולת הזאת נאבדת בים של שתיה... ^_^
בקיצור, כמו שאתם רואים...לי ולנטע (שאפשר לזהות בשתי התמונות האחרונות D: ) הייתה אחלה יומולדת.
(וכדי למנוע הסברים, התאריך שלי הוא ב 26.6, אז תשמרו את המזל-טובים לאחר"כ!)
פיס אנד לאב, ירין.
לילה טוב לכולם :)
בבלוג זה
בכל הבלוגים
כינוי:
