שבת היה יום של תרבות ערבית.

כמנהגנו, החלטנו כמה ממועצת השמנים לנסוע בשבת בצהריים לעכו, לנגב קצת חומוס בסהווילה, לטחון קצת כנאפה ולשבת בזולות הקבועות שלנו על איזה סחלב חם.

יצאנו לדרך לאחר כמה תקלות קלות והגענו לעכו בסביבות 4, לגלות פקק מטורף בכניסה לעיר. מוזר, בטח בגלל שבת, חשבנו לעצמנו, אבל לא, לא שבת. לאחר 5 דקות בפקק אני ואוהד קיבלנו הצתה מאוחרת וצעקנו ביחד "עיד-אל-פיטר!", כוסעמק..

אז ככה, סוף הרמאדן בעכו הוא כמו חיקוי זול ליום העצמאות שלנו. החננו את הרכב במרחק הליכה של 5 דקות מהעיר העתיקה בגלל מסחור בחניות לאחר שבדרך עברנו מראות מרהיבים כמו מקומי שאירגן לעצמו מנגל משפחתי על החוטים של הכביסה בחלון, והגענו למחסום משטרתי שמאחורי המוני ערבים קטנים ומעצבנים עם רובי-אוויר וקפצונים. יופי, בואו ניתן להם אקדחים וחומרי נפץ, כי הרי שילוב מנצח של ערבים וחומרי נפץ תמיד נגמר בטוב, נכון?! =\ . בכל מקרה, איפה היינו? כן, הגענו לעיר העתיקה לבמה מאולתרת בין החומוסיות, שבה עמדה ליצנית קופצנית ושתי בובות גדולות ששרו שירי ילדים בערבית. רקדנו ושמחנו מאוד. שוב, ניסיון נואש לחיקוי תרבות...מין יואב המבולבל כזה. יותר לכיוון פטימה המג'נונה. בדרך עברנו משהו כמו 5 עגלות עם סוסי פוני ( "בובה, רוצה סיבוב על הסוס בוני שלי...?") ושלל הפעלות (גם כן הפעלות, פשוט כמה עשרות דוכני שווארמה. אני עדיין לא מבין את הקטע הזה, מי האידיוט שעבר 5 דוכני שווארמה ואמר "היי, הינה עוד דוכן שווארמה! אני אוכל כאן!").

יום מהנה ולימודי. יצאנו עם הרבה חומוס בכרס ודבר לבן ורוטט שעומר קיבל בזולה..(לשם ההגינות- זה לא שפיך ערבי בתחת).

אפרופו, רק אותי הלחיץ הדימיון הרב בין החג 'עיד-אל פיטר' לבין שמו של הצורר האהוב על כולנו, 'אדולף היטלר' ?

עכשיו אחרי שסיימנו, נעבור לחלק האומנותי.

Radiohead - Inrainbows

קודם כל, נוריד את הכובע בפני הלהקה הטובה ביותר בעשור האחרון על ההפצה המטורפת של האלבום.

למי שפחות מעורב בענין, רדיוהד החליטו לשחרר את האלבום לרשת להורדה חוקית, בתמורה לסכום שאתם בוחרים, בין 0 למליון ושלוש ליש"ט! (לכל מי שלא מאמין, נעעע! http://www.inrainbows.com).

ברור שהחבורה הזו מפוצצת בכ"כ הרבה כסף שהם יכולים לנגב את התחת עם שטרות של 100$, אבל בכל זאת, לא זכור לי שום להקה בסדר גודל של רדיוהד שיצאה בקמפיים שכזה. סחטיין.

עכשיו נעבור לאלבום עצמו. שמעו, היה שווה לחכות כל כך הרבה זמן לאלבום. רדיוהד מלכים והביאו אותה באלבום מצוין. האלבום פותח ב 15 Step ו Nude המשובחים. שילוב מצוין של אלקטרוני עם המלנכוליות של רדיוהד והקול המשוגע של ת'ום יורק, וההמשך לא מאכזב. Faust Arp, All I Need ו Jigsaw Falling Into Place המגניבים לגמרי, מגניבים במגניביותם.

אבל למרות זאת, לא יצאתי בהרגשה של 'וואו', כמו שקרה לי אחרי אלבומים קודמים של רדיוהד כמו OK Computer, The Bends ו Pablo Honey. נכון, שום שיר באלבום לא נופל ממצוין, אבל בכל זאת, היה חסר לי הפסיכוטיות של Paranoid Androidו Just, העוצמה של Creep, המגניבות של 2+2=5 ואפילו הצ'יזיות של High and Dry. קשה להתחרות בכאלה שירים.

לסיכום, תורידו! אבל חוקי.. =]

אני אוהב לקום מוקדם בבוקר.

כן, אני יודע שזה לא מתחבר לצד השמנטוני (שאגב, חוזר לעצמו. 67, ביצ'ס!) והעצלני שלי, אבל אני מרגיש תחושה של הישג לאחר בוקר מוצלח, במיוחד לאור החודשים האחרונים שכללו מעט מאוד אור יום. אתמול נרדמתי ב 8 בערב לאחר לילה של 3 שעות שינה בין שישי לשבת, וישנתי עד 7 בבוקר היום. קמתי, התעוררתי בכיף בלי שעון (מה שלא קורה הרבה בזמן האחרון. אני מוצא את עצמי שם שעון מעורר ל 4 אחה"צ לפעמים!), שטפתי שיניים, שתיתי קפה וקראתי עיתון. אחרי זה הגעתי לכאן לשמוע קצת מוזיקה ולכתוב והמשך התכנון הוא ללכת לרוץ (מייד נגיע לזה, הסירו דאגה מעל לבכם) , להתקלח, ללכת לקנות בורקסים ושוקו ולפנק את עצמי בארוחת בוקר טעימה ושמנה. איזה נחמד זה שיש פתאום המון שעות ליום!

בזמן האחרון התחלתי להיכנס חזק לקטע של להיכנס לכושר. מה גרם לזה אתם שואלים? ובכן, לפני כמה ימים קיבלתי תשובה סופית לגבי הגיוס שלי, 21.11.07, נח"ל! פתאום הבנתי שוואלה, זה ממש קרוב. התכנון שלי הוא לנסות לעבור גיבוש ולהגיע לסיירת נח"ל בתחילת הטירונות, אבל התוכניות והריאות שלי לא מסונכרנות, ולכן החלטתי שחלאס עצלנות, הגיע הזמן לעבוד על הכושר שלי! אז אני גאה להגיד שאני רץ כבר 4 יום (!!!!!) ברצף (!!!!!!!!) ואני מקווה שזה ימשיך ככה, כי ב 4 ימים האחרונים אני נזכר כל פעם מחדש עד כמה אני גרוע בריצות. אני מוצא את עצמי לפני 2000 מטר עם הריאות נגררות על האספלט מתנשף ומשתעל כמו זונה אסיאתית. הגיע הזמן לקצץ בעישון ולהגדיל את כמות הריצות, ואז אולי עוד חודש וחצי אני אהיה מוכן להתגייס בלי למות. אאאאאאמן.

אז, בנימת אני-לא-מאמין-שאני-כותב-את-זה, שיהיה לכולכם בוקר טוב.

פיס נ' לאב, ירין.

אז, מה כבר יש להגיד?

18, ביג 18, סוויט 18...

משום מה, כל הילדים חולמים על הגיל הזה...שבו יוכלו לעשות הכל. בדיעבד, אני לא רואה הבדל כ"כ גדול חוץ מהעובדה שאני לא אצטרך להמציא תירוץ כל פעם מחדש בכניסה לפאב.

אז בינתיים הספקתי לאכול גלידה ב'דיזל', עם המון המון חברים...מה שהיה דיי חביב.

בסופ"ש יהיה נחמד, אני מקווה.

אז, שיהיה לי במזל טוב... :-)

וואו, רק עוד בגרות אחת...וזהו.

12 שנה של מערכת החינוך הולכות להסתיים.

כמו כולם, אני יכול להגיד בפה מלא, שאני אתגעגע לתקופה הזאת. אפילו עכשיו אני מתגעגע.

זה פשוט הזוי, לא לראות כל בוקר את כל 400 האנשים בשכבה שלי. לא לעבור בבוקר, כשאני מאחר לשעת 0, ולעבור אחד-אחד וללחוץ ידיים, לחבק ולנשק לחיים למליון ואחד אנשים ואנשות.

עכשיו, מכל ה 400 איש האלה, שלא זכרתי חצי משמות המשפחה שלהם, נשארו כמה חברים וחברות קרובים. ההוא מכאן, הזה משם, כמה מפה. אני רואה איך לאט לאט כל אחד הולך לדרכו, וכולם נפרדים לשלום.

למרות זאת, ממשיכים הלאה. לחיות בעבר זה רע ויגרום לרק עצב. ממשיכים הלאה, כי זה הדבר השני הוודאי בחיים - הזמן זז, ותמיד נשלם מיסים.

אז מה העתיד צופן?

9.7 בגרות בפיזיקה, ואז, ככל הנראה מועד ב' במ"מ ב 16.7. לאחר מכן, אני ככל הנראה אעבוד...בתור מלצר,שוטף כלים או משהו בסגנון. נעבוד כמה שיותר, בכל זמן שאפשר. סוף סוף קצת כסף שאוכל לבלות בראש שקט.

אני רוצה גם לשפר את הפסיכומטרי, והפעם לא להיות חאפר. טוב, לא לגמרי...ננסה פשוט להשקיע טיפה יותר מפעם שעברה (תזכורת לעצמי - לא להגיע יותר למצב שיומיים לפני המבחן אני באות ז' במילון), ואולי הפעם נפציץ את הציון שאני חושב שאוכל להשיג.

בין לבין אני רוצה לנסות ולעשות כמה שיותר.

כמה שיותר שכונה.

כמה שיותר אלכוהול, פאבים, כיף.

כמה שיותר בתי קפה,מסעדות ובעיקר המון ג'אנק פוד עם כמה שיותר חברים.

כמה שיותר פתיחות ייחודיות בזולות הקבועות והכל-כך חרושות שלנו.

כמה שיותר גרינדוזים (לתוהים- 'גרינדוזים' מלשון 'גרנדיוזי', 'להתגרנדז' וכו' - בקיצור, ימי הוללות כיפיים) לכל מקום אפשרי. כרמל, טבריה, אילת, כרמיאל ואולי אפילו חו"ל, אם הכסף יאפשר.

או בקיצור-  כמה שיותר כיף, עד הגיוס.

בתקווה ואוכל לשמור על קשר עם האנשים שחשובים לי. הלוואי. זה באמת הדבר שהכי חשוב לי כרגע, מה שנראה מאוד קשה בזמן האחרון.

ואז, צבא.

ובנימה...נימתית זו, אסיים את דבריי ואלך לישון, כי כבר מאוחר וביליתי היום 6 שעות בבגרות באלקטרוניקה היום (שהייתה שכונתית למדי, למי שמתעניין).

פיס נ' לאב, ירין.

טוב, אני בטוח שכולכם יושבים ומצפים לשמוע איך היה בטיול.

כן, אני יודע שזה היה מזמן.

וכן, אני יודע שאין לי כוח באמת לכתוב איך היה ומה היה.

אבל אני אתן לכם את האפשרות הכי טובה לראות מה הלך שם! כי הרי, "תמונה שווה 1000 מילים", לא?

אז ככה:

מה יש לספר? קרית מוצקין -> אילת, 6 שעות נסיעה....היה משעמם.

גם לי יש שלפוחית רגיזה! טוב, לא באמת. זה בעצירה הראשונה, איפה שהוא בכביש 6.

לפני המסלול הייתי בג'ינס וקפוצ'ון כזה של FOX. אך אחרי טיפוס קל, ושחיה קלה בשלולית מאוד מאוד גדולה הגעתי ל 2 מסקנות: 1. חם מידי. 2. רטוב מידי. ולכן, בגלל שהגעתי בין הראשונים למקום המנוחה, הורדתי את החולצה הארוכה, את הג'ינס, וייבשתי את הג'ינס והנעליים בשמש בזמן שאני מתפנן לי בבוקסרים. לאחר מכן תימור נתן לי מכנס קצר שהיה לו בתיק.

אחד הלילות, לפני השינה. אני מוריד את העדשות ונראה אינטילגנטי למחצה...עם תימור הגדול.

אני אלה ועדי, ליד המאהל שבו ישנו..אני לא זוכר למה החלטנו להצדיע, אבל אני בטוח שהייתה לזה סיבה מצוינת ומאוד הגיונית.

"פה טוב לי!!" . אחרי ריצה ארוכה בירידה מההר...בחוף ווילג', נחים לפני המסיבה והאוכל.

נחתי, ועכשיו יש כוחות! אנחנו באמצע המסיבה, צועקים "אללללללה שכונהההההה"!

שוב, לא זוכר מה פשר הפוזה הזאת, או למה אורי החליט לגרבץ דווקא עכשיו..אבל בטח היה פה היגיון שרק ירין ואורי מהעבר מבינים.

"אין בצבא מקום ל'סמוך' ו'יהיה בסדר'" , כך אומר הרמטכ"ל הנכנס אשכנזי.

רגע,...אז, מה אני אעשה?!

כל פילוספית החיים שלי מסתכמת ב "יהיה בסדר"....וגם זה נאמר בצורה הכי חאפרית שיש.

טוב, צריך למצוא מוטו חדש..מממממ...

נהה..הצבא יקח אותי כמו שאני. אני בטוח שיש מקום שיקח בשמחה אנשים כמוני וישתמש בהם לצרכיו (שהוא לא השק"ם).

ועכשיו ברצינות, כמו כל הקרביים של 2007, שלחתי בימים האחרונים את המנילה הסופית שלי ליחידות השדה..סידרתי את זה ככה שככל הנראה (אחרי כמה ספקולציות שונות ובירורים קלים) אקבל גיבוש צנחנים לאוגוסט, ובמידה ולא אעבור אני אמצא את עצמי בנח"ל, שזה לדעתי המקום שאני מעדיף להיות בו מתוך יחידות השדה..

תכל'ס, אין לי מושג מה אני אהיה בצבא...תחושת הסיפוק שלי מתפצלת לשניים - מבחינה נפשית ומבחינה גופנית. ואני חושב ששני אלה לא יבואו ביחד כמעט בשום מצב. כרגע אני בחיפושים אחרי המקום המושלם שבו ארגיש מנוצל מבחינה גופנית וגם מבחינה שכלית, אבל אני בספק אם קיים מקום שכזה.

כמו שבטח שמתם לב, חזרתי בריא ושלם מהטיול השנתי לאילת...

הטיול היה ללא ספק הטיול השנתי הכי טוב עד כה..שילוב של המון דברים נהדרים שהלכו מצוין ביחד.

הצטלמתי משהו כמו 150 תמונות עם 20 מצלמות שונות של המון המון אנשים...אני אנסה להשיג כמה שיותר תמונות ואז אתם תהיו מעודכנים בכמה סיפורים מצחיקים ודברים מעניינים..וכמובן, הצצה אל המראה הנוודי שלי שכלל חולצת סיום שנה שקשורה בתור כפייה על הראש שלי, קוקו אסוף אחורה, זקנקן, פיאות לחיים ארוכות ומשקפי שמש...והרבה חול וחולירע.

עכשיו, אני צריך לחזור אל עצמי לאחר שסירבתי לאכול ג'אנק פוד (וישבתי בשולחן בזמן שכולם אכלו), ישנתי 4 שעות פר לילה בממוצע בשבוע האחרון, הלכתי ק"מ רבים למעלה ולמטה ולמעלה ולמטה וגם קצת מישורים (שזה בערך מספיק ספורט בשבילי עד 2012 בערך) ובכלליות - לא מספיק עצלן.

אז אני אלך לישון לי..עד מחר, או מחרתיים אפילו..תלוי במזג האוויר מחר :-)

לילה טוב.