יומיים וקצת לגיוס שקרב בצעדי ענק לקראתי ולמרות שאני אומר לכולם "יהיה בסדר, יהיה שכונה" , אני עדיין לחוץ כמו טמפון. אני מפחד. מפחד מסביבה חדשה, משינויים דראסטים, לאבד את החברים, לא למצוא את עצמי במקום החדש הזה שנקרא "צבא". הורדתי את השיער שלי, את השיער הארוך והמגניב שלי, והיום הורדתי סופית את כל הזקן לאחר ששנה שלמה לא ראיתי את הסנטר שלי. אני מסתכל על עצמי במראה, בלי שום תוספות - בלי זקן, בלי שיער, בלי עדשות, בלי בגדים שונים. רואה את עצמי עירום לגמרי וזה מפחיד לי את הצורה. למרות שלא רואים עליי, אני ביישן, ובן אדם שקט נורא, ונורא קשה לי להיות מצחיק בסביבה חדשה,ולוקח לי המון זמן להתחבר, ואני לא משהו בלי החברים שלי והבדיחות הפרטיות שחרשנו.
אני מפחד להיות סתם בן אדם. חדגוני, משעמם, פשוט.
למרות החששות, אני חושב שיהיה לי בסדר. אני אומנם מפחד מהשינוי המטורף הזה, אבל אני בטוח שאני אכיר שם אנשים איכותיים. אנשים טובים. כי הרי כולנו חדשים, וכולנו לחוצים, וכולנו לא מוכנים לשינוי הזה, וכולנו נראים אותו דבר במדים. ובאמת יהיה בסדר, ויהיה שכונה.
אז תנו בראש לנחלוואי הטרי ביותר, שעוד יומיים ורבע כבר לא אזרח, ירין.


נתראה בבקו"ם ביום רביעי :)
פיס נ' לאב, ירין.