מחר תמיד נשאר מחר

ואיך שמתחילים להרגיש את הסוף.

את סוף התקופה שלדעתי היא הכי מדהימה בחיים של בנאדם..

תקופת הבצפר לא משנה מה תגידו שתסיימו ושאני יסיים אני מאמינה שאני הכי יתגעגע לזה.

לשיגרה הזו..

ביום שלישי חזרתי מטיול שנתי באילת והיה מדהים... אבל קצת מאכזב לא יודעת למה אולי ציפיתי ליותר מטיול שנתי אחרון..

זה מעלה בי דמעות כל פעם מחדש לחשוב על זה כי זה עצוב כאילו לחשוב שלא יהיו יותר טיולים שנתיים את הרעש באוטובוס ואת הצחוקים ואת הזכרונות האלה שאנחנו חוזרים איתם מהטיול..

היה כייף וראיתי את גבוש שלי אחרי המון זמן וגם הייתה לנו מסיבה שבאמת הייתה ממש כייפית לא ציפיתי לזה וכולם רקדו וכולם היו עם כולם וזה נתן תחושה של לכידות תחשוה כזו של סוף...

אמממ

עכשיו תמונות..

-

אני ביום בראשון באוטובוס...

מימין לשמאל: טלי,אורטל,בתשי,אילנית,מריה,חיביט,אירנה לירון,אני,אלכס,לירון,רדה.

למטה שני קים ומאיה. הבנות של הכיתה חח..

אני בתמונה אומנותית משהו?

בנות אין לי כוח לפרט חחח

מאיה אני ורדוש

אני ברחבת הריקודים..

בתשי אילנית אירנה אני רדה ומריהה

טלי אירנה אני בתשי וחיביט

י"ב 3 שולטיםם!!

ותמונה לסיום שליי!!

אז לסיום י"ב 3 היה הכי מדהים בעולם!!!!!!!!!