פיגו פנתר: כן, אבל לא זה כולם שמעניינים אותי
מוק.: זה לא ככה אצל כולם?
פיגו פנתר: צודקת זה באמת לא בסדר.
מגניב השולחן עבודה שלך, אפשר לראות לך את כל התוכנות
מוק.: אז תתעורר לך.
פיגו פנתר: אני כאן, תמיד מסתכל עליך, למרות שהפעם אני מודה נרדמתי בשמירה
מוק.: אוי לא.
מוק.: פיגו, תשמיע קול, שאני אדע שאתה חי.
מוק.: אז תתייבש לך.
פיגו פנתר: אני בהחלט שלולית של מים כבר כמה ימים בגללך.
מוק.: פיגו , אתה ואני, ווי גו א לונג ווי, אני לא לוקחת אותך כמובן מאליו. אחרי כל כך הרבה שנים עדיין משקיעה בתשובות. אתה צריך להיות מוחמא. או לפחות מרגרינה.
פיגו פנתר: אני לא מאמין עליך שאחרי כל הזמן הזה שאנחנו מכירים את עוד מחפשת לתת לי תשובה הולמת. אני אפרגן לך גם על תשובות לא הולמות, אילו יגעתי מה הן בעצם. שנה טובה מוקוס.
מוק.: אנד אה הפי ניו ייר! (לקח לי הרבה זמן כי חשבתי על תשובה הולמת)
פיגו פנתר: כן, בדיוק חשבתי על זה גם.
סתיו נעים מוקוס
מוק.: פיגו, סתיו.
מוק.: ג’נטלמן אמיתי.
עומאר שונר: קוראים נכבדים, אני יודע את שמה האמיתי של מוק. (לא כבוד גדול, זה רק בגלל שהרצי "מוק" בפייסבוק, ואז היא נאלצה להסביר לי שאני חיי בסרט)
מוק.: פיגו, מה אתה מסתיר, ספר להמונים שאתה יודע את שמי האמיתי, תשוויץ קצת! (גרום לי להרגיש נערצת)
עומאר שונר: מזל טוב (כאן בא שמך)! גדלת בשנה. מאחל לך רק טוב.
מוק.: ביום ראשון, אני בדיוק כותבת פוסט על החגיגות. כלומר מעלה תמונות. מירושלים.
עומאר שונר: אין בעיה, אני אתן את המספר שלי, ונתקשקש כמה שאת רוצה על מכוניות מטאליות אדומות. (אגב, מתי החלפת ל 27?)
הדף הקודם
הדף הבא