אאני: מותק
מאי הקטנה: הייתי רוצה לקרוא עוד דברים שכתבת, אבל זה תלוי בך..
סנופקין: לפעמים.. אני לא יודע איך להתחיל לחזור, או איך להתחיל לסגור..
מאי הקטנה: שלום, אתה עדיין כאן?
ילדה אחת..: אני גם בטוחה שאני לא אכיר אותך..אבל תמיד חשבתי שאם יש שם למי שכותב (דבר מסוים) זה הופך אישי יותר..וגם סתם נחמד לדעת מי הכותב המוכשר:] והערה צדדית באמת שתדע הקטעים שלך באמת מספקים הרבה חומר למחשבה.. אני מקווה שלא תפסיק לכתוב
סנופקין: זה בסדר.. אבל, זה משנה? אני לא חושב שאת מכירה אותי.. והשם שלי הוא יותר מדי אני האמיתי, זה שלא קיים רק וירטואלית.. אז קצת קשה לי לכתוב אותו כאן.
ילדה אחת..: וכדי להדגיש שלא תגיד שאני סתם אחת שמציקה לך.אני רק רוצה לדעת רק מי כותב את כל הדברים היפים האלה.. אתה באמת כותב יפה ורואים שגם מהלב..
ילדה אחת..: אני מקווה שאתה עדיין מבקר פה..כי יש לי בקשה שלא בטוח תרצה להגיב לה..
אבל..איך קוראים לך?.(מצטערת אם זה יותר מדי..)
סנופקין: וואלה
סתיו: לנסות תמיד אפשר
סנופקין: בנחישות די אמיצה מדי, החלטתי לחדור למעמקי העיצוב ומצאתי את זה, אני לא בדיוק יודע למה זה טוב אבל אפשר לנסות..