אורדינר: להיכן נעלמה הללה? זה בסדר כל מה שאת צריכה ורוצה - מנוחת המרמיטה קודש. העם מתגעגע.
ללה: לא לשווא. לגמרי לא לשווא הפירפורים האלה. (:
אורדינר: עורב, מושך כנף
אדם מתגלגל בו דם-העכשיו
תהום, שוב פעם רעב
פרפור האני והתו - אולי לא לשווא
אורדינר: אמרתי לו בג’בריש הג’סטיס פוסקת עלינו

בתוך הבלון הדומם לולאה בצומת ליבנו
אורדינר: אפילו אם זה מתחיל באגל דימעה בבולאובארד בעין של גילה
אורדינר: בסוף כל משפט שאתם אומרים בעיזית יושב מלוכה עם נרגילה
ללה: אולי יחפש עיזים- וימצא מלוכה, מי יודע.
ללה: כן, הבנתי את עניין הגניזה. ויש בזה באמת, במילה הזאת, משהו קצת יומרני שמשווה הילה מיסטית, כמעט קדושה למילים. אבל הלא אני באמת מייחסת סוג של קדושה למילים בכלל (לא שלי, לא שלי!) ככה שזה די מסתדר.
ובעניין המגילות הלָל-איוֹת- נשלח איזה רועה צאן לחפש עיזים...
אורדינר: אמרת "שלושה דברים הוא הפוסט שגנזתי בחלוף חמש דקות..." והערתי שברוח הפוסט שלוש דקות היה מתאים (הלאו הכן ולוח החודש). טוב, עכשיו צריך ים המלח ולהמתין כמה שנים שיהיו לנו המגילות הלל-א-יות.
ללה: לגנוז את זה? דווקא מבסוטה ממנו. גם בקריאה שניה.
אני גונזת בעיקר בחומץ בלסמי, זה מה שנותן את הטעם הייחודי...
אורדינר: לא היית אמורה לגנוז לאחר שלוש דקות? לגנוז נשמע רב חשיבות - את גונזת בחומץ, במלח, או ביין?
אקס: ברוכה המצטרפת לנמנום השכונתי :)
ללה-לנד: רב אמר: שלוש תרדמות הן:
תרדמת שינה;
ותרדמת נבואה;
ותרדמת מרמיטה.