(האתר שלי)
, 22:33 21/11/2004:
אתה ילד חדש בגן, לא? לא מכירה אותך.
מה פתאום קרמבו, זה עושה חורים בשיניים.
ועם כל הכבוד לעכביש (ויש), אם הוא יגיע אלי הוא יבין שלא נשארה לו הרבה עבודה. אני אוכלת את עצמי בעצמי.
עניין המחלקה הסגורה הופיע בלינק שצרפה המורה - גננת לרשימה הנוכחית! גם אם לא הייתי קורא חומר ישן, אלא רק חומר ישן שהתלמידים הופנו אליו מרשימה נוכחית הייתי יודע.
להזמין את ההורים או לצאת להרשם?
( סמי חוצפן גדול - היה ונשאר)
נרגעתי. כבר חשבתי שהיית סגורה בחדר המרופד, כפותה בחליפה הידועה, ומקבלת שוקים חשמליים הישר לאונה...
נ"ב - התגובה של הכבשה - אין זכרים נורמליים? - הייתה הנורמלית ביותר, פשוט מהטעם שגם סמי חשב אותו דבר. מעניין מאוד את סמי מתי, לכול השדים, המורה תשבר כבר ותדרוש בריש גלי את הטלפונים של התלמידים.
(האתר שלי)
, 12:21 22/11/2004:
איזה לינק למחלקה סגורה? 2 הפוסטים שהפנתי אליהם אינם עוסקים במחלקות, לא סגורות ולא בכלל.
ומהכרותי עם המחלקה הסגורה (ויש היכרות), אין שם בכלל חדרים מרופדים וגם לא חליפות. מה שכן - יש מיטה עם רצועות ובהחלט כופתים אליה במקרה הצורך וגם לוחצים על השלטר.
למורה הזאת יש נוהלי שבירה אחרים והם כוללים הדלקת סיגריה בסיגריה, חרם על המקרר ובמקרים קיצוניים גם מעקי בטיחות למינהם. אבל אולי היא באמת צריכה לרענן את הנוהל.
סמי
, 12:33 22/11/2004:
אחד הדברים שהמורה צריכה לאמץ לעצמה – זה לסמוך על סמי גם אם היא הולכת על גשר צר מאוד, עיניה חסומות, ידיה קשורות, מצידיה תנינים מורעבים, וסמי מוביל בראש.
רשימה נוכחית -לינק הסוד שלהשורה שביעית מהסוף.
התחמקת, אבל הותרת סדק קטנטן. שוין, אני את שלי אמרתי.
(האתר שלי)
, 12:42 22/11/2004:
המורה דווקא כבר מזמן לא סמכה על מישהו כפי שהיא סומכת על סמי, רק מה? היטיבה להפנים את העובדה כי דמות וירטואלית הוא ותו-לא, ולפיכך נאלצת להמשיך והטביע את יגונה בזרועות מלאכים מזדמנים.
סמי
, 13:03 22/11/2004:
אם כך - אין ברירה, סמי עובר לתותחים הכבדים באמת. תשאלי את הכבשה, תשאלי את נוריקו, תשאלי את צ’, תשאלי את אבא של עלמה, תשאלי את שוטף הרצפות בבנין שלך, תשאלי את הכלב שלך - כולם יזבירו לך את המובן מאליו.
סמי
, 17:04 22/11/2004:
ג’יזזזזזס, טוב ירמיהו נניח, את רגישה. אבל זה בסדר שהפסקת - בקור הזה? מצד שני, בלי הנוכחות השומנית מסביב לטבור היה יכול להיות הרבה יותר קר, אז את יכולה ללכת, אבל מצד שלישי תעוף לך השמשיה אז אולי לא כדאי, מצד רביעי זה יחסן אותך כנגד צינונים וגם תוכלי להפגין את הקעקועים אז את יכולה ללכת, מצד חמישי מי בכלל יבוא לראות, אז תשארי בבית. זהו.
נשמט - בגלל הקור - מי בכלל יבוא לראות (בגלל הקור)!
מה אני צריך משא על המצפון שלי ? אח"כ תבואי ותכתבי שהתפרקת פעם נוספת, ואני הייתי הקש או השד יודע מה, לא צריך את זה. כולם יבואו לראות, בכיף, אבל לא במזג אויר כזה. טוב אני אבוא במזג אויר כזה אם את בבקיני זערורי על שפת הים, נניח בשרתון הישן.
סמי
, 20:07 22/11/2004:
אוח את גמישה כמו נערת גומי רומנייה בת תשעים. חשבתי שאני אשב על המרפסת, שם למעלה, אצל מרים או איך קוראים לה, חמוש במעיל, אטחן ג’חנון, ואשקיף עם משקפת, אבל איפה, את טיפת הדם האחרונה את תשאבי לי, שיהיה חוף ירושלים, שיהיה, גם כן השמות המוזרים שצ’יץ מצא.
(האתר שלי)
, 20:46 22/11/2004:
נשגב מבינתי איך אפשר לאכול את יציקת הבצק נוטפת המרגרינה הזו, אבל כל אחד וטעמו הוא.
מה פתאום כרוב ניצנים? מה רע בקרמבו, חלבה, עוגיות חמאה, גלידת פיסטוק ועוד כהנה וכהנה? (וזה לא שאני אוכלת את זה, אני אוכלת קנט. אבל אנחנו מדברים על דקי גזרה עכשיו, לא על בחורות שומניות).
אולריך
, 08:29 22/11/2004:
כנראה שהוא מאלה שעומסים על עצמם מטענים. לדעתי, כבר שנה הוא מסתובב עם תחושות "אשמתי, פגעתי" ומצד שני עם חשק לממש ציפיות. ככה זה התנקז, לדעתי.
(האתר שלי)
, 09:33 22/11/2004:
למיטב הבנתי הוא אינו חש אשמה כלל ואף הדגיש באזני שלא היתה שום כוונה כזו אלא יצא שכך הדברים התגלגלו, וגם אני לא העלתי זאת לבלוג ככתב אישום אלא כתיעוד וסוג של הומור עצמי.
(האתר שלי)
, 10:04 22/11/2004:
תראה, אני לא יכולה לדעת בדיוק מה עבר עליו, פשוט היות שהוא חזר והדגיש בפני שאינו חש אשם/רמאי/"מניאק" מצאתי לנכון להעיר זאת. חשוב לי להציג את עמדתו כפי שהוא התבטא, הוא הרי קורא כאן (ולא מגיב. מפחד ממני) והייתי רוצה שיראה שמבחינתי אין שום סילוף.
מעבר לכך, הפרשנות שלך לגיטימית כמובן.
(האתר שלי)
, 10:45 22/11/2004:
היה לי מעניין מאד לקרוא.
אוהב את הסגנון שלך. משפטי מפתח פה ושם נחרטים לי בדמיון (רוצה להיות קטנה לעולמים, ולמעשה אני האדם הכי לא מפוקס ולא-יודע-מהחיים-שלו).... מגניב. פשוט מגניב. ההפוך על הפוך שלך.
(האתר שלי)
, 12:58 22/11/2004:
באמת לפני כמה ימים הבן שלי זה שבגן אמר שהגיעה אליהם גננת חדשה שקוראים לה שולה..
והיא
מספרת יופי של סיפורים
עם המון מוסר השכל..
זו לא את במקרה.. אה?
(האתר שלי)
, 14:31 22/11/2004:
תאמיני לי יקירתי
שבלי להכיר אותך פנים אל פנים אלא רק וירטואלית
הילדים היו מקבלים ממך כ"לא גננת" אלא כאדם הרבה יותר ממה שהם מקבלים מגננת שחוקה שחושבת שכל מה שהיא צריכה לעשות עם הילדים זה לייצר מליוני ציורים
ובקשר לסיפור עצמו אכן נהנתי
אבל כמאמר הכבשה מעלי כל ההתנהלות של הבחור פאטטית ולא מוסיפה לו נקודות
וטובה ההתנהלות שלך מולו
(האתר שלי)
, 15:44 22/11/2004:
תודה, טליק.
לגבי הבחור, אני התרשמתי שהוא פשוט הסתבך וזה נבע דווקא מניסיון להיות "בסדר" עם כולם, הייתי מעיזה אפילו לומר שזה נובע מאיזושהי תמימות בסיסית. עם ההתנהלות שלי אני שלמה, ואין לי שום ציפיות מהפלונטר הזה.
ובכן, עוד פרט על עצמי: ברגיל, אני די נודניק לגבי מה שאני דוחף לאיבר הבליעה. כן, גם את, חסכתי לך את התגובה, אבל ג’חנון אני די מחבב, בכל אופן אני מעדיף מוצרים אורגניים. יש ג’חנון אורגני?
בואיינה, אם נמשיך כך - ג’חנון, שמחנון, אורגני, מרוסס, כולם ירדמו כאן!
(האתר שלי)
, 21:19 22/11/2004:
בעקרון - פוטנציאל הפדופיליות ממני והלאה, זה רק הכרובים שעושים צחוק מהעקרונות שלי.
אגב, סמי, אם הלינק שנחת אצלי בתיבה הגיע ממך - אז אין לי מפתח.
ותגיד, מתחזה יקר – מה תעשה אם המורה תכתוב לך? תשוחח אתך? מה תעשה כשיתברר שאתה כבד פה ולשון, אה? מה תאמר אז? ומה תעשה כשיתברר לך שמחשבים זה מגרש המשחקים הפרטי שלי, ואני מסוגל - לפחות בחלק מהמקרים - להגיע אליך? ואפילו לא התחלתי לספר כאן במה אני עוסק, וזה יכול להיות לא נעים – האמן לי.
עצה טובה - תתחפש לכרוב, שולה מתה על כרובים ושרפים.
את זה אני לא יכול לעשות.
4 נזירים החליטו לשתוק משך שבועיים. בלילה הראשון הנר החל להבהב וכבה.
אמר הנזיר הראשון – אוי לא, הנר כבה.
אמר הנזיר השני – אנחנו לא אמורים לשתוק?
אמר הנזיר השלישי – למה אתם שניכם חייבים לשבור את השתיקה?
אמר הנזיר הרביעי – אה! אני היחיד שלא דיברתי.
-
ארבעת הנזירים שברו את השתיקה, כל אחד מסיבה אחרת. נעזוב את השלושה ונתמקד ברביעי. צ’ הוא הנזיר האחרון, והמעניין ביותר. אם הוא היה סותם את פיו הוא היה באמת מוכיח עמדתו ועומד מאחורי החלטתו. מצד שני אם הוא היה נותר בשתיקתו – אף אחד לא היה שם לב לקיומו הרבה אנשים הם כמו צ’, הם מאמינים שאם הם עושים משהו טוב, אבל אף אחד לא שם לב לזה, אין למה שעשו שום חשיבות, הם מאמינים שהתמורה אינה המאמץ אלא ההכרה של האחרים.
(האתר שלי)
, 20:38 25/11/2004:
אם היית משרשר לתגובה של צ’ - אז ייתכן והיה בוחר להמשיך לשמור על שתיקתו, אבל לפחות היה קורא.
במצב הנוכחי - הוא כנראה לא יקרא, ואנחנו נשאר ללא מענה.
עצמאית בשטח
תגובות לקטע: שעת סיפור הוספת תגובה חדשה
הגננת שולה
אוהבת את ההומור שלך....
בעניין הבחור
ימים יגידו.....
נשיקיציס
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
במקרה הנ"ל לא נראה לי שיהיה להם הרבה מה להגיד.
בחזרה,
לילה טוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הגננת שולה... הגננת שולה...
ישבתי וחיכיתי בשקט עד סוף הסיפור בלי להפריע.
וגם הייתי ילד טוב כל היום ולא רבתי עם אביב ולא משכתי לדפנה בצמות.
יש קרמבו?
(וגם זה סיפור לא חינוכי. זה אסור לעשן. זה עושה עכביש ואח"כ מתים).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אתה ילד חדש בגן, לא? לא מכירה אותך.
מה פתאום קרמבו, זה עושה חורים בשיניים.
ועם כל הכבוד לעכביש (ויש), אם הוא יגיע אלי הוא יבין שלא נשארה לו הרבה עבודה. אני אוכלת את עצמי בעצמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לי שאלה המורה (סמי מצביע ).
מי בדיוק היה מאושפז במחלקה הסגורה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היום, סמי, למדת שלא מתוכחים עם המורה כשהיא ממליצה על חומר קריאה.
אחרת - איך היית יכול לשאול שאלות מנחות?
(דווקא רציתי, אבל לא עברתי את המיון הראשוני).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל המורה...
עניין המחלקה הסגורה הופיע בלינק שצרפה המורה - גננת לרשימה הנוכחית! גם אם לא הייתי קורא חומר ישן, אלא רק חומר ישן שהתלמידים הופנו אליו מרשימה נוכחית הייתי יודע.
להזמין את ההורים או לצאת להרשם?
( סמי חוצפן גדול - היה ונשאר)
נרגעתי. כבר חשבתי שהיית סגורה בחדר המרופד, כפותה בחליפה הידועה, ומקבלת שוקים חשמליים הישר לאונה...
נ"ב - התגובה של הכבשה - אין זכרים נורמליים? - הייתה הנורמלית ביותר, פשוט מהטעם שגם סמי חשב אותו דבר. מעניין מאוד את סמי מתי, לכול השדים, המורה תשבר כבר ותדרוש בריש גלי את הטלפונים של התלמידים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה לינק למחלקה סגורה? 2 הפוסטים שהפנתי אליהם אינם עוסקים במחלקות, לא סגורות ולא בכלל.
ומהכרותי עם המחלקה הסגורה (ויש היכרות), אין שם בכלל חדרים מרופדים וגם לא חליפות. מה שכן - יש מיטה עם רצועות ובהחלט כופתים אליה במקרה הצורך וגם לוחצים על השלטר.
למורה הזאת יש נוהלי שבירה אחרים והם כוללים הדלקת סיגריה בסיגריה, חרם על המקרר ובמקרים קיצוניים גם מעקי בטיחות למינהם. אבל אולי היא באמת צריכה לרענן את הנוהל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אחד הדברים שהמורה צריכה לאמץ לעצמה – זה לסמוך על סמי גם אם היא הולכת על גשר צר מאוד, עיניה חסומות, ידיה קשורות, מצידיה תנינים מורעבים, וסמי מוביל בראש.
רשימה נוכחית -לינק הסוד שלהשורה שביעית מהסוף.
התחמקת, אבל הותרת סדק קטנטן. שוין, אני את שלי אמרתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
המורה דווקא כבר מזמן לא סמכה על מישהו כפי שהיא סומכת על סמי, רק מה? היטיבה להפנים את העובדה כי דמות וירטואלית הוא ותו-לא, ולפיכך נאלצת להמשיך והטביע את יגונה בזרועות מלאכים מזדמנים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ולקרוא המורה יודעת?
יותר ברור מזה?
המורה למדה בסמינר הקיבוצים והתפלחה לים רוב הזמן?
אח"כ מתפלאים על התלמידים!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קוראת מצוין.
אבל לא מבינה מילה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם כך - אין ברירה, סמי עובר לתותחים הכבדים באמת. תשאלי את הכבשה, תשאלי את נוריקו, תשאלי את צ’, תשאלי את אבא של עלמה, תשאלי את שוטף הרצפות בבנין שלך, תשאלי את הכלב שלך - כולם יזבירו לך את המובן מאליו.
הצילו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
"דמות וירטואלית הוא ותו-לא"
חררר סמי נוחר בבוז, ונוסע מכאן, לא יודע לאן, אבל בטח למקום שלא היה בו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא רוצה.
רוצה שאתה תסביר לי.
לא מצילה. מאז שמישהו אמר שיש לי "נוכחות שומנית סביב הטבור" הפסקתי ללכת לים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ג’יזזזזזס, טוב ירמיהו נניח, את רגישה. אבל זה בסדר שהפסקת - בקור הזה? מצד שני, בלי הנוכחות השומנית מסביב לטבור היה יכול להיות הרבה יותר קר, אז את יכולה ללכת, אבל מצד שלישי תעוף לך השמשיה אז אולי לא כדאי, מצד רביעי זה יחסן אותך כנגד צינונים וגם תוכלי להפגין את הקעקועים אז את יכולה ללכת, מצד חמישי מי בכלל יבוא לראות, אז תשארי בבית. זהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רגישה כבר אמרתי?
נשמט - בגלל הקור - מי בכלל יבוא לראות (בגלל הקור)!
מה אני צריך משא על המצפון שלי ? אח"כ תבואי ותכתבי שהתפרקת פעם נוספת, ואני הייתי הקש או השד יודע מה, לא צריך את זה. כולם יבואו לראות, בכיף, אבל לא במזג אויר כזה. טוב אני אבוא במזג אויר כזה אם את בבקיני זערורי על שפת הים, נניח בשרתון הישן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חוף ירושלים הולך? (יותר קרוב לי)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוח את גמישה כמו נערת גומי רומנייה בת תשעים. חשבתי שאני אשב על המרפסת, שם למעלה, אצל מרים או איך קוראים לה, חמוש במעיל, אטחן ג’חנון, ואשקיף עם משקפת, אבל איפה, את טיפת הדם האחרונה את תשאבי לי, שיהיה חוף ירושלים, שיהיה, גם כן השמות המוזרים שצ’יץ מצא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתה אוכל ג’חנון ולי יש "הצטברות שומנית"??
איזה עולם אכזר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צר לי.
אני דק גיזרה.
מאלו שיכולים לאכול הכול ולא מעלים גרם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואי אפשר להימנע מהשאלה:
אם אתה יכול לאכול הכל, למה אתה בוחר לאכול ג’חנון?? (פיחס)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אבל המורה,
מה יש למורה נגד ג’חנון? וזה לא, המורה, שאני יושב כל היום וזולל ג’חנונים, לא אמרתי, אבל שם, במרפסת, ג’חנון זה הספצייליטה, לא?
מה את מעדיפה שאוכל - כרוב ניצנים? זה הדיפרטמנט שלך, לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נשגב מבינתי איך אפשר לאכול את יציקת הבצק נוטפת המרגרינה הזו, אבל כל אחד וטעמו הוא.
מה פתאום כרוב ניצנים? מה רע בקרמבו, חלבה, עוגיות חמאה, גלידת פיסטוק ועוד כהנה וכהנה? (וזה לא שאני אוכלת את זה, אני אוכלת קנט. אבל אנחנו מדברים על דקי גזרה עכשיו, לא על בחורות שומניות).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תשמעי, נמאס לי מלקרוא לאורך, אני יורד למטה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סליחה שאני מתערבת כאן אבל סמי רציתי להחמיא לך על החינניות הפולנית. מרגש.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, יש לי את הנטייה הזו – להאדיר, לרומם, לפאר, לשבח ולקלס את אלו שחושבים כמוני.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוקיי. הבנתי מאיפה שלפת את המחלקה הסגורה, אבל גם שם יש לינק שמסביר.
כן, נו, מסובך לעקוב אחרי. אני יודעת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כנראה שהוא מאלה שעומסים על עצמם מטענים. לדעתי, כבר שנה הוא מסתובב עם תחושות "אשמתי, פגעתי" ומצד שני עם חשק לממש ציפיות. ככה זה התנקז, לדעתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
למיטב הבנתי הוא אינו חש אשמה כלל ואף הדגיש באזני שלא היתה שום כוונה כזו אלא יצא שכך הדברים התגלגלו, וגם אני לא העלתי זאת לבלוג ככתב אישום אלא כתיעוד וסוג של הומור עצמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אה.
סליחה, טעות. פשוט חשבתי שזה התהליך שעבר, צריך היה להיות משהו ש"התבשל" עד שהביא לשיחת הטלפון הזו, או שלא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תראה, אני לא יכולה לדעת בדיוק מה עבר עליו, פשוט היות שהוא חזר והדגיש בפני שאינו חש אשם/רמאי/"מניאק" מצאתי לנכון להעיר זאת. חשוב לי להציג את עמדתו כפי שהוא התבטא, הוא הרי קורא כאן (ולא מגיב. מפחד ממני) והייתי רוצה שיראה שמבחינתי אין שום סילוף.
מעבר לכך, הפרשנות שלך לגיטימית כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פאתטיקו.
מיי גוד, אין זכרים נורמלים על פני האדמה?!?!?
shulik, you’re too good for this bullshit
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בוקר טוב חמודתי.
אין לי מושג (לגבי הנורמלים) אבל אם תיתקלי באחד כזה את מוזמנת לדווח עליו לרשויות.
תודה, קוקי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
I most certainly will
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רק בקטע האחרון ירדה לי אבן מהלב.
מצד שני אני ממשיך לקרוא. אז זה עושה גם אותי קורא נעלם?
(עדיף על פותח חזיות..)
זיו
נ.ב.
אהההם. אהבתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
די. לא באמת חשבת שזה עליך, נכון?
(אתה בכלל מסיפור אחר).
מי רוצה קורא, מי שרוצה מגיב - מבחינתי אין סנקציות, אין סלקציה והרשות תמיד נתונה.
נ.ב. תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סתאאאם.
צחקתי.
אני לא באמת חושב על עצמי.
אני יודע שאין סלקציה והרשות נתונה.עובדה.
נ.ב.
על לא דבר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היה לי מעניין מאד לקרוא.
אוהב את הסגנון שלך. משפטי מפתח פה ושם נחרטים לי בדמיון (רוצה להיות קטנה לעולמים, ולמעשה אני האדם הכי לא מפוקס ולא-יודע-מהחיים-שלו).... מגניב. פשוט מגניב. ההפוך על הפוך שלך.
שיהיה לך שבוע מדהים ויום נפלא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה, עמית.
גם לך.
אגב, עכשיו עונת הקשת-בענן, לא? מחכים לתיעוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באמת לפני כמה ימים הבן שלי זה שבגן אמר שהגיעה אליהם גננת חדשה שקוראים לה שולה..
והיא
מספרת יופי של סיפורים
עם המון מוסר השכל..
זו לא את במקרה.. אה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אין סכנה,
אבל במידה וכן - אתם הייתם צריכים להיות מאוד מודאגים!
(מבינה שנהנת מהסיפור).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תאמיני לי יקירתי
שבלי להכיר אותך פנים אל פנים אלא רק וירטואלית
הילדים היו מקבלים ממך כ"לא גננת" אלא כאדם הרבה יותר ממה שהם מקבלים מגננת שחוקה שחושבת שכל מה שהיא צריכה לעשות עם הילדים זה לייצר מליוני ציורים
ובקשר לסיפור עצמו אכן נהנתי
אבל כמאמר הכבשה מעלי כל ההתנהלות של הבחור פאטטית ולא מוסיפה לו נקודות
וטובה ההתנהלות שלך מולו
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה, טליק.
לגבי הבחור, אני התרשמתי שהוא פשוט הסתבך וזה נבע דווקא מניסיון להיות "בסדר" עם כולם, הייתי מעיזה אפילו לומר שזה נובע מאיזושהי תמימות בסיסית. עם ההתנהלות שלי אני שלמה, ואין לי שום ציפיות מהפלונטר הזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וטוב שכך..
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סוף סוף, חזרתי לשפיות.
ובכן, עוד פרט על עצמי: ברגיל, אני די נודניק לגבי מה שאני דוחף לאיבר הבליעה. כן, גם את, חסכתי לך את התגובה, אבל ג’חנון אני די מחבב, בכל אופן אני מעדיף מוצרים אורגניים. יש ג’חנון אורגני?
בואיינה, אם נמשיך כך - ג’חנון, שמחנון, אורגני, מרוסס, כולם ירדמו כאן!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אה, שכחתי.
כרוב ניצנים - כרוב, כי את מחבבת כרובים, את אמרת, וניצנים - רמז להיותך פדופילית בפוטנציה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בעקרון - פוטנציאל הפדופיליות ממני והלאה, זה רק הכרובים שעושים צחוק מהעקרונות שלי.
אגב, סמי, אם הלינק שנחת אצלי בתיבה הגיע ממך - אז אין לי מפתח.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גברתי!
מעולם ובכל חיי, אני נשבע, לא כתבתי לך אפילו מייל זעיר אחד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוקיי, תרגע.
יש לך כנראה מתחזים, אבל מיד חשדתי שזה לא סמי אורגינל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואלה? מתחזה?
איזו מחמאה!
ותגיד, מתחזה יקר – מה תעשה אם המורה תכתוב לך? תשוחח אתך? מה תעשה כשיתברר שאתה כבד פה ולשון, אה? מה תאמר אז? ומה תעשה כשיתברר לך שמחשבים זה מגרש המשחקים הפרטי שלי, ואני מסוגל - לפחות בחלק מהמקרים - להגיע אליך? ואפילו לא התחלתי לספר כאן במה אני עוסק, וזה יכול להיות לא נעים – האמן לי.
עצה טובה - תתחפש לכרוב, שולה מתה על כרובים ושרפים.
את זה אני לא יכול לעשות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואי, אני לא בטוחה שאני מחבבת את ניחוח האיומים העולה מתגובתך. זה עושה לי דה-ז’ה-וו לפוסט הנוכחי.
מעדיפה כרוב. בהחלט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תני לי קצת להשתעשע, מה יש, כל היום רק ג’חנון וג’חנון?
אבל, אני מודה, סמקתי מסיפוק, מחזה לסמי זה כבוד גדול.
בשביל המחזה אני מתכוון.
תגידי,
ככל הידוע לי את מתעלפת בעשר, עשר ומחצה זה רק ביום שישי וראש יודש, אז מה קורה היום?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
זה לא שאני מתעלפת בעשר, זו פשוט שעת-הכרוב...
אבל סחתיין על האבחנה הדקה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עיני צהובות.
לא, אין לי צהבת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אמרתי לך להיזהר עם הג’חנון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בנפול ג’חנונך – אל תשמח!
-
מוגש מטעם הועד לשימור הג’חנון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתי בפעם האחרונה ראית אותי שמחה, אה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתחזה...
ראש חודש...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כהרגלי, בזמן האחרון, מגיב בשתיקה.
חוצמזה, ה-סמי הזה השתלט על כל שטחי הפירסום.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לקורא-הנאמן-האהוב-עלי-במיוחד
השתיקה - זה בגלל שאני לא בסדר או שזו דרכך להגיב?
תעשה לי טובה, אל תרגיז את סמי. אח"כ הוא נכנס בי ("הצטברות שומנית", "ולקרוא את יודעת?") ואני, גם ככה החיים לא מטיבים איתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זו שתיקת הזן
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוף איתך.
(זה הרי ברור שמכל מה שמתחיל ב ז’ לא תצמח לי תועלת).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אגדת זן מפורסמת ביותר אומרת כך:
4 נזירים החליטו לשתוק משך שבועיים. בלילה הראשון הנר החל להבהב וכבה.
אמר הנזיר הראשון – אוי לא, הנר כבה.
אמר הנזיר השני – אנחנו לא אמורים לשתוק?
אמר הנזיר השלישי – למה אתם שניכם חייבים לשבור את השתיקה?
אמר הנזיר הרביעי – אה! אני היחיד שלא דיברתי.
-
ארבעת הנזירים שברו את השתיקה, כל אחד מסיבה אחרת. נעזוב את השלושה ונתמקד ברביעי. צ’ הוא הנזיר האחרון, והמעניין ביותר. אם הוא היה סותם את פיו הוא היה באמת מוכיח עמדתו ועומד מאחורי החלטתו. מצד שני אם הוא היה נותר בשתיקתו – אף אחד לא היה שם לב לקיומו הרבה אנשים הם כמו צ’, הם מאמינים שאם הם עושים משהו טוב, אבל אף אחד לא שם לב לזה, אין למה שעשו שום חשיבות, הם מאמינים שהתמורה אינה המאמץ אלא ההכרה של האחרים.
הבנת את זה ברוך? תחשוב על זה קצת, או הרבה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אם היית משרשר לתגובה של צ’ - אז ייתכן והיה בוחר להמשיך לשמור על שתיקתו, אבל לפחות היה קורא.
במצב הנוכחי - הוא כנראה לא יקרא, ואנחנו נשאר ללא מענה.
(אלא אם כן יקרה הצפוי, וסמי יענה לעצמו).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש משהו בדבריך...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כרובית לבנת תפרחת,
התפקיד שלי זה להיות צפוי ולכן אני עונה.
אחלה סיפור זן, לא חושבת? מתאים בול לסיטואציה.
בידידות רבה,
סמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
דיברת אלי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הוספת תגובה חדשה: