מאיה
, 10:28 2/12/2012:
אני ממש מבינה אותך... גם לי יש את ההרגשה הזאת לפעמים, אבל אתה יכול להתעודד מהמחשבה שהחיים שלנו הם קצת כמו צינור שמתמלא ומתרוקן. כשהוא מלא אז החיים מרגישים מלאים וטובים, וכשהוא ריק הכל מרגיש חסר טעם והראש ריק ממחשבות...
נעם
, 18:05 3/12/2012:
אתה יודע, אני חושב שזה הכאב של סוף גיל ההתבגרות. שאם בגילאים האלה שאתה מזכיר, 14-15, פתאום אתה נמלא חשיבות עצמית ותוכן ומגלה עולם שלם ומוזיקה ופוליטיקה וחברים ובנות, אז חלק מכבר לא להיות טינאייג’ר זה שכבר היית שם. שום דבר כבר לא גדול כמו בגיל 15 ושום דבר לא מלהיב כמו בגיל 16. אף צליל לא כ"כ מרגש, אף בחורה לא כ"כ יפה, אף לילה עם חברים לא כ"כ אגדי.
נעם
, 18:05 3/12/2012:
הרבה מזה זה גם שבמידה מסוימת החיים שלנו קפאו על שמריהם. פעם היה לכולם על מה לדבר כי פעם לכולם היו קורים דברים. זוכר איך שנאת שכולם דיברו על הצבא? טוב, אבל צבא זה פחות או יותר מה שכולנו עושים לפחות חמישה ימים בשבוע כבר הרבה מאוד זמן. אין מקום לצבור חוויות, אין חופש נפשי לשוטט במחשבות ובדמיון, ואין מספיק מרווח נשימה בשביל ליצור. אולי אחרי השחרור זה יחזור אלינו. ואולי לא, ונמלא את עצמנו בדברים אחרים.
נסה לקדם את זה בברכה. גיליתי על עצמי שברגע שאתה מפסיק לחשוב שאתה כ"כ חכם ויש לה כ"כ הרבה מה להגיד, אתה מקשיב הרבה יותר. אולי דרך הדאון הזה תבוא פרופורציה מבורכת שממנה אפשר ללמוד ולגדול ולהפוך לאותם אנשים שאתה מזכיר שבאמת יש להם על מה להיות מלאי חשיבות עצמית:ראש ממשלה, שר, מנהל עסקי, מוזיקאי מצליח, אמן, אפילו בעלים של פאב שהגשים חלום נעורים.
אחד מיני רבים (האתר שלי)
, 00:12 21/12/2012:
אני נוטה להסכים איתך. במקום מסוים, לבגרות יש את היתרונות שלה. סך הכל זו כנראה באמת רק תקופה, ואני גם מרגיש שהיא מתרחקת ממני לאט. בוא נקווה שזה ימשיך כך(=
(האתר שלי)
, 21:20 6/12/2012:
פעם היו דברים שידעת את האפקט שלהם על החיים שלך, מה גורם לך אושר, עניין, התרגשות.
אנחנו משתנים בלי לשים לב, וגם הדברים האלה. אולי צריך לחשוב מה השתנה בנו, ומה יעורר בנו עכשיו את אותו הרגש.
למדנו עם הזמן להבין שדבר שגורם אושר למישהו אחר, לא בטוח גורם לנו. וכנראה שעברנו מספיק בשביל להבין שכמו שהוא שונה מאיתנו, כך גם אנחנו שונים ממי שהיינו. אולי קצת.
ומחוץ לזה- תנסה לקרוא איזה ספר נחמד. קראתי עכשיו את מישהו לרוץ איתו, מומלץ
אחד מיני רבים (האתר שלי)
, 00:13 21/12/2012:
ייתכן. יכול להיות באמת שאני כבר לא נהנה מאותם הדברים. אולי יש מקום לחפש במקומות אחרים. נקודה למחשבה(= לגבי הספר, אני אנסה(=
*שם שנון אך לא מקורי*
תגובות לקטע: מה איתי הוספת תגובה חדשה
אני ממש מבינה אותך... גם לי יש את ההרגשה הזאת לפעמים, אבל אתה יכול להתעודד מהמחשבה שהחיים שלנו הם קצת כמו צינור שמתמלא ומתרוקן. כשהוא מלא אז החיים מרגישים מלאים וטובים, וכשהוא ריק הכל מרגיש חסר טעם והראש ריק ממחשבות...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אתה יודע, אני חושב שזה הכאב של סוף גיל ההתבגרות. שאם בגילאים האלה שאתה מזכיר, 14-15, פתאום אתה נמלא חשיבות עצמית ותוכן ומגלה עולם שלם ומוזיקה ופוליטיקה וחברים ובנות, אז חלק מכבר לא להיות טינאייג’ר זה שכבר היית שם. שום דבר כבר לא גדול כמו בגיל 15 ושום דבר לא מלהיב כמו בגיל 16. אף צליל לא כ"כ מרגש, אף בחורה לא כ"כ יפה, אף לילה עם חברים לא כ"כ אגדי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הרבה מזה זה גם שבמידה מסוימת החיים שלנו קפאו על שמריהם. פעם היה לכולם על מה לדבר כי פעם לכולם היו קורים דברים. זוכר איך שנאת שכולם דיברו על הצבא? טוב, אבל צבא זה פחות או יותר מה שכולנו עושים לפחות חמישה ימים בשבוע כבר הרבה מאוד זמן. אין מקום לצבור חוויות, אין חופש נפשי לשוטט במחשבות ובדמיון, ואין מספיק מרווח נשימה בשביל ליצור. אולי אחרי השחרור זה יחזור אלינו. ואולי לא, ונמלא את עצמנו בדברים אחרים.
נסה לקדם את זה בברכה. גיליתי על עצמי שברגע שאתה מפסיק לחשוב שאתה כ"כ חכם ויש לה כ"כ הרבה מה להגיד, אתה מקשיב הרבה יותר. אולי דרך הדאון הזה תבוא פרופורציה מבורכת שממנה אפשר ללמוד ולגדול ולהפוך לאותם אנשים שאתה מזכיר שבאמת יש להם על מה להיות מלאי חשיבות עצמית:ראש ממשלה, שר, מנהל עסקי, מוזיקאי מצליח, אמן, אפילו בעלים של פאב שהגשים חלום נעורים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני נוטה להסכים איתך. במקום מסוים, לבגרות יש את היתרונות שלה. סך הכל זו כנראה באמת רק תקופה, ואני גם מרגיש שהיא מתרחקת ממני לאט. בוא נקווה שזה ימשיך כך(=
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פעם היו דברים שידעת את האפקט שלהם על החיים שלך, מה גורם לך אושר, עניין, התרגשות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ייתכן. יכול להיות באמת שאני כבר לא נהנה מאותם הדברים. אולי יש מקום לחפש במקומות אחרים. נקודה למחשבה(=
לגבי הספר, אני אנסה(=
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: