(האתר שלי)
, 14:13 19/6/2005:
גם אני זוכרת אותו כבית קולנוע, אבל מעולם לא ראיתי שם סרט. ה"אוזן השלישית" עומדת לעבור לשם וזה משמח אותי מאוד, ובקשר למועדון זה דווא בזבוז משווע - כ"כ נוח להגיע לשם אבל לא הטעם שלי.
המקסים הזה נשמע לי מקום ערסי לחלוטין, ולפי מה שאת מתארת, הדיג’י על הפנים...
זה שאת מרגישה את האנרגיות ומגיעה לריכוז ומשהו אורגזמתי זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני יוצא לרקוד. זה למה אני אוהב את זה כלכך. היו לילות שהייתי רוקד שבע שעות רצוף..
בד"כ אני אוהב לרקוד דראמנבייס וברייקס (ניימדרופינג...) ולפעםמים יש לנו מסיבות בקולנוע זמיר (ושם יש תקרה גבוהה וספייס).
ואגב סיגריות, פעם קיבלתי סיגריה בפטמה...
(האתר שלי)
, 06:07 20/6/2005:
סיגריה בפיטמה??? אאוצ’צ’צ’
- רק אתמול התקלפה הכוויה של הקטנה שלי. עור ורוד בזוקה נחשף מתחת. מזל שבגוף זה כבר לא כואב לה כי לעיניים שלי זה מכאיב לאללה.
זהו, שדווקא הופתעתי לגלות שם קהל לחלוטין לא ערסי, דווקא היתה יותר תחושה של איזו מסיבת גרעין ;-)
ובקשר לדי-ג’יי - וואלה, לא יודעת. ראיתי שהקהל היה מאוד מבסוט, אני רק תיארתי את התחושה שלי (למה יש לי הרגשה שאני הולכת להתחרט קשות על הפוסט הזה?). ובכל מקרה ביקשתי ממנו רשות והוא אמר שאני יכולה לכתוב כרצוני, אין לו בעיה עם זה.
בנוגע לעונג הריקוד - שמחתי לקרוא, כבר חשבתי שזו רק אני טואטלית כ"כ...
דניאל
, 10:26 20/6/2005:
ואני רוצה לומר שלדעתי זה נפלא שאת יוצאת לבלות, וזו הזדמנות נהדרת להכיר מועמדים לזוגיות כלבבך.
נערים זה טוב בשביל שריקות.
יש לי הרגשה שבקרוב תספרי לנו על גבר שנפל ברשתך.
אבל גבר גבר, שולה. עם ידיים.
(האתר שלי)
, 10:44 20/6/2005:
מועדון זה בערך המקום האחרון לחפש בנזוג כלבבי, אחריו יש רק את התור בביטוח לאומי והקופ"ח.
בטח שעם ידיים, דניאל. אופציה אחרת כלל לא עולה על הפרק.
דניאל
, 11:48 20/6/2005:
תתפלאי אילו קומבינציות ראיתי אתמול מהסדרה הזוגית.
אבל כמובן כשהם התחתנו אז הידיים היו עוד בסדר.
אני תמיד מתפלא מתי שהבעל מצליח להישאר עם האישה או להיפך, במצבים האלה.
לגבי מקום למציאת בנזוג, פשוט חשבתי שראוי לצאת לחיפושים, לראות ולהיראות, זה טוב לחיך וגם להתחכך, בוודאי שלא מוצאים בנזוג בשירותים של הבית. אפילו אם זה ארמון. גם שייכנס למודעות של העולם: "שולה מחפשת בנזוג, יש לכם מישהו מתאים"?.
זה נשמע כמו מודעת דרושים מהלכת.
(האתר שלי)
, 12:02 20/6/2005:
וואלה, בשירותים של הבית אפילו לא חיפשתי. אבל לפעמים הדברים הטובים דווקא נמצאים ממש מתחת לאף, במקום שלא חשבת עליו בכלל, לא?
אולי אני צריכה להתחיל לקנות חצי לחם במכולת, מה אתה אומר?
(האתר שלי)
, 12:04 20/6/2005:
והעיקר שכחתי - בכלל לא יצאתי בשביל לחפש. יצאתי כדי להאזין למוזיקה של הדרקון, ובגדול אהבתי אותה, רק שנראה לי שעכשיו הוא לא אוהב אותי וגם לא ידבר איתי יותר לעולם.
(האתר שלי)
, 12:26 20/6/2005:
לא, לא מוכרים. אבל זה דווקא רעיון לא רע, ובמיוחד שהמכולת (שהיא יותר מן מיני-מרקט שכונתי כזה) פתוחה 24 שעות. צריך לעשות שם דוכן נפרד לאנשים שרוצים לקנות "חצאים" - חצי לחם, חצי חפיסת סיגריות, חצי יוגורט. ממש סטארט-אפ היכרויות.
"אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת..."
סמי
, 12:10 20/6/2005:
בשירותים אולי לא, אבל במקלחת זה משהו אחר. אני אישית פוחד להיכנס למקלחת של שולה. פתאום עוד יקפוץ עלי פ’ – אתה הנשוי? הוא שואל, לא אני ס’, אז למה אתה לא מדליק וינקר? הוא שואל אותי, מה יש לך אני שואל אותו, קח טישיו. תודה הוא אומר, גם הכרוב קודם נתן לי אחד. אתה אוסף אותם? אני מתעניין, אני מיישר אותם הוא עונה. וואלה? אני מפגין עניין, כן, הוא אומר כדי ששולה לא תזכור בבוקר שגם אני הייתי כאן.
(האתר שלי)
, 12:22 20/6/2005:
רואים שאתה לא בעניינים, סמי. אצלי המקלחת והשירותים זה באותו חדר.
אגב, מיהרתי עם כתיבת והעלאת הפוסט הנ"ל עפ"י בקשתך, אז לא מגיעה לי איזו התייחסות קצת יותר עניינית?
(האתר שלי)
, 13:22 20/6/2005:
אה, אני הבנתי שנכנסת להציץ.
ובקשר למקום עצמו - דווקא הפתיע אותי בעיצוב הנקי שלו, הייתי בטוחה שיהיה עם יותר "נצנצים", ובכל מקרה אני מעדיפה חללים גדולים בהרבה. אני אוהבת תחושה של אנונימיות במועדון, לעומת ברים אותם אני מעדיפה אינטימיים/שכונתיים.
סמי
, 20:39 20/6/2005:
הכותרת יוצרת פוטנציאל – אל תראו אותי ככה, אני עוד יכולה להפתיע אתכם ולהפוך לנערת מועדונים. הפוטנציאל גם סוגר את המעגל, כי בסוף שין שוב חוזרת על הפוטנציאל הגלום בה להפוך לנערת מועדונים. משום מה, לסמי זה מזכיר את נערת הרוק, חה, כמה רוק היא בלעה כשהמשטרה מצאה אצלה קוקאין במטבח...
אבל התבקשתי למשהו יותר ענייני הפעם - - אז בואו נהיה רציניים כאן. האלמנט הבסיסי, החוזר ומתגנב מכל פינה, המוטיב המרכזי לאורך הפוסט הוא אלמנט הביזנס.
הפתיחה אינה מותירה שום מקום לספק – לא באתי לזיין לכם את המוח על הזיונים שלי הפעם, הפעם זה ביזנס טהור. יום חמישי 00:30. כמו דיווח במדור הכלכלי או כמו חיתוך דיבור צבאי שמתאפיין גם הוא בתכליתיות – 00:30, הגענו ליעד. שום מילה מדוע החלטתי ללכת, אילו ספקות היו לי לפני, מה פתאום החלטתי ללכת לבד, כן טישיו לא טישיו, שום דבר. חבל על הזמן, היום אני תכליתית, אני כאן ועכשיו וכל מה שהיה לפני – לא לעניין.
סמי Part 2
, 20:42 20/6/2005:
לרגע סמי חשב שהמקום הזה שורץ מכוערות, כי הדי-ג’יי עמד שם ליד איזו קופה, אבל מייד סמי נזכר באלמנט הביזנס ומכאן הדרך קצרה להבנה שהקופה היא בעצם קופה. ביזנס. אם חשבתם שסמי מגזים קצת, כנראה שלא ראיתם את הגופייה הכסופה של הכותבת.
בנתיים הכותבת מחליפה מילים עם הברמן ג’סטין, ועם האחות (18) של הדי-ג’יי. אין הרבה אנשים. טוב אולי הפיצוץ שם ביום שישי, בכל אופן, אנחנו לא יודעים על מה הם מדברים, כי הפעם זה לא העניין, העניין הוא שוב ביזנס תכליתי - דיברנו זה מה שחשוב, זה מה שאתם צריכים לדעת, זה לא מדור הרכילות כאן.
שעה ומחצית השעה חולפות והכותבת על הרחבה. בומס אכזבה – הכותבת אינה יכולה לגמור, לא מה שאתם חושבים – אלא היא לא יכולה להשלים את העסקה – היא באה עם מחשבה על העסקה שהיא רוצה - לשקוע לתוך המוסיקה, לתת לאנרגיות לפוצץ לה את הראש, לשכוח הכול מהכול, אבל פתאום היא מקבלת נפילת מתח; כמו איש עסקים עמוס אדרנלין, שנייה לפני החתימה על חוזה העסקה, ואז טראח - העסקה מתבטלת, התפוצץ שנאי של חברת החשמל, נפילת מתח. אין עסקה.
סמי
, 21:08 20/6/2005:
מכול העוגות, הכי אני אוהב עוגות גבינה. יודעת מה הדהים אותי? חשבתי שאני היחיד בעולם שלא סובל אבוקדו והנה מתברר לי שיש עוד אחת, איזו שולה אחת, שגם לא סובלת אבוקדו. עולם קטן.
בהזדמנות: למה אני לא סובל אבוקדו, ולמה אני אוהב עוגות גבינה.
(האתר שלי)
, 21:14 20/6/2005:
וואלה, גם אני לא מכירה אף אחד שלא אוהב אבוקדו.
ולעצם העניין- תרשה לי להמליץ לך על בית הקפה "עוגת גבינה" באיבן גבירול 30 ומשהו (זה יוצא ברביע הצפון-מערבי של צומת הרחובות שאול המלך-איבן גבירול-הנביאים). ישבתי שם אתמול בלילה וזו היתה חוויה מתקנת. ולשאלה הצפויה: עוגת גבינה-חלבה.
סמי
, 19:23 21/6/2005:
שוב התירוץ הקלוש הזה? מה נראה לך שאת התגובות של סמי כותבת מכונה? אם תצבטי אותי לא אצובט? אם תקרקרי לי באוזן - אוזני לא תקורקר? וכו’.
כידוע בסוגריים מכניסים מאמר מוסגר שבא כהערה או שהקשר בינו לבין המשפט העקרי הוא רופף.
נדמה לי, אבל אני לא מוכן להשבע, כי אם הקשר למשפט העיקרי אינו קיים, והמאמר המוסגר עומד בפני עצמו - אפשר לשים את הנקודה בתוך הסוגריים, אבל אני לא נקדן מומחה.
ירחמיאל
, 10:04 22/6/2005:
קדימה קדימה , שני תינוקות שסכום הגילאים שלהם מתקרב ל90,
סמי, שלח לה את המיספר שלך, את הדואר, שלח לה יונה נקבה ,
שולה, תעזרי לסמי לצאת מהקונכיה שלו, הוא מתקשה את לא רואה ?
והינה (סוגריים ...עם נקודות.).
ירחון
, 14:53 22/6/2005:
אהלן סמי, שלומיי מצוייין, תוידה,
למה לא מוצדק ? יוד היא האות החביבה עלייי, ולדעתי לא רוחשים לה את הכבוד הראויייי, ולא משתמשים בה כראוייי,
לכן שמתי על נס את האות הנ"ל (וואלה השקעתי במילים יפות..).
אתה יודע שאני אוהב אותך ?
[אנחנו חברים, נכון ? , אתה לא מתקוטט איתי, וכל הערותיך אליי זה רק לצורך חינוכי גרידא, ואני על כך מודה מודה מראש.]...
..
מה שבטוח שלשניים כל כך עתירי סבלנות לגישושים, ורמזוזים, וצמות ועקצוצים...לשניים כאלה יהיה סקס פ-י-צ-ו-ץ כשהם יפגשו (אם זה יקרה בקדנציה הזו.)
אדון כמעט יפגוש את גברת כבר...
אני מקנאה בכל ליבי באנשים סבלנים כאלה. אני יודעת שאני, אפילו אם לא היה בא לי בכלל, כבר הייתי מזדיינת מזמן, רק בשביל לעבור לפרק הבא. צ’ יעיד.
תמשיכו בשלכם. תתעלמו מירחמיאלים ונוריקות.
העולם שייך לסבלנים.
, 15:47 15/1/2006:
ודאי שאפשר להוסיפם.
רק למען גילוי נאות: אני אוהב מאוד אבוקדו, בעיקר עם לימון, מלח, פלפל, ורוטב רויאל. ועם תוסיפי ביצים קשות, וזה טרי, אוכל גם.
לא יודע איך הם יצאו ככה כולם.
someone
, 07:19 21/6/2005:
"אני מאוד אוהבת לרקוד. לרקוד לבד במשך שעות, להיסחף עם המוזיקה, לתת לה לשלוט בי, רק היא ואני לבד בעולם." שולה, את בטוחה שאת כתבת את זה? חשבתי שאני. ושאני היחידה שיוצאת לרקוד לבד. תבואי למקסים ביום שישי: איליה מדהים.
(האתר שלי)
, 08:24 21/6/2005:
בוודאי שאני כתבתי את זה! מה שכן - זו פעם ראשונה שיצאתי לרקוד לבד ודווקא היה סבבה. ממילא גם כשאני הולכת עם אחרים - אני מעדיפה לרקוד לבד.
באיזו שעה הוא עולה? כי לא בא לי שוב להתייבש על הבר. הופס, שכחתי שלא אהבתי את המקום עצמו. טוב, אולי אני אנסה עוד פעם, ולו לצורך ההשוואה המוזיקלית.
someone
, 18:22 21/6/2005:
איליה מתחיל בערך ב-1:00, ב-4:00 בערך רביד מחליף אותו. רביד - זה כבר סגנון אחר, יותר מסחרי ודומה לכל השאר. איליה unique. נכון, קצת צפוף שם ומחניק, אבל ממש כדאי לבוא כי איליה... (וכו’ וכו’ וכו’).
someone
, 18:39 21/6/2005:
הואס. אם את אוהבת טראנס, אז תאהבי יותר את רביד. גם רביד מנגן האוס, אבל הסגנון שלו, אם אני מבינה נכון, זה "פרוגרסיב האוס" או "קלאב-טראנס", בקיצור, האוס שיותר קרוב לטראנס. איליה מנגן מה שנקרא "דיפ האוס" ואולי עוד סגנונות שאני לא יודעת את שמותיהם. לפעמים זה נשמע מאוד ג’אזי. אבל ממש (ממש!) מרקיד.
(האתר שלי)
, 18:54 21/6/2005:
טוב, אני מתקשה לרדת לנבכי האינפורמציה הזו, אני (כנראה) פשוט צריכה לבוא ולהתרשם.
ולפי יום ה’ האחרון, כנראה שאני לא בעניין של טראנס כמוזיקת ריקודים (אם הבנתי נכון את עצמי), אלא אם כן יש גם טראנס אחר ממה שהיה שם ("אומרים לנו שיש טראנס אחר...").
(האתר שלי)
, 16:13 21/6/2005:
לרקוד זה הכי כייף שבעולם
אף אחד לא מעביר עלייך ביקורת על איך שאת רוקדת
זה כמו לעשות אירובי במשך כמה שעות טובות ולא להרגיש
דניאל
, 16:08 22/6/2005:
שולה. קראתי שוב מההתחלה.
כתיבה משובחת אוהדת מפרגנת ומתחשבת,
ועם זאת נאמנה לעצמך ולתחושותייך.
עוד וי אחת לאישיות שלך.
מתלהב ממך לאללה.
שיהיה לך אושר ועושר בריאות וכושר
שתצליחי בתחום הרומנטי
ותמצאי בחור סימפטי
ויהיה לכם טוב.
(סמי.)
, 18:15 22/6/2005:
העולם משעשע אז מקשקשים. אני הבטחתי לאסוף לך כרובים? באזור עפולה אולי. חוץ מזה מה את רוצה שאני אכתוב לך - עוד וי אחת לאישיות שלך.
מתלהב ממך לאללה? - ישר תחשבי שהשתגעתי קומפלט.
סמי
, 21:58 22/6/2005:
אני מעדיף להסביר מדוע אני מתעב אבוקדו. כרגיל במקרים כאלה, הסיבה נעוצה בילדות. הכל בגלל שלמה. שלמה למד אתי ביסודי. בחור פקח, קצת מוזר, שנהג להביא לביה"ס, כל יום, אבל כל יום, סנדביץ’ עם אבוקדו. כך שנים. כל יום, גרגרן האבוקדו הזה, היה תוקע מול פרצופי את הסנדביץ’ שלו ללועו הפעור כאילו אין מילוי אחר לסנדביץ’. יום אחד, למרבה הזוועה, הבחנתי שהחניכיים שלו, שפעם היו וורודות – קבלו גון ירקרק, כאילו מישהו טיפל בהם בפוטושופ. לא, לא היו אלה שאריות דבוקות, החניכיים היו ממש ירוקות. אני לא מסוגל לטעום אבוקדו מאז.
(סמי, שמסוגל לאכול הכל - מנמלים ועד סנפירי לווייתנים ברוטב שושנים.)
(האתר שלי)
, 22:04 22/6/2005:
טוב, אני אתעלם מבקיעים מסוימים בסיפור הפוגמים באמינותו (רק תראה כמה מהר יש לי הזדמנות להוכיח את יכולתי להתגמש!) ואומר רק שזה ממש דוחה.
אז אני מבינה שהחיבה לעוגות גבינה נוצרה תודות לזיוה מהכיתה המקבילה שהיתה מביאה כל יום פרוסת עוגת גבינה לארוחת עשר?
תקשיבי טוב
, 22:20 22/6/2005:
זה סמי. הבנאדם היה מביא כל יום ס. עם אבוקדו. לא משנה באיזו עונה, כל הזמן היה לו אבוקדו. לא יודע איך, זה היה מזמן, אבל כך זה היה. שתיים - אולי אין סימוכין מדעיים לשינוי גון החניכיים כתוצאה מאכילת אבוקדו מאסיבית מידי יום, אבל אני אומר לך שהיה שם גון ירקרק. שלוש. כן, גם עוגות הגבינה זה קשור לילדות, לבית. ארבע - זה לא בהכרח שהתחת שלך קטן, זה יכול להיות טיפול בפוטושופ. אני ברגע אחד יכול להרחיב אותו.
(האתר שלי)
, 01:29 25/6/2005:
אני גם אחרי שעה התחפפתי
זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי למסיבה לבדי. שתיתי כוסית, רקדתי כחצי שעה, השתנתי והלכתי לישון.
מאוד נהנתי.
עצמאית בשטח
תגובות לקטע: נערת מועדונים בפוטנציה הוספת תגובה חדשה
נו..כשזה קרוב לבית זה נח
ואני עוד זוכר את מקסים כבית קולנוע מעפאן
שמח שנהנית
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
גם אני זוכרת אותו כבית קולנוע, אבל מעולם לא ראיתי שם סרט. ה"אוזן השלישית" עומדת לעבור לשם וזה משמח אותי מאוד, ובקשר למועדון זה דווא בזבוז משווע - כ"כ נוח להגיע לשם אבל לא הטעם שלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני זוכר את המקום כקולנוע ובלי קשר, זה נשמע שבילית אחלה ערב עם עצמך באותו מקום. איזה יופי לך
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, האמת שנהנתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
http://www.mad.co.il/cgi-bin/club_list.pl?gallery=296&list_start=0
המקסים הזה נשמע לי מקום ערסי לחלוטין, ולפי מה שאת מתארת, הדיג’י על הפנים...
זה שאת מרגישה את האנרגיות ומגיעה לריכוז ומשהו אורגזמתי זה בדיוק מה שאני מרגיש כשאני יוצא לרקוד. זה למה אני אוהב את זה כלכך. היו לילות שהייתי רוקד שבע שעות רצוף..
בד"כ אני אוהב לרקוד דראמנבייס וברייקס (ניימדרופינג...) ולפעםמים יש לנו מסיבות בקולנוע זמיר (ושם יש תקרה גבוהה וספייס).
ואגב סיגריות, פעם קיבלתי סיגריה בפטמה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
סיגריה בפיטמה??? אאוצ’צ’צ’
- רק אתמול התקלפה הכוויה של הקטנה שלי. עור ורוד בזוקה נחשף מתחת. מזל שבגוף זה כבר לא כואב לה כי לעיניים שלי זה מכאיב לאללה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
looks can decieve...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מצטרפת לנוריקו בעניין הפטמה - אייייייייייייייייייייייייייייי
זהו, שדווקא הופתעתי לגלות שם קהל לחלוטין לא ערסי, דווקא היתה יותר תחושה של איזו מסיבת גרעין ;-)
ובקשר לדי-ג’יי - וואלה, לא יודעת. ראיתי שהקהל היה מאוד מבסוט, אני רק תיארתי את התחושה שלי (למה יש לי הרגשה שאני הולכת להתחרט קשות על הפוסט הזה?). ובכל מקרה ביקשתי ממנו רשות והוא אמר שאני יכולה לכתוב כרצוני, אין לו בעיה עם זה.
בנוגע לעונג הריקוד - שמחתי לקרוא, כבר חשבתי שזו רק אני טואטלית כ"כ...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה צרב קלות, סתם כזה כאב מרגיז במשך כל הלילה, שגורם לך לגעת בפטמות שלך באמצע המועדון כמו איזה סוטה עם קבלות.
אני מאוד טואלי כשמדובר במוזיקה.
כשאני רוקד זה עולם אחר...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, חייבים להפסיק לדבר על זה (נו, עם הכוויה). זה ממש עושה לי רע.
גם אני ככה כשמדובר בלרקוד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואני רוצה לומר שלדעתי זה נפלא שאת יוצאת לבלות, וזו הזדמנות נהדרת להכיר מועמדים לזוגיות כלבבך.
נערים זה טוב בשביל שריקות.
יש לי הרגשה שבקרוב תספרי לנו על גבר שנפל ברשתך.
אבל גבר גבר, שולה. עם ידיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מועדון זה בערך המקום האחרון לחפש בנזוג כלבבי, אחריו יש רק את התור בביטוח לאומי והקופ"ח.
בטח שעם ידיים, דניאל. אופציה אחרת כלל לא עולה על הפרק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תתפלאי אילו קומבינציות ראיתי אתמול מהסדרה הזוגית.
אבל כמובן כשהם התחתנו אז הידיים היו עוד בסדר.
אני תמיד מתפלא מתי שהבעל מצליח להישאר עם האישה או להיפך, במצבים האלה.
לגבי מקום למציאת בנזוג, פשוט חשבתי שראוי לצאת לחיפושים, לראות ולהיראות, זה טוב לחיך וגם להתחכך, בוודאי שלא מוצאים בנזוג בשירותים של הבית. אפילו אם זה ארמון. גם שייכנס למודעות של העולם: "שולה מחפשת בנזוג, יש לכם מישהו מתאים"?.
זה נשמע כמו מודעת דרושים מהלכת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואלה, בשירותים של הבית אפילו לא חיפשתי. אבל לפעמים הדברים הטובים דווקא נמצאים ממש מתחת לאף, במקום שלא חשבת עליו בכלל, לא?
אולי אני צריכה להתחיל לקנות חצי לחם במכולת, מה אתה אומר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
והעיקר שכחתי - בכלל לא יצאתי בשביל לחפש. יצאתי כדי להאזין למוזיקה של הדרקון, ובגדול אהבתי אותה, רק שנראה לי שעכשיו הוא לא אוהב אותי וגם לא ידבר איתי יותר לעולם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עדיין מוכרים אצלכם חצי לחם? אפשר להזמין את החצי השני?
בכולופן זה רעיון מצוין. תני לו לזבן גם את כתובת האתר.
שיפנים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא, לא מוכרים. אבל זה דווקא רעיון לא רע, ובמיוחד שהמכולת (שהיא יותר מן מיני-מרקט שכונתי כזה) פתוחה 24 שעות. צריך לעשות שם דוכן נפרד לאנשים שרוצים לקנות "חצאים" - חצי לחם, חצי חפיסת סיגריות, חצי יוגורט. ממש סטארט-אפ היכרויות.
"אני זוכר אותה, אני זוכר אותה מהמכולת..."
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לו בלוג?
אם לא, משמע הוא לא קיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קיים, קיים.
אני דווקא בעד אנשים חסרי בלוג.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב,
נתפשר על חצי בלוג,
העיקר שמונה התגובות ידפוק
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בשירותים אולי לא, אבל במקלחת זה משהו אחר. אני אישית פוחד להיכנס למקלחת של שולה. פתאום עוד יקפוץ עלי פ’ – אתה הנשוי? הוא שואל, לא אני ס’, אז למה אתה לא מדליק וינקר? הוא שואל אותי, מה יש לך אני שואל אותו, קח טישיו. תודה הוא אומר, גם הכרוב קודם נתן לי אחד. אתה אוסף אותם? אני מתעניין, אני מיישר אותם הוא עונה. וואלה? אני מפגין עניין, כן, הוא אומר כדי ששולה לא תזכור בבוקר שגם אני הייתי כאן.
סכנה, סכנה המקלחת הזו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בזה הרגע נתת לה מקלחת על הראש.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אל דאגה, היא עוד תתחצף אלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה שיר יתאים למהלך שכזה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לפחות היה גם מסבן לי את הגב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שולה! נו פרוג !
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רואים שאתה לא בעניינים, סמי. אצלי המקלחת והשירותים זה באותו חדר.
אגב, מיהרתי עם כתיבת והעלאת הפוסט הנ"ל עפ"י בקשתך, אז לא מגיעה לי איזו התייחסות קצת יותר עניינית?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מגיעה, מגיעה, אני אמרתי שלא?
אולי בערב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ידעתי שלא תאכזב אותי, סמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בדיוק ב-1 עברתי שם בדרך למקום אחר. חשבתי שיעשה לי צמרמורת קלה של נוסטלגיה. לא עשה.
חבל שלא ידעתי שאת שם, הייתי אומרת שלום.
ואחותו באמת מתוקה. כבר בת 18, הא? איך אנחנו מזדקנים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
היית שם? באמת? וואי, איזה פספוס!
ואיך נוסטלגיה אם הוא עוד לא התחיל לנגן בשעה הזו?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
יש לך מושג בכמה כאלה הייתי...?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני יכולה לתאר לעצמי...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בכלמקרה, יש להדגיש שעברתי ברחוב. לא היית תופסת את הגופה שלי בתוך המקום המצחין הזה, וגם זה מניסיון:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אה, אני הבנתי שנכנסת להציץ.
ובקשר למקום עצמו - דווקא הפתיע אותי בעיצוב הנקי שלו, הייתי בטוחה שיהיה עם יותר "נצנצים", ובכל מקרה אני מעדיפה חללים גדולים בהרבה. אני אוהבת תחושה של אנונימיות במועדון, לעומת ברים אותם אני מעדיפה אינטימיים/שכונתיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכותרת יוצרת פוטנציאל – אל תראו אותי ככה, אני עוד יכולה להפתיע אתכם ולהפוך לנערת מועדונים. הפוטנציאל גם סוגר את המעגל, כי בסוף שין שוב חוזרת על הפוטנציאל הגלום בה להפוך לנערת מועדונים. משום מה, לסמי זה מזכיר את נערת הרוק, חה, כמה רוק היא בלעה כשהמשטרה מצאה אצלה קוקאין במטבח...
אבל התבקשתי למשהו יותר ענייני הפעם - - אז בואו נהיה רציניים כאן. האלמנט הבסיסי, החוזר ומתגנב מכל פינה, המוטיב המרכזי לאורך הפוסט הוא אלמנט הביזנס.
הפתיחה אינה מותירה שום מקום לספק – לא באתי לזיין לכם את המוח על הזיונים שלי הפעם, הפעם זה ביזנס טהור. יום חמישי 00:30. כמו דיווח במדור הכלכלי או כמו חיתוך דיבור צבאי שמתאפיין גם הוא בתכליתיות – 00:30, הגענו ליעד. שום מילה מדוע החלטתי ללכת, אילו ספקות היו לי לפני, מה פתאום החלטתי ללכת לבד, כן טישיו לא טישיו, שום דבר. חבל על הזמן, היום אני תכליתית, אני כאן ועכשיו וכל מה שהיה לפני – לא לעניין.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
לרגע סמי חשב שהמקום הזה שורץ מכוערות, כי הדי-ג’יי עמד שם ליד איזו קופה, אבל מייד סמי נזכר באלמנט הביזנס ומכאן הדרך קצרה להבנה שהקופה היא בעצם קופה. ביזנס. אם חשבתם שסמי מגזים קצת, כנראה שלא ראיתם את הגופייה הכסופה של הכותבת.
בנתיים הכותבת מחליפה מילים עם הברמן ג’סטין, ועם האחות (18) של הדי-ג’יי. אין הרבה אנשים. טוב אולי הפיצוץ שם ביום שישי, בכל אופן, אנחנו לא יודעים על מה הם מדברים, כי הפעם זה לא העניין, העניין הוא שוב ביזנס תכליתי - דיברנו זה מה שחשוב, זה מה שאתם צריכים לדעת, זה לא מדור הרכילות כאן.
שעה ומחצית השעה חולפות והכותבת על הרחבה. בומס אכזבה – הכותבת אינה יכולה לגמור, לא מה שאתם חושבים – אלא היא לא יכולה להשלים את העסקה – היא באה עם מחשבה על העסקה שהיא רוצה - לשקוע לתוך המוסיקה, לתת לאנרגיות לפוצץ לה את הראש, לשכוח הכול מהכול, אבל פתאום היא מקבלת נפילת מתח; כמו איש עסקים עמוס אדרנלין, שנייה לפני החתימה על חוזה העסקה, ואז טראח - העסקה מתבטלת, התפוצץ שנאי של חברת החשמל, נפילת מתח. אין עסקה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סיכום:
בסביבות 03:00 הכותבת יוצאת ללילה שבחוץ עם רגשות מעורבים – מצד אחד לא נחתמה העסקה, מצד שני גם האדרנלין מסביב זה משהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאדם מוזיקלי שכמותך ציפיתי להתייחסות ספציפית לסוג המוזיקה שהושמעה שם והשפעתה על הכותבת.
לא חשוב. תגיד, סמי, אתה אוהב עוגות גבינה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מכול העוגות, הכי אני אוהב עוגות גבינה. יודעת מה הדהים אותי? חשבתי שאני היחיד בעולם שלא סובל אבוקדו והנה מתברר לי שיש עוד אחת, איזו שולה אחת, שגם לא סובלת אבוקדו. עולם קטן.
בהזדמנות: למה אני לא סובל אבוקדו, ולמה אני אוהב עוגות גבינה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
וואלה, גם אני לא מכירה אף אחד שלא אוהב אבוקדו.
ולעצם העניין- תרשה לי להמליץ לך על בית הקפה "עוגת גבינה" באיבן גבירול 30 ומשהו (זה יוצא ברביע הצפון-מערבי של צומת הרחובות שאול המלך-איבן גבירול-הנביאים). ישבתי שם אתמול בלילה וזו היתה חוויה מתקנת. ולשאלה הצפויה: עוגת גבינה-חלבה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם אני לא אוהב אבוקדו!
שנקים קבוצת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בהחלט!
גיששתי גם אצל הצדקת (למטה).
(לא מעיזה לשאול אותך על עוגות גבינה :-)).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה, אנסה זאת בהזדמנות.
(חשבתי שאת עומדת להציע לי עוגת גבינה מעשה ידיך להתפאר. מיומנו של נאיבי.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא יודעת להכין עוגות וירטואליות.
את הנקודה שמים לפני הסוגריים? לא אמור להיות אחרי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שוב התירוץ הקלוש הזה? מה נראה לך שאת התגובות של סמי כותבת מכונה? אם תצבטי אותי לא אצובט? אם תקרקרי לי באוזן - אוזני לא תקורקר? וכו’.
כידוע בסוגריים מכניסים מאמר מוסגר שבא כהערה או שהקשר בינו לבין המשפט העקרי הוא רופף.
נדמה לי, אבל אני לא מוכן להשבע, כי אם הקשר למשפט העיקרי אינו קיים, והמאמר המוסגר עומד בפני עצמו - אפשר לשים את הנקודה בתוך הסוגריים, אבל אני לא נקדן מומחה.
בד"כ הנקודה תבוא אחרי הסוגריים.
(שלחי מספר בבית יא נודניקית.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא נראה לי שיש מצב שהנקודה באה לפני הסוגריים, אבל כרצונך.
(לַמה? יש לך איזה כרוב בשבילי?).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קדימה קדימה , שני תינוקות שסכום הגילאים שלהם מתקרב ל90,
סמי, שלח לה את המיספר שלך, את הדואר, שלח לה יונה נקבה ,
שולה, תעזרי לסמי לצאת מהקונכיה שלו, הוא מתקשה את לא רואה ?
והינה (סוגריים ...עם נקודות.).
אינפנטילים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אתה חייב להירגע, ירחמיאל. זה לא בריא כל העצבים האלה על הבוקר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נירגעתי,
אבל לעצם העיניין.
עד מתיי הא ? לא חרם על הצמות שלך ?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הבנתי, אתה חרד לצמות שלי.
סמי - תפסיק למשוך לי בצמות, תעבור לפוני.
עכשיו זה בסדר, ירחי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא לגמרי בסדר, אבל זו היתקדמות, שיגמר הפוני, אחרון השערות בגב, מתי שהוא זה יקרה.
חרד חרדים חרדות חרדון
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
היצע השערות בגב שלי קצת במצוקה, אבל נקווה לטוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הו ירחמיאלה, כאן סמי מדבר. מה שלומך? תגידי, שמת לב שאת עושה שימוש מאסיבי ולא מוצדק באות יוד?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אהלן סמי, שלומיי מצוייין, תוידה,
למה לא מוצדק ? יוד היא האות החביבה עלייי, ולדעתי לא רוחשים לה את הכבוד הראויייי, ולא משתמשים בה כראוייי,
לכן שמתי על נס את האות הנ"ל (וואלה השקעתי במילים יפות..).
אתה יודע שאני אוהב אותך ?
[אנחנו חברים, נכון ? , אתה לא מתקוטט איתי, וכל הערותיך אליי זה רק לצורך חינוכי גרידא, ואני על כך מודה מודה מראש.]...
..
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה שבטוח שלשניים כל כך עתירי סבלנות לגישושים, ורמזוזים, וצמות ועקצוצים...לשניים כאלה יהיה סקס פ-י-צ-ו-ץ כשהם יפגשו (אם זה יקרה בקדנציה הזו.)
אדון כמעט יפגוש את גברת כבר...
אני מקנאה בכל ליבי באנשים סבלנים כאלה. אני יודעת שאני, אפילו אם לא היה בא לי בכלל, כבר הייתי מזדיינת מזמן, רק בשביל לעבור לפרק הבא. צ’ יעיד.
תמשיכו בשלכם. תתעלמו מירחמיאלים ונוריקות.
העולם שייך לסבלנים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בחורה כלבבי, נוריקי, אוליי נקים פעם מפלגה, נתקן את העולם, נחזיר פינגוינים אבודים לאימותהים.
אנחנו נזדיין בסבלנות ונקווה שסמי\שולה ת\ירים את הכפפה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
if u want to shoot shoot....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז זהו, שגם אני לא אוהב אבוקדו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תעודת חבר תונפק ותשלח לסניף הדואר הקרוב למקום מגוריך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
להפתעתי, גיליתי בטיול עם הילדים, ביום חמישי האחרון, בעוברנו ליד מטע אבוקדו, שהילדים שלי לא אוהבים אבוקדו. שערוריה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה ילדים נבונים!
אפשר להוסיף אותם לרשימה שבצד?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ודאי שאפשר להוסיפם.
רק למען גילוי נאות: אני אוהב מאוד אבוקדו, בעיקר עם לימון, מלח, פלפל, ורוטב רויאל. ועם תוסיפי ביצים קשות, וזה טרי, אוכל גם.
לא יודע איך הם יצאו ככה כולם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רציתי לשאול עוד קודם אבל שכחתי - מה אתה בכלל עושה בפוסט הזה ככה באמצע החיים?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שאלה טובה. לא יודע...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רואים אותי בטלביזיע?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מתי? איפה? הכיצד?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כבר הרבה הרבה זמן לא הייתי במקום כזה, ומן הסתם לא שרקו לי שם גם (רק בגלל זה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
גמני - עד לאותו לילה - לא הייתי המון זמן במקום כזה, וגם לי אף פעם לא שורקים. מה עם אבוקדו? אוהבת?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן. אבל גבינה צהובה לא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז את לא יכולה להיות איתנו בקבוצה של "פיחסה אבוקדו"...
הלוואי שלא הייתי אוהבת גבנ"צ. גם מיצי נורא אוהב. אני קונה לעיתים רחוקות ואז שנינו יורדים עליה באכזריות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני עם תסלחו לי לא אוהב עוגות גבינה אבל מת על גבינות צהובות וגם על אבוקדו אחרי שמפזרים עליו קצת מלח וקצת פלפל
שתדעו
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז גם אתה מקבל פטור מהקבוצה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
"אני מאוד אוהבת לרקוד. לרקוד לבד במשך שעות, להיסחף עם המוזיקה, לתת לה לשלוט בי, רק היא ואני לבד בעולם." שולה, את בטוחה שאת כתבת את זה? חשבתי שאני. ושאני היחידה שיוצאת לרקוד לבד. תבואי למקסים ביום שישי: איליה מדהים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בוודאי שאני כתבתי את זה! מה שכן - זו פעם ראשונה שיצאתי לרקוד לבד ודווקא היה סבבה. ממילא גם כשאני הולכת עם אחרים - אני מעדיפה לרקוד לבד.
באיזו שעה הוא עולה? כי לא בא לי שוב להתייבש על הבר. הופס, שכחתי שלא אהבתי את המקום עצמו. טוב, אולי אני אנסה עוד פעם, ולו לצורך ההשוואה המוזיקלית.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איליה מתחיל בערך ב-1:00, ב-4:00 בערך רביד מחליף אותו. רביד - זה כבר סגנון אחר, יותר מסחרי ודומה לכל השאר. איליה unique. נכון, קצת צפוף שם ומחניק, אבל ממש כדאי לבוא כי איליה... (וכו’ וכו’ וכו’).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוקיי.
איזה סגנון הוא מנגן? גם כן טראנס?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הואס. אם את אוהבת טראנס, אז תאהבי יותר את רביד. גם רביד מנגן האוס, אבל הסגנון שלו, אם אני מבינה נכון, זה "פרוגרסיב האוס" או "קלאב-טראנס", בקיצור, האוס שיותר קרוב לטראנס. איליה מנגן מה שנקרא "דיפ האוס" ואולי עוד סגנונות שאני לא יודעת את שמותיהם. לפעמים זה נשמע מאוד ג’אזי. אבל ממש (ממש!) מרקיד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, אני מתקשה לרדת לנבכי האינפורמציה הזו, אני (כנראה) פשוט צריכה לבוא ולהתרשם.
ולפי יום ה’ האחרון, כנראה שאני לא בעניין של טראנס כמוזיקת ריקודים (אם הבנתי נכון את עצמי), אלא אם כן יש גם טראנס אחר ממה שהיה שם ("אומרים לנו שיש טראנס אחר...").
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא חשוב. כדאי לשמוע אותו וזהו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הבנתי ויבוצע.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מסכים, בהחלט כדאי לשמוע את איליה, הוא אחד מהדי ג’יים היותר יחודיים בעיר הזאת.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לרקוד זה הכי כייף שבעולם
אף אחד לא מעביר עלייך ביקורת על איך שאת רוקדת
זה כמו לעשות אירובי במשך כמה שעות טובות ולא להרגיש
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן, זה אירובי מצוין.
בבוקר שאחרי לילה של ריקודים הבטן שלי תמיד שטוחה (משם מה) וזה כזה כיף!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שולה. קראתי שוב מההתחלה.
כתיבה משובחת אוהדת מפרגנת ומתחשבת,
ועם זאת נאמנה לעצמך ולתחושותייך.
עוד וי אחת לאישיות שלך.
מתלהב ממך לאללה.
שיהיה לך אושר ועושר בריאות וכושר
שתצליחי בתחום הרומנטי
ותמצאי בחור סימפטי
ויהיה לכם טוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה, אחי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נ. נו, תני לו כבר ת’טלפון שלך מה יכול להיות.
ש. עזבי בחייך.
נ. מה עזבי, תני לו טלפון, תפגשו, עוגת גבינה, ויאללה הביתה.
ש. לא בא לי. תעברי נושא.
(סמי – עברי נושא.)
נ. אוף כמה שאת עקשנית. (שתיקה על הקו) וחוץ מזה אחר כך תוכלי לצחוק עליו בבלוג.
(סמי – לא נראה לי.)
ש. מה את חושבת שאם סמי או שממי או מי שזה לא יהיה יגיד לי תביאי טלפון אז אני אמורה לקפוץ? בחיים לא.
נ. מה יש לך? זה לא מסקרן אותך?
ש. אני כבר למדתי אין מושלמים. אם הוא נחמד ומשעשע וחכם הוא בטח מכוער עם גיבנת.
(סמי – תתפלאי, יא אעבלה)
נ. זה בדיוק מה שתבררי, שלושים דקות מהחיים שלך. אני ממש לא מבינה אותך.
ש. לא מתאים לי מצטערת. אפשר לדבר על משהו אחר?
(סמי – למשל על מה? )
(סמי – לא רוצה לא צריך. גם כך זה משעשע אותי.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אם אנחנו מדברות בטלפון, ארוע חריג ונדיר מאוד, זה בדרך כלל על נעליים...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה כל כך סטנדרטי, למה לא קול?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הקול בא לרמוז לקורא שמדובר בבדיחה כשקיים חשש שהוא לא יבין.
הסטנדרטי אומר:
ככה זה. אמת צרופה. מניה וביה....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
להזכירך, סמי, אתה הבטחת בעבר ללקט כרובים עבורי, אז כולה התעניינתי מה נהיה עם זה. מה עשיתם מזה כזה סיפור?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
העולם משעשע אז מקשקשים. אני הבטחתי לאסוף לך כרובים? באזור עפולה אולי. חוץ מזה מה את רוצה שאני אכתוב לך - עוד וי אחת לאישיות שלך.
מתלהב ממך לאללה? - ישר תחשבי שהשתגעתי קומפלט.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הייתי ממשיכה לפטפט איתך, אבל חייבת להתחיל ניקיון בבית.
צ’או, מותק.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הופס, שכחתי - צירפתי סוף סוף את התמונה ממצעד הגאווה לפוסט. לך לראות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, שמתי גם תמונה שלי.
http://www.dumpanimage.com/image.php?i=z4EBqJFVQv
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ההומור שלך משובח מידי עבורי, סמי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נורא קשה לרצות אותך.
,
,
,
,
,
את זוכרת מה היה עם סמי החדש, התגובות הבנאליות, וההומור המקובל, נכון?
"אז קחי אותי כמו שאני ככה עם כל מה שיש בי."
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
בשבילך, סמי, אני אשתדל להתגמש להבא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זר עוד יחשוב שאת מתכוונת לזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תתפלא.
בינתיים, סמי, אולי תספר למה אתה אוהב עוגות גבינה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מעדיף להסביר מדוע אני מתעב אבוקדו. כרגיל במקרים כאלה, הסיבה נעוצה בילדות. הכל בגלל שלמה. שלמה למד אתי ביסודי. בחור פקח, קצת מוזר, שנהג להביא לביה"ס, כל יום, אבל כל יום, סנדביץ’ עם אבוקדו. כך שנים. כל יום, גרגרן האבוקדו הזה, היה תוקע מול פרצופי את הסנדביץ’ שלו ללועו הפעור כאילו אין מילוי אחר לסנדביץ’. יום אחד, למרבה הזוועה, הבחנתי שהחניכיים שלו, שפעם היו וורודות – קבלו גון ירקרק, כאילו מישהו טיפל בהם בפוטושופ. לא, לא היו אלה שאריות דבוקות, החניכיים היו ממש ירוקות. אני לא מסוגל לטעום אבוקדו מאז.
(סמי, שמסוגל לאכול הכל - מנמלים ועד סנפירי לווייתנים ברוטב שושנים.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, אני אתעלם מבקיעים מסוימים בסיפור הפוגמים באמינותו (רק תראה כמה מהר יש לי הזדמנות להוכיח את יכולתי להתגמש!) ואומר רק שזה ממש דוחה.
אז אני מבינה שהחיבה לעוגות גבינה נוצרה תודות לזיוה מהכיתה המקבילה שהיתה מביאה כל יום פרוסת עוגת גבינה לארוחת עשר?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צריך להיות הודות לזויה", לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פאק. זיוה, כמובן.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה סמי. הבנאדם היה מביא כל יום ס. עם אבוקדו. לא משנה באיזו עונה, כל הזמן היה לו אבוקדו. לא יודע איך, זה היה מזמן, אבל כך זה היה. שתיים - אולי אין סימוכין מדעיים לשינוי גון החניכיים כתוצאה מאכילת אבוקדו מאסיבית מידי יום, אבל אני אומר לך שהיה שם גון ירקרק. שלוש. כן, גם עוגות הגבינה זה קשור לילדות, לבית. ארבע - זה לא בהכרח שהתחת שלך קטן, זה יכול להיות טיפול בפוטושופ. אני ברגע אחד יכול להרחיב אותו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
סמי, אתה מפקפק באמינות התמונה שלי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אח, השעות הקטנות. חלמת על סמי והתעוררת בבהלה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
על סמי אני חולמת רק בהקיץ.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני גם אחרי שעה התחפפתי
זו הייתה הפעם הראשונה שיצאתי למסיבה לבדי. שתיתי כוסית, רקדתי כחצי שעה, השתנתי והלכתי לישון.
מאוד נהנתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הדרקון לא היה מזועזע מזה שנטשת אחרי כמחצית השעה בלבד?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מזועזע? הדלעת?
מה פתאום, הכפתור הזה בכלל לא קיים אצלו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, הבחור ניחן בשלוות נפש.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אגב, התכוונתי ללכת היום לשמוע את הדי-ג’יי שהומלץ בפני (איליה), אבל התעוררתי רק עכשיו.
נראה לי שאני חוזרת לישון.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לילה טוב!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טוב, בנתיים העמדתי מכונת כביסה, כך שהשינה תצטרך לחכות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
טיפים לנקוי חלונות זה אצל ט’, לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
ומי לימד אותו אתה חושב?
(זה קשור לפוסט הבא, לא?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פולניה, שכחתי.
(נכון. באמת לא הבנתי מה לדי-ג’יי ולמתכון.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם אתה שם את הנקודה לפני הסוגריים?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(שכחתי להוסיף את הפרצוף).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מעניין איזה פרצוף יצוץ אחרי זה:
http://hebrew-academy.huji.ac.il/decision5.html
(בערך בתחילת החלק השלישי של העמוד.)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
האתר של האקדמיה חזר לפעול?? איזה יופי.
גד’, אתה יודע שהיחידים אצלם נתקלתי בצורת הניקוד הזו (בסוגריים) הנם סמי ואתה? אלמלא הייתי יודעת אחרת, הייתי חושדת שאתם אותו אחד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כן, אבל ממה שהבנתי, וורבלית, אין לו פסיקים ואין לו נקודות (התגובה עם ה- I do .. - יש לך את זה).
(רעדה לצלם היד?)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
למה רק היד? כל הרחוב רעד. מהדציבלים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לדעת (איפה ומתי) לשים נקודה זו התמחות ;-)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: