(האתר שלי)
, 08:17 23/10/2005:
אתמול סיפרה לי חברה טובה שהיא מתלבטת אם לעשות ילד רביעי. היא שאלה מה דעתי. אמרתי לה שבעניין הזה דעתי ממש לא רלוונטית, כי אני לא מצליחה להבין למה צריך ילד רביעי. אני לא במקום שלה וכל דבר שאני אומר יהיה בכלל מהמקום האחר שלי.
בכנות - אין לי מושג למה בכלל את רוצה קשר עם אמא שלך. אבל אני, כאמור באה ממקום אחר.
התלבטתי הרבה עם ההקבלה שלך בין הורה לילד. תחושת הבטן שלי היתה ועודנה שמדובר בשני דברים שונים. רק מה - אני לא מצליחה למצוא לזה ביסוס ראציונאלי. דם ודם. בשר ובשר. ובכל זאת אנחנו קשורים יותר לילדים שלנו מאשר להורים. קשה יותר לוותר עליהם.
(האתר שלי)
, 09:01 23/10/2005:
למה אני רוצה זאת שאלה טובה, התשובות יכולות למלא עוד פוסט.
אני מעריכה את האמירה - "אני לא יכולה להבין אותך כי לא הייתי במקומך".
הדברים הם שונים, בוודאי - הורה תפקידו לגדל את הילד, ולא להיפך. במקרה שלי, פשוט אין דרך אחרת. אם אני לא אגדל אותה - לא תהיה לי אמא.
(האתר שלי)
, 08:57 23/10/2005:
אני אתחיל בהמון מזל טוב על האוטו החדש..
אחרכך, גם אני כזאת. לא נחה לרגע, כל הזמן מפנטזת-חושבת-מתננת.זה כבר חלק ממני, מאז שאני זוכרת.
אם אותו מאסטר היה מסתובב לידי, הרעש היה משגע אותו.
את באמת חושבת שאת צריכה לחדש את הקשר עם אמא שלך?
אני מבינה למה את רוצה, מההתחלה. גם לי יש מערכת יחסים כזאת עם אמא שלי. והיא לא מכה אותי, כי אני לא מרשה לה.
ולעומתך, אני מעולם לא האשמתי את עצמי במה שהיא עושה.
(האתר שלי)
, 11:50 23/10/2005:
עכשיו גם אני עם דמעות.
השבוע חשבתי מה באמת הייתי רוצה לעשות. מה באמת. יותר מהכל.
ובאמת הייתי רוצה לטפל. הייתי רוצה להיטיב, הייתי רוצה לעבוד עם אנשים. מה שאני הכי נהנית ממנו בעבודה שלי - זה כשאני מצליחה לעזור למישהו ולפתור לו את הבעיה שמציקה לו.
ומאוחר לי מדי. אני אחרי לימודים של שלושה תארים, אחרי כמעט עשר שנות לימוד רצופות.
המחשבה על להתחיל מאפס מצמררת אותי.
תודה לך יקירה
אולי בהמשך הדרך. אולי בדרך אחרת. אולי הכוחות יגיעו אחרי הפסקה.
גם כן סשה (האתר שלי)
, 12:51 23/10/2005:
אני לא חושבת שאת מפלצת. החששות שלך לגיטימיים לגמרי בעיני
ואני נוטה להסכים על גבי- אל תקווי לשנות אותה, נראה לי שסתם תתאכזבי.
מקווה שיעלה בידך ליצור איתה קשר, ולו בכדי שתוכלי להוציא את כל התחושות האלה.
בהצלחה!
(האתר שלי)
, 16:15 23/10/2005:
מאוד קשה לדעת מה לומר נוכח פוסט כזה
אני לא ממש בטוח שכדאי לך להקדיש את האנרגיות שלך למסע כזה
מה גם שהיא לא נמצאת על ידך ויש כאן בעיות פיזיות
(את איפה שאת-אוסטרליה והיא ברוסיה אם הבנתי נכון)
זה לא שאת רחוב לידה ואת מתלבטת אם להכנס אליה אם לצלצל או בלי
עשיתי לפני הרבה שנים סדנא שקראו לה "קומפלישן" שבו למדהו לעשות השלמה עם מישהו שקרוב אלינו
כמובן שרצוי שאותו אדם יהיה קרוב פיזית ותיהיה אפשרות פיזית לעשות איתו את ההשלמה
אבל יש גם אפשרות לעשות השלמה איתו בליבנו
וזה יקירתי
משחרר לא פחות
(האתר שלי)
, 22:41 23/10/2005:
זה היה שם הסדנה
זה היה נושא בתוך תהליך שנקרא EST
והוא היה בצורה הזאת בארץ במהלך שנות ה80
וכתבתי גם כתבתי על הנושא
אם תרצי אחפש לך
(האתר שלי)
, 14:30 24/10/2005:
אני אחפש
זה התחיל לי לא תאמיני אצלך בבלוג
אבל אצל חבצלת ממש נתקעתי
צריך לסגור נורטון אנטי וירוס
ואם זה לא עוזר ללחוץ ביחד CTRL+F5 כשהסמן עומד על הוספת תגובה
ואם שום דבר לא עוזר לעשות RESET ולקוות לטוב _:)))
(האתר שלי)
, 10:16 24/10/2005: באמת יש אנשים עם ראש ריק?
איזה מוזר זה.
...
אני חושבת שאולי כן כדאי שתכתבי למה את בכלל רוצה לחדש את הקשר עם אמא שלך.
אם זה כואב מדי לפרסם, אז מקסימום אל תפרסמי, אבל אני חושבת שאת חייבת לעצמך לכתוב את זה.
עכשיו.
לפני שאת עושה ילדים.
כדי שתהיי מודעת לעצמך לפני שתהיי חייבת להיות מודעת למישהו אחר. כדי שתדעי מי את לפני שתצטרכי להראות למישהו אחר מי הוא.
מנסיוני, פה בישרא, אני חושבת שגם שווה לפרסם את זה, כי רוב הסיכויים שהקוראים יוסיפו לך תובנות משלהם.
יכול להיות שחלק מהתובנות יהיו מוטעות, כי כאמור, כל אחד מאיתנו מסוגל לראות את הדברים רק ממקומו שלו, אבל יכול להיות שחלק מהן כן יאירו איזו פינה אצלך.
בכל מקרה, אני לא יודעת אם אני הייתי טורחת לחדש איתה את הקשר. לה יש את השדים שלה, עד כה נראה שהצלחת להמנע מאימוצם, למה לך להסתכן?
ושאלה - אם ה"טיפול" באמא שלך יעלה לך בקשר עם גבי - את חושבת שזה שווה?
נכון שהוא כרגע תומך, אבל את לא יכולה לדעת לאיזה מקומות יוביל אותך ה"טיפול" הזה ומה זה יעשה לקשר שלכם.
(האתר שלי)
, 21:43 24/10/2005:
תודה מרגי על החידוד של עניין הצורך לברר "למה". ברור לי למה אבל איכשהו לא מתנסח לי במילים. אני אתן לזה קצת זמן.
את העלית שני חששות שאין לי בכלל. האחד, חשש שהשגעונות של אמא שלי ידבקו בי בעקבות מגע איתה, והשני - שהכוחות שיושקעו בשיקום הקשר איתה ידרדרו את הקשר עם גבי.
אלו שני חששות שאני לא רואה אותם מתקיימים במציאות בכלל. אני מגיעה לטפל באמא שלי ממקום טיפולי, לא ממקום ילדי. אני חושבת שכבר הפרדתי מספיק בינה "אמא" לבין האדם החולה, המעוות, והאומלל שיש שם. אין לי חשש שאני אאמץ השקפות חולות שלה.
וגבי - אני לא כל כך מבינה מה הסכנה לקשר שלנו, הרי אני לא אעסוק בפרוייקט כזה גדול בלי העזרה שלו. זה יהיה משהו שנעשה ביחד.
(האתר שלי)
, 19:26 24/10/2005:
אני כמובן, כמו אלה שכתבו, חושבת שרק את יודעת אם המסע הזה נחוץ ולמי.
האם את רוצה לתקן אותה או אותך?
אמא שלך היא אגוז קשה להבנה.
יש במה שכתבת כמה קשרים לפוסט הגנוז שלי. ראשית - הספרים שאת קוראת, ועוד לפני שלב ההורות שלך. זה הדהים אותי. למה את קוראת אותם?
שנית, חשבתי על ילד אחד, בכיתה של פיסטוק, שהדרך שלו לקבל תשומת לב היא ע"י התנהגות גועלית, אבל ברגע שהצלחת להתעלם מזה ולתת לא אהבה למרות הכל - הוא שלך (עדיין לא מוכח לאורך זמן, אבל נראה).
(האתר שלי)
, 21:50 24/10/2005:
אני חושבת שאני רוצה לתקן את הקשר, ולקוות שזה יתקן אותה.
הפוסט הגנוז שלך נשמע מעניין יותר ויותר.
למה אני קוראת אותם? זה מעניין אותי. את חיים עומר קראתי בעקבות העבודה של גבי - הוא עבד אז עם ילדים מופרעים. אלימות וכוחנות (לא מכות, אבל "תפיסה" וכאלה) היו כלי מקובל, והנה יצאה הוראה ממשרד החינוך להפסיק. המדריכים עמדו אובדי עצות, כי "מה עוד נשאר". חיים עומר הוזמן להרצאה ואני שמעתי מגבי והתעניינתי.
קראתי הרבה ספרי חינוך כי בגלל ההורות שהיתה לי, היה לי ברור שאני צריכה לגדל הורות אחרת אצלי אם אני רוצה להיות אמא טובה. אני מגדלת את האמא הזו כבר יותר מחמש שנים... הייתי רוצה כבר להתחיל ליישם.
עומר דיבר אלי במיוחד כי: א. השיטה מבוססת גאנדי, המורה שלי עלי אדמות (טוב, כבר לא כל כך עלי אדמות)
ב. היא לא תיאוריות וקשקושים, היא תכל"ס.
ג. היא עובדת. או לפחות ככה זה נראה.
הילד שאת מתארת (קשה לדעת משורה אחת) - להתעלם זה לא מספיק בעיני, צריך גם להציב גבול. לא גבול אלים, אבל גבול. וצריך לעודד התנהגות חיובית.
ואלו הדברים שהייתי רוצה לנסות עם אמא שלי.
(האתר שלי)
, 22:04 24/10/2005:
המילה להתעלם לא הייתה במקומה. ברור שלהציב גבולות וכו’. התכוונתי שלא התרחקתי, מה שאנסטנקטיבית בא לעשות במצב כזה.
יש לי את "שיקום הסמכות ההורית" כיוון שבפעם האחרונה שהייתי בארץ הזכירו אותו יותר מפעם אחת.
חוץ מזה אני עוברת עכשיו קורס בשיטה שנקראת "step".
טוב, ברור לי שאם לא אפרסם, אשלך לך את מה שכתבתי.
(האתר שלי)
, 22:24 24/10/2005:
עוד עניין שאהבתי אצל עומר - שיטת ה"שכר ועונש" (או "טיים אואט" או כאלה סופרנאנים למינהם) עובדת על ילדים עד גיל עשר. מה עושים אם לא בנית סמכות עד גיל עשר? זהו? אבוד לך? עומר נותן פתרון.
(האתר שלי)
, 22:44 24/10/2005:
את יכולה למצוא עקרונות מאוד דומים בסדרת הספרים של אדל פייבר ואליין מייזליש (תורגם לעיברית). ביחוד "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ןךהקשיב כך שהילדים ידברו"
עדי בעולם (האתר שלי)
, 21:02 24/10/2005:
אני מצטערת פארה, אבל אני נגד. אני חושבת שאת בנקודה נהדרת בחיים שלך, ואני חושבת שאת הולכת לכיוון טוב, ואני חושבת שגורם שלילי כמו אמא שלך זה לא מה שחסר לך. עדיף לך להמשיך את הכיוון החיובי.
אני מבינה את הרצון לחדש את הקשר עם יולדתך, אבל את הרי רוצה אותה שונה ממה שהיא היתה. אולי עדיף לתת לה להשתנות קודם בעצמה, להבין שהיא רוצה קשר איתך, ושתנסה למצוא אותך היא (מקסימום, אם את רואה שזה לא קורה, צרי איתה קשר בעצמך, אבל חכי קצת). אם היא תבוא מתוך רצון לקשר, היא תהיה מוכנה לעשות יותר בשבילו.
(האתר שלי)
, 21:54 24/10/2005:
אני מסיכמה שהתקופה הזו טובה, אבל את לא חושבת שרק בתקופה טובה תהיה לי אנרגיה לעשות את זה?
לתת לה להשתנות בעצמה לא עבד, אם כבר זה עבד לכיוון השני - היא רק הידרדרה יותר מהר מאשר קודם. אני הייתי רוצה לכוון את השינוי שלה.
אם לא אני, אף אחד לא יעשה את זה.
אני מבינה את החשש שאת מעלה - להישאב לתוך הטירוף והרוע שלה, או להכניס את כל הגועל נפש הזה חזרה לתוך החיים שלי - זה באמת נשמע כמו משהו מזיק לעשות.
תלאילי (האתר שלי)
, 00:34 25/10/2005:
מה שכתבת על המחשבות תפס אותי. הייתה תקופה שהצלחתי למשל לחשוב רק מחשבות חיוביות, אני תמיד מודעת למה שאני חושבת והאם זה חיובי או שלילי, אבל לא תמיד אני מרגישה שיש בי כוחות להפסיק את השלילי ולהחזיר את החיובי. לחשוב על כלום...קורה לי בזמן האחרון, שסתם מרגישים עצובים מבלי ששום דבר רע, ובפנים קצת כואב אבל לא חושבים על דבר. אפשר לעשות את זה גם עם משהו שמח וחיובי, ואם את חושבת בזמן הזה אולי זה בסדר, כל עוד זה חיובי.
אחרי הפוסט ההוא על אמא שלך אני יודעת שאת לא מפלצת, וכל החששות ומחשבות שלך לגיטימיים לחלוטין. אבל אני לא יכולה לומר לך מה לעשות, וגם אף אחד אחר לא, את לא לבד אבל את זו שמחליטה פה, ואת צריכה לחשוב אם יש בך כוחות להתמודד עם הכל, ואל תיכנסי לזה אם יש לך חששות מאוד גדולים או ספקות רציניים, ואולי בעצם הגיוני שיהיו לך חששות וספקות גדולים, ולאט לאט זה ייעלם כי תראי שזה עובד.
הטיפול הוא אולי מתחיל מהספר אבל הוא בעצם יהיה את, את תגיבי להכל ואת תיצרי את הקשר ואת תטפלי בה והייתי אומרת:"מה יש לך להפסיד?" אבל זה קשה, ויש מה להפסיד. אבל לפחות תדעי שעשית הכל בשבילה, ולא תרגישי הרגשת החמצה במקרה שהיא תיעלם מן העולם הזה (טפו טפו טפו?)
מה שתחליטי יהיה אמיתי וטוב, כולנו פה איתך.
אח, חורף, שיהיה לך חורף מקסים!
ללא שם
, 09:36 26/10/2005:
הי פארה, חיפשתי משהו על אוסטרליה ונתקלתי בבלוג שלך ופשוט נסחפתי ונשביתי בקסמו.
אין אף אחד שיתן לך את העצה הנכונה בקשר לאמא , אני גם לא חושבת שהמצב פתיר . אני לא הייתי רוצה להחשף לגמרי כאן אבל הסיפור שלנו די דומה - בת יחידה, אמא מתעללת פיסית ונפשית + פרדוקס של השקעה בלימודים ובחוגים.
אני מבוגרת ממך בהרבה , אבל את נשמעת לי הרבה יותר מגובשת ממני כשהייתי בגילך, למרות שאני כן בחרתי במקצוע טיפולי - והלכתי ללמוד פסיכולוגיה.
מה ששימח אותי בבלוג שלך זה הרצון שלך לילדים . אני משוכנעת שתהיי אמא נהדרת גם בגלל החום והנתינה השופעים ממך בכתיבה וגם בגלל המודעות.אצלי - טרום תקופת הבלוגים והשיתוף הכל היה סוד כי כולם קנאו בי על הטיפוח - היה לי הכל למרות שהמצב הכלכלי בבית לא היה מזהיר - ולכן אף אחד לא ידע את הסוד - את ההשפלות היום יומיות , את התחושה שאני מיותרת בעולם , את הקללות המתוחכמות - קבלתי את הרושם אז שילדים זה משהו שמקלקל ועוצר את החיים ואם תוסיפי לזה הערה של המרצה באוניברסיטה שבשנה א אמרה שילדים מוכים לעולם יהיו הורים מכים אז תביני שבמוח שלי לא הייתה אפשרות אחרת אלא להמנע מילדים . עד גיל מאד מ
ללא שם
, 09:52 26/10/2005:
מאוחר זאת היתה האקסיומה של החיים שלי ושכבר התחלתי כן לרצות - זה לא התאפשר פיסית בדרך הקונבנציונלית ועשיתי החלטה שאני לא הולכת להקדיש את חיי להפריות מבחנה, ולכן כל כך שמחתי שאת מתכננת ילד. אי אפשר הכל עכשיו ולכן אכתוב לך רק זאת: (גם כילדה מוכה וגם כפסיכולוגית) החור הזה שיש לך בלב, בנשמה, בגוף לא יתמלא לעולם וככל שתשלימי עם זה מהר יותר כך תוכלי להמשיך בחייך כלומר- הבור נמצא תמיד והחכמה היא לזהות אותו , להכיר בו וללמוד לעקוף אותו -בתקופות טובות שלך הוא יתעמעם ובתקופות רעות הוא יציף אותך אבל הוא לא יתמלא לעולם -הבור הספציפי הזה ...חבל על האנרגיות כדאי להפנות אותן לצמיחה ולתכנון קדימה. היום אני ביחסים מצוינים עם הורי , אני אוהבת אותם וזקנתה של אמי רככה אותה כלפי , אבל אין שיחות אמיתיות אין קשר אותנטי אני מאד נשמרת והתנאי שלי לשניהם היה שאם הם רוצים להיות אתי בקשר -אין להזכיר בשום אופן ובשום צורה את הילדות שלי עד גיל 20 . אין לי ענין בבירורים , לא שכחתי כלום ואני מנסה לעשות הפרדה מלאה בין האשה והאם שהיא היתה אז לבין היחסים היום . ברוב הפעמים זה מצליח. אני נפרדת ממך כרגע - עוד אשוב
(האתר שלי)
, 10:15 26/10/2005:
אלמונית יקרה,
ריגשת אותי מאד. אני תמיד שמחה לגלות שאני לא לבד בעולם עם הילדות וההתבגרות האלה - זה גורם לי להרגיש שפויה יותר.
אם את מרגישה נוח יותר לכתוב לי באופן פרטי, האימייל שלי הוא [email protected]
אני אשמח לשמוע ממך עוד, ומבינה את הצורך בפרטיות.
ללא שם
, 12:38 26/10/2005:
זה לא קל לי להתעסק בזה. אם הזכרתי הצפה, אז מה שקורה לי כרגע זה כמו בחישה בכוס קפה שחור שמעלה את כל הגרגרים למעלה וצריך להמתין עכשיו עד שישקעו (כן, יש יתרונות בבגרות ואחד מהם זו הידיעה שזה אכן ישקע...) זה מה שנקרא "נכתב בדם לבי" וגם שנות הלימוד הארוכות והמגע עם פציינטים לעולם לא יצליחו למחוק את התחושה הזאת.
מקוה שאצלך זה יהיה יותר קל למרות שהסיפור שלך יותר מסובך (אבל כאן עברתי על הכלל הטיפולי שגורס שאין קל או קשה אובייקטיביים אלא הכל על פי תפיסתו הסובייקטיבית של הנפגע) . פשוט לא יכולתי שלא לכתוב לך שדברים יכולים להסתדר ואת נשמעת לי בדרך הנכונה - קחי רק בחשבון שהשליטה שלך היא רק על מה שקורה לך ולא על התנהגותה של אמך ולכן כל נושא הטיפול בה הוא קצת בגדר פנטסיה...
זהו כרגע, למרות ההצפה אני חיבת להרגע קצת ולעבוד. אל תדאגי- אין לי מטופלים היום אני צריכה רק להתכונן להרצאה שאני מעבירה - כך שאף אחד לא הולך להפגע...
שמחתי שהשבת לי ... שמחתי שדברי נגעו בך...
אשמח לשמוע תגובה גם על התוכן
(האתר שלי)
, 11:37 27/10/2005:
בלי משים את מחזקת את המחשבות על כן לנסות ולתקשר עם אמא שלי. את אומרת שהזקנה ריככה את אמא שלך (את השתמשת במילה "הורים", כלומר אמא שלך הצליחה להחזיק מעמד בקשר, מה שמעיד על זה שהיא יותר שפויה מאמא שלי) ושהיום את אוהבת אותה. מילה חזקה מאד.
אני בעיקר משתעשעת במחשבות כרגע. יכול להיות שהמרחק האובייקטיבי יכריע את הכף. יכול שהפסימיות של כל השומעים. יכול להיות שחוסר הרצון שלי להתחבר איתה.
ויכול להיות שבסוף אני אנסה, כי לא יהיה "אחר כך". אני עוד לא יודעת.
בכל מקרה, אני שמחה שאת כאן ומקווה שתהני בהמשך. אני לא תמיד מעלה גרגירים.
דברים שרואים משם
תגובות לקטע: מחשבות הוספת תגובה חדשה
אתמול סיפרה לי חברה טובה שהיא מתלבטת אם לעשות ילד רביעי. היא שאלה מה דעתי. אמרתי לה שבעניין הזה דעתי ממש לא רלוונטית, כי אני לא מצליחה להבין למה צריך ילד רביעי. אני לא במקום שלה וכל דבר שאני אומר יהיה בכלל מהמקום האחר שלי.
בכנות - אין לי מושג למה בכלל את רוצה קשר עם אמא שלך. אבל אני, כאמור באה ממקום אחר.
התלבטתי הרבה עם ההקבלה שלך בין הורה לילד. תחושת הבטן שלי היתה ועודנה שמדובר בשני דברים שונים. רק מה - אני לא מצליחה למצוא לזה ביסוס ראציונאלי. דם ודם. בשר ובשר. ובכל זאת אנחנו קשורים יותר לילדים שלנו מאשר להורים. קשה יותר לוותר עליהם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
למה אני רוצה זאת שאלה טובה, התשובות יכולות למלא עוד פוסט.
אני מעריכה את האמירה - "אני לא יכולה להבין אותך כי לא הייתי במקומך".
הדברים הם שונים, בוודאי - הורה תפקידו לגדל את הילד, ולא להיפך. במקרה שלי, פשוט אין דרך אחרת. אם אני לא אגדל אותה - לא תהיה לי אמא.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אתחיל בהמון מזל טוב על האוטו החדש..
אחרכך, גם אני כזאת. לא נחה לרגע, כל הזמן מפנטזת-חושבת-מתננת.זה כבר חלק ממני, מאז שאני זוכרת.
אם אותו מאסטר היה מסתובב לידי, הרעש היה משגע אותו.
את באמת חושבת שאת צריכה לחדש את הקשר עם אמא שלך?
אני מבינה למה את רוצה, מההתחלה. גם לי יש מערכת יחסים כזאת עם אמא שלי. והיא לא מכה אותי, כי אני לא מרשה לה.
ולעומתך, אני מעולם לא האשמתי את עצמי במה שהיא עושה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה!
למה זאת שאלה טובה והיא כבר עלתה. אולי הייתי צריכה לכתוב גם את הסיבות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
פארה, עשית לי דמעות בעיניים.
אני לא יודעת מה את עושה עם מחשבים. יש לך כזה רצון לעשות טוב לאנשים שהיית צריכה ללמוד מקצוע שמטרה שלו היא עזרה לאנשים אחרים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עכשיו גם אני עם דמעות.
השבוע חשבתי מה באמת הייתי רוצה לעשות. מה באמת. יותר מהכל.
ובאמת הייתי רוצה לטפל. הייתי רוצה להיטיב, הייתי רוצה לעבוד עם אנשים. מה שאני הכי נהנית ממנו בעבודה שלי - זה כשאני מצליחה לעזור למישהו ולפתור לו את הבעיה שמציקה לו.
ומאוחר לי מדי. אני אחרי לימודים של שלושה תארים, אחרי כמעט עשר שנות לימוד רצופות.
המחשבה על להתחיל מאפס מצמררת אותי.
תודה לך יקירה
אולי בהמשך הדרך. אולי בדרך אחרת. אולי הכוחות יגיעו אחרי הפסקה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא חושבת שאת מפלצת. החששות שלך לגיטימיים לגמרי בעיני
ואני נוטה להסכים על גבי- אל תקווי לשנות אותה, נראה לי שסתם תתאכזבי.
מקווה שיעלה בידך ליצור איתה קשר, ולו בכדי שתוכלי להוציא את כל התחושות האלה.
בהצלחה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חושבת שלהתאכזב לא כל כך מטריד. לא כמו לא-לנסות בכלל.
אני לא יודעת למה אני מקווה, אבל תודה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מאוד קשה לדעת מה לומר נוכח פוסט כזה
אני לא ממש בטוח שכדאי לך להקדיש את האנרגיות שלך למסע כזה
מה גם שהיא לא נמצאת על ידך ויש כאן בעיות פיזיות
(את איפה שאת-אוסטרליה והיא ברוסיה אם הבנתי נכון)
זה לא שאת רחוב לידה ואת מתלבטת אם להכנס אליה אם לצלצל או בלי
עשיתי לפני הרבה שנים סדנא שקראו לה "קומפלישן" שבו למדהו לעשות השלמה עם מישהו שקרוב אלינו
כמובן שרצוי שאותו אדם יהיה קרוב פיזית ותיהיה אפשרות פיזית לעשות איתו את ההשלמה
אבל יש גם אפשרות לעשות השלמה איתו בליבנו
וזה יקירתי
משחרר לא פחות
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אין ספק שהבעיות הפיזיות מקשות.
ואין ספק שמה שחשוב זה מה שמתרחש אצלי.
לא יודעת, אולי באמת בזה הכל ייסגר, במחשבות שלי ודי.
אני עדיין מתלבטת.
לא שמעתי על הסדנה הזו. כתבת עליה פעם?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה היה שם הסדנה
זה היה נושא בתוך תהליך שנקרא EST
והוא היה בצורה הזאת בארץ במהלך שנות ה80
וכתבתי גם כתבתי על הנושא
אם תרצי אחפש לך
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
צ"ל-זה לא היה שם הסדנה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם תשלח לי לינק אני אשמח.
ואגב, עכשיו פתאום גם אני ל מצליחה להגיב בבלוגים של אחרים. שמעתי שאתה מצאת תרופה למכה. מהי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אחפש
זה התחיל לי לא תאמיני אצלך בבלוג
אבל אצל חבצלת ממש נתקעתי
צריך לסגור נורטון אנטי וירוס
ואם זה לא עוזר ללחוץ ביחד CTRL+F5 כשהסמן עומד על הוספת תגובה
ואם שום דבר לא עוזר לעשות RESET ולקוות לטוב _:)))
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הבלוג שלי הוא שורש הרע? לי זה התחיל דווקא אצל ערן.
האמת גיליתי שריפרש (F5) כשחלון התגובות סגור, גם הוא לפעמים פותר.
(פשוט חיכיתי וחיכיתי לתשובה ממך,אז עשיתי ניסויים)
תודה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
איזה מוזר זה.
...
אני חושבת שאולי כן כדאי שתכתבי למה את בכלל רוצה לחדש את הקשר עם אמא שלך.
אם זה כואב מדי לפרסם, אז מקסימום אל תפרסמי, אבל אני חושבת שאת חייבת לעצמך לכתוב את זה.
עכשיו.
לפני שאת עושה ילדים.
כדי שתהיי מודעת לעצמך לפני שתהיי חייבת להיות מודעת למישהו אחר. כדי שתדעי מי את לפני שתצטרכי להראות למישהו אחר מי הוא.
מנסיוני, פה בישרא, אני חושבת שגם שווה לפרסם את זה, כי רוב הסיכויים שהקוראים יוסיפו לך תובנות משלהם.
יכול להיות שחלק מהתובנות יהיו מוטעות, כי כאמור, כל אחד מאיתנו מסוגל לראות את הדברים רק ממקומו שלו, אבל יכול להיות שחלק מהן כן יאירו איזו פינה אצלך.
בכל מקרה, אני לא יודעת אם אני הייתי טורחת לחדש איתה את הקשר. לה יש את השדים שלה, עד כה נראה שהצלחת להמנע מאימוצם, למה לך להסתכן?
ושאלה - אם ה"טיפול" באמא שלך יעלה לך בקשר עם גבי - את חושבת שזה שווה?
נכון שהוא כרגע תומך, אבל את לא יכולה לדעת לאיזה מקומות יוביל אותך ה"טיפול" הזה ומה זה יעשה לקשר שלכם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה מרגי על החידוד של עניין הצורך לברר "למה". ברור לי למה אבל איכשהו לא מתנסח לי במילים. אני אתן לזה קצת זמן.
את העלית שני חששות שאין לי בכלל. האחד, חשש שהשגעונות של אמא שלי ידבקו בי בעקבות מגע איתה, והשני - שהכוחות שיושקעו בשיקום הקשר איתה ידרדרו את הקשר עם גבי.
אלו שני חששות שאני לא רואה אותם מתקיימים במציאות בכלל. אני מגיעה לטפל באמא שלי ממקום טיפולי, לא ממקום ילדי. אני חושבת שכבר הפרדתי מספיק בינה "אמא" לבין האדם החולה, המעוות, והאומלל שיש שם. אין לי חשש שאני אאמץ השקפות חולות שלה.
וגבי - אני לא כל כך מבינה מה הסכנה לקשר שלנו, הרי אני לא אעסוק בפרוייקט כזה גדול בלי העזרה שלו. זה יהיה משהו שנעשה ביחד.
אני אחשוב על עניין ה"למה". ותודה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קשה לתת עצות, אבל תדעי שאני קוראת בהבנה ומקווה שיהיה לך רק טוב
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
תודה קוראת. זו לא עצה אבל גם זה עוזר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני כמובן, כמו אלה שכתבו, חושבת שרק את יודעת אם המסע הזה נחוץ ולמי.
האם את רוצה לתקן אותה או אותך?
אמא שלך היא אגוז קשה להבנה.
יש במה שכתבת כמה קשרים לפוסט הגנוז שלי. ראשית - הספרים שאת קוראת, ועוד לפני שלב ההורות שלך. זה הדהים אותי. למה את קוראת אותם?
שנית, חשבתי על ילד אחד, בכיתה של פיסטוק, שהדרך שלו לקבל תשומת לב היא ע"י התנהגות גועלית, אבל ברגע שהצלחת להתעלם מזה ולתת לא אהבה למרות הכל - הוא שלך (עדיין לא מוכח לאורך זמן, אבל נראה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני חושבת שאני רוצה לתקן את הקשר, ולקוות שזה יתקן אותה.
הפוסט הגנוז שלך נשמע מעניין יותר ויותר.
למה אני קוראת אותם? זה מעניין אותי. את חיים עומר קראתי בעקבות העבודה של גבי - הוא עבד אז עם ילדים מופרעים. אלימות וכוחנות (לא מכות, אבל "תפיסה" וכאלה) היו כלי מקובל, והנה יצאה הוראה ממשרד החינוך להפסיק. המדריכים עמדו אובדי עצות, כי "מה עוד נשאר". חיים עומר הוזמן להרצאה ואני שמעתי מגבי והתעניינתי.
קראתי הרבה ספרי חינוך כי בגלל ההורות שהיתה לי, היה לי ברור שאני צריכה לגדל הורות אחרת אצלי אם אני רוצה להיות אמא טובה. אני מגדלת את האמא הזו כבר יותר מחמש שנים... הייתי רוצה כבר להתחיל ליישם.
עומר דיבר אלי במיוחד כי: א. השיטה מבוססת גאנדי, המורה שלי עלי אדמות (טוב, כבר לא כל כך עלי אדמות)
ב. היא לא תיאוריות וקשקושים, היא תכל"ס.
ג. היא עובדת. או לפחות ככה זה נראה.
הילד שאת מתארת (קשה לדעת משורה אחת) - להתעלם זה לא מספיק בעיני, צריך גם להציב גבול. לא גבול אלים, אבל גבול. וצריך לעודד התנהגות חיובית.
ואלו הדברים שהייתי רוצה לנסות עם אמא שלי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
המילה להתעלם לא הייתה במקומה. ברור שלהציב גבולות וכו’. התכוונתי שלא התרחקתי, מה שאנסטנקטיבית בא לעשות במצב כזה.
יש לי את "שיקום הסמכות ההורית" כיוון שבפעם האחרונה שהייתי בארץ הזכירו אותו יותר מפעם אחת.
חוץ מזה אני עוברת עכשיו קורס בשיטה שנקראת "step".
טוב, ברור לי שאם לא אפרסם, אשלך לך את מה שכתבתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עוד עניין שאהבתי אצל עומר - שיטת ה"שכר ועונש" (או "טיים אואט" או כאלה סופרנאנים למינהם) עובדת על ילדים עד גיל עשר. מה עושים אם לא בנית סמכות עד גיל עשר? זהו? אבוד לך? עומר נותן פתרון.
step - לא שמעתי בכלל. מה זה?
מחכה בסבלנות לפוסט, בכל צורה שיבחר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את יכולה למצוא עקרונות מאוד דומים בסדרת הספרים של אדל פייבר ואליין מייזליש (תורגם לעיברית). ביחוד "איך לדבר כך שהילדים יקשיבו ןךהקשיב כך שהילדים ידברו"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני אחפש!
באנגלית
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
http://www.amazon.com/exec/obidos/tg/detail/-/0380811960/qid=1130186886/sr=8-2/ref=pd_bbs_2/103-1696544-2638213?v=glance&s=books&n=507846
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
רשמתי לפני, תודה!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מצטערת פארה, אבל אני נגד. אני חושבת שאת בנקודה נהדרת בחיים שלך, ואני חושבת שאת הולכת לכיוון טוב, ואני חושבת שגורם שלילי כמו אמא שלך זה לא מה שחסר לך. עדיף לך להמשיך את הכיוון החיובי.
אני מבינה את הרצון לחדש את הקשר עם יולדתך, אבל את הרי רוצה אותה שונה ממה שהיא היתה. אולי עדיף לתת לה להשתנות קודם בעצמה, להבין שהיא רוצה קשר איתך, ושתנסה למצוא אותך היא (מקסימום, אם את רואה שזה לא קורה, צרי איתה קשר בעצמך, אבל חכי קצת). אם היא תבוא מתוך רצון לקשר, היא תהיה מוכנה לעשות יותר בשבילו.
ומה, לא? תמיד יש לי מחשבה בראש.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אני מסיכמה שהתקופה הזו טובה, אבל את לא חושבת שרק בתקופה טובה תהיה לי אנרגיה לעשות את זה?
לתת לה להשתנות בעצמה לא עבד, אם כבר זה עבד לכיוון השני - היא רק הידרדרה יותר מהר מאשר קודם. אני הייתי רוצה לכוון את השינוי שלה.
אם לא אני, אף אחד לא יעשה את זה.
אני מבינה את החשש שאת מעלה - להישאב לתוך הטירוף והרוע שלה, או להכניס את כל הגועל נפש הזה חזרה לתוך החיים שלי - זה באמת נשמע כמו משהו מזיק לעשות.
בטח מחשבה בראש! אלא מה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה שכתבת על המחשבות תפס אותי. הייתה תקופה שהצלחתי למשל לחשוב רק מחשבות חיוביות, אני תמיד מודעת למה שאני חושבת והאם זה חיובי או שלילי, אבל לא תמיד אני מרגישה שיש בי כוחות להפסיק את השלילי ולהחזיר את החיובי. לחשוב על כלום...קורה לי בזמן האחרון, שסתם מרגישים עצובים מבלי ששום דבר רע, ובפנים קצת כואב אבל לא חושבים על דבר. אפשר לעשות את זה גם עם משהו שמח וחיובי, ואם את חושבת בזמן הזה אולי זה בסדר, כל עוד זה חיובי.
אחרי הפוסט ההוא על אמא שלך אני יודעת שאת לא מפלצת, וכל החששות ומחשבות שלך לגיטימיים לחלוטין. אבל אני לא יכולה לומר לך מה לעשות, וגם אף אחד אחר לא, את לא לבד אבל את זו שמחליטה פה, ואת צריכה לחשוב אם יש בך כוחות להתמודד עם הכל, ואל תיכנסי לזה אם יש לך חששות מאוד גדולים או ספקות רציניים, ואולי בעצם הגיוני שיהיו לך חששות וספקות גדולים, ולאט לאט זה ייעלם כי תראי שזה עובד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
הטיפול הוא אולי מתחיל מהספר אבל הוא בעצם יהיה את, את תגיבי להכל ואת תיצרי את הקשר ואת תטפלי בה והייתי אומרת:"מה יש לך להפסיד?" אבל זה קשה, ויש מה להפסיד. אבל לפחות תדעי שעשית הכל בשבילה, ולא תרגישי הרגשת החמצה במקרה שהיא תיעלם מן העולם הזה (טפו טפו טפו?)
מה שתחליטי יהיה אמיתי וטוב, כולנו פה איתך.
אח, חורף, שיהיה לך חורף מקסים!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תודה יקירה, אבל אני יש לי קיץ. קיץ חם, גשום ולפעמים גם לח. בלעך.
אני לא יודעת כמה כוחות יהיו לי לייצר את הטיפול הזה. אני לא יודעת כמה איזשהוא טיפול יהיה מועיל בשבילה. מחשבות לא חסר לי, כאמור. רובן בפוסט הקרוב.
שוב תודה
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הי פארה, חיפשתי משהו על אוסטרליה ונתקלתי בבלוג שלך ופשוט נסחפתי ונשביתי בקסמו.
אין אף אחד שיתן לך את העצה הנכונה בקשר לאמא , אני גם לא חושבת שהמצב פתיר . אני לא הייתי רוצה להחשף לגמרי כאן אבל הסיפור שלנו די דומה - בת יחידה, אמא מתעללת פיסית ונפשית + פרדוקס של השקעה בלימודים ובחוגים.
אני מבוגרת ממך בהרבה , אבל את נשמעת לי הרבה יותר מגובשת ממני כשהייתי בגילך, למרות שאני כן בחרתי במקצוע טיפולי - והלכתי ללמוד פסיכולוגיה.
מה ששימח אותי בבלוג שלך זה הרצון שלך לילדים . אני משוכנעת שתהיי אמא נהדרת גם בגלל החום והנתינה השופעים ממך בכתיבה וגם בגלל המודעות.אצלי - טרום תקופת הבלוגים והשיתוף הכל היה סוד כי כולם קנאו בי על הטיפוח - היה לי הכל למרות שהמצב הכלכלי בבית לא היה מזהיר - ולכן אף אחד לא ידע את הסוד - את ההשפלות היום יומיות , את התחושה שאני מיותרת בעולם , את הקללות המתוחכמות - קבלתי את הרושם אז שילדים זה משהו שמקלקל ועוצר את החיים ואם תוסיפי לזה הערה של המרצה באוניברסיטה שבשנה א אמרה שילדים מוכים לעולם יהיו הורים מכים אז תביני שבמוח שלי לא הייתה אפשרות אחרת אלא להמנע מילדים . עד גיל מאד מ
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
מאוחר זאת היתה האקסיומה של החיים שלי ושכבר התחלתי כן לרצות - זה לא התאפשר פיסית בדרך הקונבנציונלית ועשיתי החלטה שאני לא הולכת להקדיש את חיי להפריות מבחנה, ולכן כל כך שמחתי שאת מתכננת ילד. אי אפשר הכל עכשיו ולכן אכתוב לך רק זאת: (גם כילדה מוכה וגם כפסיכולוגית) החור הזה שיש לך בלב, בנשמה, בגוף לא יתמלא לעולם וככל שתשלימי עם זה מהר יותר כך תוכלי להמשיך בחייך כלומר- הבור נמצא תמיד והחכמה היא לזהות אותו , להכיר בו וללמוד לעקוף אותו -בתקופות טובות שלך הוא יתעמעם ובתקופות רעות הוא יציף אותך אבל הוא לא יתמלא לעולם -הבור הספציפי הזה ...חבל על האנרגיות כדאי להפנות אותן לצמיחה ולתכנון קדימה. היום אני ביחסים מצוינים עם הורי , אני אוהבת אותם וזקנתה של אמי רככה אותה כלפי , אבל אין שיחות אמיתיות אין קשר אותנטי אני מאד נשמרת והתנאי שלי לשניהם היה שאם הם רוצים להיות אתי בקשר -אין להזכיר בשום אופן ובשום צורה את הילדות שלי עד גיל 20 . אין לי ענין בבירורים , לא שכחתי כלום ואני מנסה לעשות הפרדה מלאה בין האשה והאם שהיא היתה אז לבין היחסים היום . ברוב הפעמים זה מצליח. אני נפרדת ממך כרגע - עוד אשוב
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אלמונית יקרה,
ריגשת אותי מאד. אני תמיד שמחה לגלות שאני לא לבד בעולם עם הילדות וההתבגרות האלה - זה גורם לי להרגיש שפויה יותר.
אם את מרגישה נוח יותר לכתוב לי באופן פרטי, האימייל שלי הוא [email protected]
אני אשמח לשמוע ממך עוד, ומבינה את הצורך בפרטיות.
תודה, פארה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה לא קל לי להתעסק בזה. אם הזכרתי הצפה, אז מה שקורה לי כרגע זה כמו בחישה בכוס קפה שחור שמעלה את כל הגרגרים למעלה וצריך להמתין עכשיו עד שישקעו (כן, יש יתרונות בבגרות ואחד מהם זו הידיעה שזה אכן ישקע...) זה מה שנקרא "נכתב בדם לבי" וגם שנות הלימוד הארוכות והמגע עם פציינטים לעולם לא יצליחו למחוק את התחושה הזאת.
מקוה שאצלך זה יהיה יותר קל למרות שהסיפור שלך יותר מסובך (אבל כאן עברתי על הכלל הטיפולי שגורס שאין קל או קשה אובייקטיביים אלא הכל על פי תפיסתו הסובייקטיבית של הנפגע) . פשוט לא יכולתי שלא לכתוב לך שדברים יכולים להסתדר ואת נשמעת לי בדרך הנכונה - קחי רק בחשבון שהשליטה שלך היא רק על מה שקורה לך ולא על התנהגותה של אמך ולכן כל נושא הטיפול בה הוא קצת בגדר פנטסיה...
זהו כרגע, למרות ההצפה אני חיבת להרגע קצת ולעבוד. אל תדאגי- אין לי מטופלים היום אני צריכה רק להתכונן להרצאה שאני מעבירה - כך שאף אחד לא הולך להפגע...
שמחתי שהשבת לי ... שמחתי שדברי נגעו בך...
אשמח לשמוע תגובה גם על התוכן
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בלי משים את מחזקת את המחשבות על כן לנסות ולתקשר עם אמא שלי. את אומרת שהזקנה ריככה את אמא שלך (את השתמשת במילה "הורים", כלומר אמא שלך הצליחה להחזיק מעמד בקשר, מה שמעיד על זה שהיא יותר שפויה מאמא שלי) ושהיום את אוהבת אותה. מילה חזקה מאד.
אני בעיקר משתעשעת במחשבות כרגע. יכול להיות שהמרחק האובייקטיבי יכריע את הכף. יכול שהפסימיות של כל השומעים. יכול להיות שחוסר הרצון שלי להתחבר איתה.
ויכול להיות שבסוף אני אנסה, כי לא יהיה "אחר כך". אני עוד לא יודעת.
בכל מקרה, אני שמחה שאת כאן ומקווה שתהני בהמשך. אני לא תמיד מעלה גרגירים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: