סוס (האתר שלי)
, 16:52 22/12/2003:
אוי, מזל, מזל שלא ראיתי את זה. זה היה עושה גם לי רע מאד. שילוט החוצות הזה הוא דבר כל כך אלים. חופש הביטוי או לא חופש הביטוי, נראה לי לגיטימי לגמרי להגביל את העניין הזה, לא בתכנים אלא בגודל ומיקום. די לשלטי החוצות הענקיים האלה, די למסכים המרצדים בצומת, שיתנו לנו קצת שקט בעיניים, רגע של מנוחה מזה שמנסים כל הזמן למכור לנו משהו.
פיכס, ג'וקים.
רוית
, 16:57 22/12/2003:
יש משהו בדברייך, לגבי הגבלת הפריסה והמיקום, אבל באמת, מה לגבי התחשבות בתכנים, גם כשהפילוח הוא מדוייק? ומה לגבי פוגענות, גם כשהיא בדיוק מה שרצה הפרסומאי לעשות?
סוס (האתר שלי)
, 09:42 23/12/2003:
אז בעניין הזה, אני קצת קיצונית. אני חושבת שבדמוקרטיה אמיתית, הזכות להעליב ולפגוע היא זכות בסיסית, וכן גם הזכות לפגוע-ברגשותיו-של-מגזר-שלם. גם אם זה יוצא המגזר שלי, וכמובן שזכותו של המגזר האמור להעלב.
רוית
, 10:22 23/12/2003:
זה נשמע בערך כמו הזכות לעשות רעש בין שתיים לארבע, הזכות לזרוק זבל ברשות הרבים, הזכות לקלל ולהעליב ככל העולה על רוחך והזכות להתניע אופנוע מתחת לחלון שלי בשתיים לפנות בוקר.
כולם נושאים שביטול חוקיותם תפגע בזכויות הפרט, אבל היעדרה של כל אכיפה המגבילה אותם, תפגע ברמת החיים של פרט אחר וביכולתו לנהל חיים נורמליים בסביבה מיושבת אדם.
לא?
סוס (האתר שלי)
, 10:44 23/12/2003:
לא לדעתי, כי זכות הדיבור והבעת הדעה חשובה בעיני מהזכות להתניע אופנוע מתחת לחלון בשתיים לפנות בוקר. בלי האופנוע, כולנו נחיה היטב. בלי הבעת הדעה, לא. וברגע שמחליטים שלהעליב או לפגוע במגזר זה לא חוקי, מי שיש בידיו כוח פוליטי יקבע מה מעליב, מה נחשב מגזר ומה נחשב פגיעה בו.
תמיר (האתר שלי)
, 11:35 23/12/2003:
זה העניין. הדמוקרטיה או הערכים שמסתובבים כאן אינם נותנים פיתרון לקונפליקט.
אני לא רוצה לחיות במקום שבו מותר להעליב חפשי או להתניע אופנועים מתחת לחלוני, ומצד שני אין ככה אפשרות אמיתית לחופש דיבור בגלל (בין השאר) הסיבה שהצביעה עליה הסוס.
הפתרון הוא במקום אחר, והוא בחינוך כמובן. לאנשים צריך להיות ברור שלהעליב זה מעליב, ולפגוע זה לפגוע, וכל זה בלי משטרה וחוק אלא עי שכא עושה בקרה על עצמו.
נשמע אוטופי? אולי, אבל יש למישהו רעיון יותר טוב?
סוס (האתר שלי)
, 11:41 23/12/2003:
אם כבר אוטופיה, אני רוצה לחיות במקום שבו יש מגבלות על התנעת אופנועים, אבל מותר להעליב. כמובן שיותר נעים שאנשים לא סתם ילכו ויעליבו אחד את השני כי זה כיף, אבל חשוב לי שיהיה מותר להם. ולא לי לקבוע אם להשמיע את ואגנר זה מעליב ניצולי שואה יותר או פחות מאשר שמיניוּת בפרסומות מעליבה דתיים.
תמיר (האתר שלי)
, 11:57 23/12/2003:
באוטופיה שאני רוצה לחיות בה, אין מגבלות ציבוריות כלל, וכל אחד בודק את עצמו ומרגיל את עצמו לא לפגוע בשני (נו, לפחות מחוץ למיטה :).
ואם כבר הבאת את עניין ההשואה (את רואה רוויתוש, בכל זאת הצלחת), אז עניין החרדים הוא לא שמעליבים אותם. שורפי הפרסומות מירושלים אינם נעלבים, הם פשוט לא יכולים לצאת מהבית. זה הרבה יותר מגביל מהעלבות גרידה. הם כן נעלבים מהאשמות שמטיחים אחכ בפניהם שהם מסתגרים בגטו. איזו ברירה יש להם? הם תושבי הישוב הישן בי-ם. הם היו שם תמיד, לפני המדינה, לפני הערבים, תמיד היה שם ישוב יהודי (שהושפע כמובן מיהדות אירופה ששלחה כסף ומדי פעם עלו לאי או כאלו שנשברו מהתנאים ברחו לאירופה).
לפני שכבשה המדינה הציונית את האזור היו להם לא מעט בעיות, אבל בעית הצניעות מעולם לא הטרידה אותם. כשהיתה י-ם בשילטון ערבי הנשים היו מכוסות ולא היו שלטי חוצות והיה אפשר מבחינה זו ללכת לכל מקום. היום הם נאלצים להסתגר בגלל התרבות שלנו (אני לא רוצה להגיד תרבות 'מערבית', גם כי במנהטן רואים חולצות בטן ומכנסיים נמוכים כמו אצלינו רק אצל זונות).
סוס (האתר שלי)
, 12:09 23/12/2003:
תמיר - אנרכיסט נסתר?! לא חשדתי. 8) גם אני הייתי מעדיפה לחיות באוטופיה אנרכית שבה הסדר נשמר מכח ההתחשבות וטבע האדם טוב מנעוריו (ואני לא אומרת את זה בסרקזם, אולי רק בציניות קלה, זו באמת האוטופיה החביבה עלי).
לעניין ההשואה: אני באמת לא מתימרת להבין חרדים, גם לא דתיים. כבר נוכחתי שהעולם שלי כל כך שונה משלהם, שאין לי שום יכולת לנסות לטעון מה הם יכולים לעשות או צריכים לעשות. בכל זאת אני מוטרדת מכך ששמירה על זכויותיהם היא פגיעה בזכויותי. הדוגמה החביבה עלי: פתאום זה לא בסדר שמקהלה שיש בה גם נשים תשיר בכנסת בטקס השבעת הנשיא. עד היום זה היה בסדר גמור, עכשיו פתאום לא. יכול להיות שזה פתאום מאד מכאיב להם, מכאיב באמת ושוב בלי סרקזם, באופן שאני לא יכולה להבין. אבל זה גם מכאיב לי באופן שהם לא יכולים להבין. יכול להיות שואגנר מכאיב לניצולי שואה באופן שאני לא יכולה להבין, שהרי מדובר בתסמונת פוסט-טראומטית שאני לא יכולה בכלל לדמיין. וכו'?
תמיר (האתר שלי)
, 12:44 23/12/2003:
זה רגש אחר, לא פגיעה עמוקה ברגשותי המסכנים אלא פגיעה עמוקה בתחושת הישות שלי:
למה מה קרה שאישה תשיר באזני גברים? אצלינו זה אסור!
אם הנשיא הוא גם שלי, אז גם לי יש מה להגיד!
מה פתאום משמיעים ואגנר במדינת היהודים? הרי הוא תמך בנאצים! לא מספיק שאני לא אשמע, לכולם אסור!
כשפוגעים באגו זה הרבה יותר כואב, וזה משהו שאת כנראה כן יכולה לדמיין.
סוס (האתר שלי)
, 12:57 23/12/2003:
(לא קשור, אבל אני לא יכולה להתאפק: בתופתו של ואגנר עוד לא היו נאצים).
אגו יש לי, כמו לכל אחד אחר. ואני טוענת שיכול להיות שזה לא רק פגיעה באגו. יכול להיות שזה הרבה יותר עמוק מזה. אני לא מתיימרת לדעת. אבל אני לא מסכימה לחקיקה על בסיס כזה.
שקדיה
, 13:14 23/12/2003:
ואגנר היה אדם מעניין ומורכב - גאון מחד ולאומני ואנטישמי מאידך.
אולי באמת אעלה פוסט מיוחד על ואגנר.
(וסופסוף אכתוב משהו בנושא שבו הוכשרתי...:)
שקדיה
, 12:40 23/12/2003:
שמחה שהזכרת את הביג אפל, כי כבר מזמן רציתי לשאול איך החרדים, שכאן, בארץ הקודש, מרגישים שאינם יכולים לצאת מהבית, מסתדרים עם זה שם?
(ואולי במנהטן הולכים פחות עם הפופיק בחוץ - גם בגלל תנאי מזג אוויר, אגב - אבל שלטי החוצות שם נועזים לא פחות)
תמיר (האתר שלי)
, 13:34 23/12/2003:
זה לא 'בני ברק נגד ירושלים', זו קבוצה בירושלים. נטורי קרטא ועוד כמה כאלו במאה שערים וכו'. אני לא עד כדי כך בקיא. גם בי-ם עצמה יש כל מיני סוגים. הרי אם תגדילי את הרזולוציה תקבלי ציבור יותר ויותר הטרוגני.
הם תמיד היו גם בבני ברק, אבל בצורה פחות משמעותית ובני ברק אני חושב כמעט ולא היתה קיימת בתקופות מסויימות.
שקדיה
, 14:25 23/12/2003:
או, התגעגעתי לתמירוש הזה :)
התכוונתי לומר שיש שתי אפשרויות:
1. שכל העולם יתנהל לפי חוקיהם ותרבותם.
2. להיסתגר בגטו שיחצוץ בינם ובין האחרים.
תמיר (האתר שלי)
, 15:12 23/12/2003:
את אפילו מקצינה יותר ממני.
יש עוד אפשרויות, אם יש רצון טוב משני הצדדים, אבל אם שני הצדדים עומדים באדיקות דתית על זכותם לממש את עצמם ואת תרבותם וחוקיהם בבחינת 'דווקא', ודאי שמישהו ירגיש דפוק, ובדכ שני הצדדים.
תמיר (האתר שלי)
, 15:39 23/12/2003:
אני לא מסכים. ראינו דווקא במקרים מסויימים נכונות שלהם לפשרות מסויימות.
כל העניין זו השנאה. ברגע שהם אוהבים את הצד השני הם מצליחים לגשר יפה.
באוסלו הם דווקא ניסו באמת לפשר, רק חבל שאוסלו נכשל עם ככ הרבה רצח.
אני בטוח שנסיון כזה שלהם עם החרדים יצליח יפה - אם רק ירצו.
רוית
, 09:32 23/12/2003:
אתה באמת רוצה להיכנס לזה?
אני לא מרגישה מקצוענית מספיק בשביל לקבוע דיעה נחרצת בנושא ואני בטוחה לגמרי, שהחוקים שמגדירים פרסומת טובה, כבר הוגדרו ונוסחו לפני ולפנים.
לטעמי הפרסומת ההיא היתה מעולה מפני שהיא עשתה בדיוק מה שהיתה צריכה לעשות: נתקעהלך בפרצוף והבהירה לך, ובעיקר לקהל היעד שלה, שהוא בעצם לא אני ואתה אלא אלה שיפרסמו יום אחד מעל אותם שלטים, שאחוז החשיפה של שילוט החוצות הזה, במיקום הספציפי שלו, הוא אדיר, שהקהל שבוי לגמרי ושהאימפקט יכול להיות אדיר.
לו אני מפרסם הנעזר בשילוט חוצות, הם היו קונים אותי עם הגועל נפש הזה.
אגב תמירוש, בוקרטוב! (חשבתי שתיהנה לנעוץ שיניים בהשוואה לפרסומות שמטרידות את המגזר החרדי אבל מעייניך נתונים כנראה לדברים אחרים. :)
תמיר (האתר שלי)
, 11:43 23/12/2003:
זה העניין (מה יש לי מצרוף המילים הזה?), שהחוקים מעולם לא הוגדרו ונוסחו, כי אין חוקים כאלו. הנושא עדיין נדון ולכל אחד יש דעה משלו.
לו את מפרסמת, היית צריכה לשקול האם האגרסיה הזו טובה למוצר שלך, לקמפיין שלך. גם כאן האגרסיה והאלימות שולטים אצלינו, ואת אפילו משבחת אותם (זה התפקיד שלי, זונא! :). אפשר לראות פרסומות מחול עם אנדרסטייטמנט, ומוכר.
אוגלבי הוכיח מזמן שהפתגם העממי שפרסומת גרועה טובה מחוסר פרסומת - אינו נכון. יש מקרים מובהקים של ירידה במכירות בעקבות פרסומת גרועה.
בוקר טוב מותק! (ואת צריכה להשקיע יותר בכדי שאפול לפחים שאת טומנת, נסי משהו באמת אלים :).
עין לציון צופיה
תגובות לקטע: מדיה בלה בלה הוספת תגובה חדשה
אוי, מזל, מזל שלא ראיתי את זה. זה היה עושה גם לי רע מאד. שילוט החוצות הזה הוא דבר כל כך אלים. חופש הביטוי או לא חופש הביטוי, נראה לי לגיטימי לגמרי להגביל את העניין הזה, לא בתכנים אלא בגודל ומיקום. די לשלטי החוצות הענקיים האלה, די למסכים המרצדים בצומת, שיתנו לנו קצת שקט בעיניים, רגע של מנוחה מזה שמנסים כל הזמן למכור לנו משהו.
פיכס, ג'וקים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
יש משהו בדברייך, לגבי הגבלת הפריסה והמיקום, אבל באמת, מה לגבי התחשבות בתכנים, גם כשהפילוח הוא מדוייק? ומה לגבי פוגענות, גם כשהיא בדיוק מה שרצה הפרסומאי לעשות?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז בעניין הזה, אני קצת קיצונית. אני חושבת שבדמוקרטיה אמיתית, הזכות להעליב ולפגוע היא זכות בסיסית, וכן גם הזכות לפגוע-ברגשותיו-של-מגזר-שלם. גם אם זה יוצא המגזר שלי, וכמובן שזכותו של המגזר האמור להעלב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חכי, חכי... הדמוקרטיה הזו עוד תהיה בעוכרנו כשמגזר הג'וקים יעלב ויצא
מהחורים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אהההה! חוזרת בי! חוזרת בי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה נשמע בערך כמו הזכות לעשות רעש בין שתיים לארבע, הזכות לזרוק זבל ברשות הרבים, הזכות לקלל ולהעליב ככל העולה על רוחך והזכות להתניע אופנוע מתחת לחלון שלי בשתיים לפנות בוקר.
כולם נושאים שביטול חוקיותם תפגע בזכויות הפרט, אבל היעדרה של כל אכיפה המגבילה אותם, תפגע ברמת החיים של פרט אחר וביכולתו לנהל חיים נורמליים בסביבה מיושבת אדם.
לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא לדעתי, כי זכות הדיבור והבעת הדעה חשובה בעיני מהזכות להתניע אופנוע מתחת לחלון בשתיים לפנות בוקר. בלי האופנוע, כולנו נחיה היטב. בלי הבעת הדעה, לא. וברגע שמחליטים שלהעליב או לפגוע במגזר זה לא חוקי, מי שיש בידיו כוח פוליטי יקבע מה מעליב, מה נחשב מגזר ומה נחשב פגיעה בו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה העניין. הדמוקרטיה או הערכים שמסתובבים כאן אינם נותנים פיתרון לקונפליקט.
אני לא רוצה לחיות במקום שבו מותר להעליב חפשי או להתניע אופנועים מתחת לחלוני, ומצד שני אין ככה אפשרות אמיתית לחופש דיבור בגלל (בין השאר) הסיבה שהצביעה עליה הסוס.
הפתרון הוא במקום אחר, והוא בחינוך כמובן. לאנשים צריך להיות ברור שלהעליב זה מעליב, ולפגוע זה לפגוע, וכל זה בלי משטרה וחוק אלא עי שכא עושה בקרה על עצמו.
נשמע אוטופי? אולי, אבל יש למישהו רעיון יותר טוב?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אם כבר אוטופיה, אני רוצה לחיות במקום שבו יש מגבלות על התנעת אופנועים, אבל מותר להעליב. כמובן שיותר נעים שאנשים לא סתם ילכו ויעליבו אחד את השני כי זה כיף, אבל חשוב לי שיהיה מותר להם. ולא לי לקבוע אם להשמיע את ואגנר זה מעליב ניצולי שואה יותר או פחות מאשר שמיניוּת בפרסומות מעליבה דתיים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
באוטופיה שאני רוצה לחיות בה, אין מגבלות ציבוריות כלל, וכל אחד בודק את עצמו ומרגיל את עצמו לא לפגוע בשני (נו, לפחות מחוץ למיטה :).
ואם כבר הבאת את עניין ההשואה (את רואה רוויתוש, בכל זאת הצלחת), אז עניין החרדים הוא לא שמעליבים אותם. שורפי הפרסומות מירושלים אינם נעלבים, הם פשוט לא יכולים לצאת מהבית. זה הרבה יותר מגביל מהעלבות גרידה. הם כן נעלבים מהאשמות שמטיחים אחכ בפניהם שהם מסתגרים בגטו. איזו ברירה יש להם? הם תושבי הישוב הישן בי-ם. הם היו שם תמיד, לפני המדינה, לפני הערבים, תמיד היה שם ישוב יהודי (שהושפע כמובן מיהדות אירופה ששלחה כסף ומדי פעם עלו לאי או כאלו שנשברו מהתנאים ברחו לאירופה).
לפני שכבשה המדינה הציונית את האזור היו להם לא מעט בעיות, אבל בעית הצניעות מעולם לא הטרידה אותם. כשהיתה י-ם בשילטון ערבי הנשים היו מכוסות ולא היו שלטי חוצות והיה אפשר מבחינה זו ללכת לכל מקום. היום הם נאלצים להסתגר בגלל התרבות שלנו (אני לא רוצה להגיד תרבות 'מערבית', גם כי במנהטן רואים חולצות בטן ומכנסיים נמוכים כמו אצלינו רק אצל זונות).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תמיר - אנרכיסט נסתר?! לא חשדתי. 8) גם אני הייתי מעדיפה לחיות באוטופיה אנרכית שבה הסדר נשמר מכח ההתחשבות וטבע האדם טוב מנעוריו (ואני לא אומרת את זה בסרקזם, אולי רק בציניות קלה, זו באמת האוטופיה החביבה עלי).
לעניין ההשואה: אני באמת לא מתימרת להבין חרדים, גם לא דתיים. כבר נוכחתי שהעולם שלי כל כך שונה משלהם, שאין לי שום יכולת לנסות לטעון מה הם יכולים לעשות או צריכים לעשות. בכל זאת אני מוטרדת מכך ששמירה על זכויותיהם היא פגיעה בזכויותי. הדוגמה החביבה עלי: פתאום זה לא בסדר שמקהלה שיש בה גם נשים תשיר בכנסת בטקס השבעת הנשיא. עד היום זה היה בסדר גמור, עכשיו פתאום לא. יכול להיות שזה פתאום מאד מכאיב להם, מכאיב באמת ושוב בלי סרקזם, באופן שאני לא יכולה להבין. אבל זה גם מכאיב לי באופן שהם לא יכולים להבין. יכול להיות שואגנר מכאיב לניצולי שואה באופן שאני לא יכולה להבין, שהרי מדובר בתסמונת פוסט-טראומטית שאני לא יכולה בכלל לדמיין. וכו'?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה רגש אחר, לא פגיעה עמוקה ברגשותי המסכנים אלא פגיעה עמוקה בתחושת הישות שלי:
למה מה קרה שאישה תשיר באזני גברים? אצלינו זה אסור!
אם הנשיא הוא גם שלי, אז גם לי יש מה להגיד!
מה פתאום משמיעים ואגנר במדינת היהודים? הרי הוא תמך בנאצים! לא מספיק שאני לא אשמע, לכולם אסור!
כשפוגעים באגו זה הרבה יותר כואב, וזה משהו שאת כנראה כן יכולה לדמיין.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
(לא קשור, אבל אני לא יכולה להתאפק: בתופתו של ואגנר עוד לא היו נאצים).
אגו יש לי, כמו לכל אחד אחר. ואני טוענת שיכול להיות שזה לא רק פגיעה באגו. יכול להיות שזה הרבה יותר עמוק מזה. אני לא מתיימרת לדעת. אבל אני לא מסכימה לחקיקה על בסיס כזה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ובכן תודה. אשמח פעם לדעת מה בדיוק הסיפור של הוגנר הזה ומי בדיוק הוא היה (או שמא נסתפק בזה שהוא היה עוד גוי רשע?)
גם אני לא מתיימר לדעת אבל אני מניח שהניחוש שלי קולע ועוד איך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גוי לא נחמד, וסגרנו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ואגנר היה אדם מעניין ומורכב - גאון מחד ולאומני ואנטישמי מאידך.
אולי באמת אעלה פוסט מיוחד על ואגנר.
(וסופסוף אכתוב משהו בנושא שבו הוכשרתי...:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא מאמינה.
יש פה יותר מדי צרופי מקרים מוזרים. את ואני, אנחנו כנראה אותו בנאדם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה באמת מתחיל להישמע חשוד.
מוסיקה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בתיכון. שמונה יחידות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מבחן הבגרות במוסיקה שיפר לי באופן משמעותי את הממוצע :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שמחה שהזכרת את הביג אפל, כי כבר מזמן רציתי לשאול איך החרדים, שכאן, בארץ הקודש, מרגישים שאינם יכולים לצאת מהבית, מסתדרים עם זה שם?
(ואולי במנהטן הולכים פחות עם הפופיק בחוץ - גם בגלל תנאי מזג אוויר, אגב - אבל שלטי החוצות שם נועזים לא פחות)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אלו חרדים אחרים (-:
נכון שלקיבוצניקים כל הדוסים נראים אותו הדבר, אבל הם לא, ובגלל זה הכנסתי את עניין הישוב הישן בי-ם. הם זה משהו אחר.
ושלטי החוצות במנהטן כן פחות נועזים. בכלל הפרסומות בארהב צנועות יותר מארופה.
בכלל ארהב מכמה בחינות היא מדינה דוסית חבלז.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
גם כל הסינים נראים לנו (הקיבוצניקים) אותו דבר.
במה הם שונים מאלו שבבני ברק, למשל?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה לא 'בני ברק נגד ירושלים', זו קבוצה בירושלים. נטורי קרטא ועוד כמה כאלו במאה שערים וכו'. אני לא עד כדי כך בקיא. גם בי-ם עצמה יש כל מיני סוגים. הרי אם תגדילי את הרזולוציה תקבלי ציבור יותר ויותר הטרוגני.
הם תמיד היו גם בבני ברק, אבל בצורה פחות משמעותית ובני ברק אני חושב כמעט ולא היתה קיימת בתקופות מסויימות.
איפה שלי כשצריך אותה?
שלי!
שלי!!!, איפה את?!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז אם הבנתי נכון, קבוצה כזאת בכל מקרה לא יכולה לצאת מהגטו של עצמה.
בעצם, זהו גטו מרצון. לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מרצון?
בואי נקצין מעט: אסירים יכולים תמיד לצאת מהכלא - אם ירצו, רק שכנראה יחטפו כדור בגב מהשומרים.
הם בעצם 'אסירים מרצון', לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
או, התגעגעתי לתמירוש הזה :)
התכוונתי לומר שיש שתי אפשרויות:
1. שכל העולם יתנהל לפי חוקיהם ותרבותם.
2. להיסתגר בגטו שיחצוץ בינם ובין האחרים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את אפילו מקצינה יותר ממני.
יש עוד אפשרויות, אם יש רצון טוב משני הצדדים, אבל אם שני הצדדים עומדים באדיקות דתית על זכותם לממש את עצמם ואת תרבותם וחוקיהם בבחינת 'דווקא', ודאי שמישהו ירגיש דפוק, ובדכ שני הצדדים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא בטוחה שקהילה כל כך קיצונית, כפי שתיארת, תוכל לחיות בשלום עם פשרה כלשהי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני לא מסכים. ראינו דווקא במקרים מסויימים נכונות שלהם לפשרות מסויימות.
כל העניין זו השנאה. ברגע שהם אוהבים את הצד השני הם מצליחים לגשר יפה.
באוסלו הם דווקא ניסו באמת לפשר, רק חבל שאוסלו נכשל עם ככ הרבה רצח.
אני בטוח שנסיון כזה שלהם עם החרדים יצליח יפה - אם רק ירצו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
משנאת הפירסומאים כנראה למדתי לאטום את עיני ואוזני. לא ראיתי לא שמעתי.
או שאולי אני סתם לא רואה טלוויזיה?
אגב, חתול זה פתרון אידאלי להעלמת ג'וקים :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
שניה רגע, באמת יצא לך צר אופקים.
ניסיתי פעם, והצלחתי, לתרגל אי המשכות של העין אל מליארדי השלטים שאופפים אותנו.
זה עובד.
תרגלי.
ושיתרגלו החרדים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
שניה, לא שלי זו רוית אחראית לפוסט הזה. אני בכלל בהכחשת ג'וקים.
(בלוג קבוצתי שכזה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הופלה. גם לי היה כזה פעם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
העם דורש פרטים ועכשיו!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
העם יקבל פרטים על גופתי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זהירות! העם עלול לממש.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בואי!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את מאתגרת אותי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אין תגובה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אנחנו נגיב בזמן ובמקום שנחליט...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אולה!
רוויתוש תורמת תרומה ממשית לבלוג! (רוצה לכתוב לי פוסט? :)
ומהי פרסומת טובה? סיפור מסובך. זכירה זה לא הכל ואפילו אולי לא התחלה. גם עליה במכירות זה לא הכל.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
אתה באמת רוצה להיכנס לזה?
אני לא מרגישה מקצוענית מספיק בשביל לקבוע דיעה נחרצת בנושא ואני בטוחה לגמרי, שהחוקים שמגדירים פרסומת טובה, כבר הוגדרו ונוסחו לפני ולפנים.
לטעמי הפרסומת ההיא היתה מעולה מפני שהיא עשתה בדיוק מה שהיתה צריכה לעשות: נתקעהלך בפרצוף והבהירה לך, ובעיקר לקהל היעד שלה, שהוא בעצם לא אני ואתה אלא אלה שיפרסמו יום אחד מעל אותם שלטים, שאחוז החשיפה של שילוט החוצות הזה, במיקום הספציפי שלו, הוא אדיר, שהקהל שבוי לגמרי ושהאימפקט יכול להיות אדיר.
לו אני מפרסם הנעזר בשילוט חוצות, הם היו קונים אותי עם הגועל נפש הזה.
אגב תמירוש, בוקרטוב! (חשבתי שתיהנה לנעוץ שיניים בהשוואה לפרסומות שמטרידות את המגזר החרדי אבל מעייניך נתונים כנראה לדברים אחרים. :)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה העניין (מה יש לי מצרוף המילים הזה?), שהחוקים מעולם לא הוגדרו ונוסחו, כי אין חוקים כאלו. הנושא עדיין נדון ולכל אחד יש דעה משלו.
לו את מפרסמת, היית צריכה לשקול האם האגרסיה הזו טובה למוצר שלך, לקמפיין שלך. גם כאן האגרסיה והאלימות שולטים אצלינו, ואת אפילו משבחת אותם (זה התפקיד שלי, זונא! :). אפשר לראות פרסומות מחול עם אנדרסטייטמנט, ומוכר.
אוגלבי הוכיח מזמן שהפתגם העממי שפרסומת גרועה טובה מחוסר פרסומת - אינו נכון. יש מקרים מובהקים של ירידה במכירות בעקבות פרסומת גרועה.
בוקר טוב מותק! (ואת צריכה להשקיע יותר בכדי שאפול לפחים שאת טומנת, נסי משהו באמת אלים :).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אוגלבי???
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
http://www.ogilvy.com/
http://www.mitos.co.il/Book/BookFocus.asp?ID=3405&PopupID=0
ויש עוד הרבה מאד. גגלי אותו ותראי.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: