כזאת אנוכי...

 (האתר שלי) , 13:55 4/3/2003:
פמה חמודה שלי.
אני מבינה את הרצון העז שלך להפגש עם ד. אבל בכל זאת.
תחשבי רגע. יכול להיות שהוא רוצה להרגיש במיטבו כשיפגוש אותך (הרי אין לדעת מה יהיו תוצאותיה של אותה פגישה).
אין לי ספק שהוא רוצה. מממש רוצה. אבל מצד שני הוא רוצה להרגיש יותר טוב.
תחשבי הפוך.
תחשבי שאת עכשיו היית בתהליך החלמה ממחלה קשה (חס וחלילה!!!) . והוא היה רוצה לפגוש אותך. את יודעת שאת לא נראית במיטבך. מה היית עושה?
דוחה אותו קצת. בעדינות .ברכות.
לא רוצה להסביר במאה אחוז למה את דוחה מחשש שתדחי אותו עוד יותר.
מבינה?
ולגבי הבן ההרפתקן שלך - אני מבינה שהוא עצוב ומיוסר... אבל בכל זאת - העונש היה חינוכי ביותר :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 15:17 4/3/2003:

דגניונת,

את כל כך צודקת.
וברור לי שזה העניין.
באופן מוחלט.
הוא רוצה.
רק ביצוע קצת קשה.
אני יודעת.
אני אתאזר בסבלנות... :)
תודה לך .

א. מדבר כאילו כל צרות העולם על כתפיו עכשיו...מצחיק אותי בטירוף...

לכי לנוח...
נשיקות.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:15 4/3/2003:
את יודעת שאני כאן תמיד :)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

, 14:00 4/3/2003:
לא נורא על הכסף.
אבל לא חבל על החימצון???
לא סתם.
נהנה לקרוא את הבלוג שלך.
שלך, עומר

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 15:21 4/3/2003:

תודה וברוך הבא (למרות שנדמה לי שכבר ראיתי אותך כאן... :)).

האמת, חבל על הכסף וגם על החימצון...
נו שויין...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:23 4/3/2003:

i'm so gald you're back...

כמו שכתבתי לדגניה, העניין ברור לי שזה כך.
כתבתי עדכון בפוסט היום בו שאלתי אותו על כך והוא ענה לי שזה יהיה ובקרוב...
זה עולה גם בשיחות הטלפון שלנו, ודי ברור שזה עומד להגיע.
אוף.
איבדתי קצת את הסבלנות.
ואני זו שתמיד אומרת שבהמתנה יש משהו מתוק...
טוב, כמו שכשאוכלים יותר מדי שוקולד והוא הופך למריר אז אולי גם יותר מידי המתנה...
:).

שגיאות הכתיב נסלחו כמובן.
המשך יום של אור ושמש.
אין גשם, אין גשם, אין גשם...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:42 5/3/2003:

לא אכלתי שוקולד כבר חצי שנה...
ולא חסר לי...
חסרים לי 18 קג שלא רוצה אותם בחזרה...

יוצאת קצת לשמש...
יום של אור יקירה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 16:14 4/3/2003:
פמה, לך יש אג'נדה ואני לא חושבת שזה ישנה מה מישהו אומר.
יש דברים שאולי נכתבו מלמעלה אבל הרשות עדיין נתונה!


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 09:48 5/3/2003:
תוספת: האג'נדה שלך לדעתי מסתירה לך גם את המסרים שד. מעביר.
כשיש רצון - מוצאים את היכולת, גם להפגש.
המקום שלך בחיים שלו שונה מהמקום שלו בחיים שלך, לרעתך.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:32 5/3/2003:
פעם הייתי מטרידה את ראשי באמת היכן ועד כמה המקום שלי בחיים שלו שווה למקום שלו בחיים שלי.
דווקא קוקסטה (שאני מתעגעת אליה מאוד) אמרה לי שזה לא משנה.
משנה מה שאני חושבת, מה אני מרגישה, מה אני רוצה.
וכך אני פועלת.

אני האדם האחרון שירקו עליו והוא יחשוב שאלו גישמי ברכה...והוא יודע את זה כי אמרתי לו .

אני מוכנה להבין כי אני משערת שלאחר ניתוח ראש ההחלמה והחזרה לעצמך היא קשה ולא פשוטה.
זו הסיבה.ך

הוא חוזר לעצמו לאט לאט, אנחנו מדברים וכותבים כל יום, על כל מיני נושאים.
הוא מדבר וכותב על הפגישה העתידית.
אני חושבת שהיא קרובה יותר ממה שאני מתארת לעצמי.

ולא, יגיע הזמן, ובקרוב, שארצה לדעת היכן הדברים עומדים.

וכמו תמיד, טוב שאת כאן.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:23 4/3/2003:

הרס אותי הבן שלך!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:32 5/3/2003:

גם אותנו...גם אותנו...
:)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:22 4/3/2003:
זה לא אמור להיות אחרת? לגבי ד.
אני חושבת שכשרוצים משהו מאוד אז עושים הרבה מאוד להשיגו.
זאת דעתי.

לגבי הבן שלך- הסקרנות שלו הצחיקה אותי.
התמימות שבמעשה. האימפולסיביות. מעניין אותי אם לרגע עברה לו מחשבה בראש שהחלון עלול להישבר?!!
אני מניחה שעברה לו בראש מחשבה איך לתבוע את היצרן..:)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:33 5/3/2003:
דווקא על תביעת היצרן לא חשבתי...לא, הוא לא חושב כך (דהיינו, לא יהיה כנראה עוד...).

ובאשר לד. אני מודה, אני חשבתי שמיד לאחר הניתוח הוא ירצה להיפגש.
שאלתי אותו על כך. הוא הסביר לי.
הניתוח היה מאוד לא פשוט. הוא פשוט חשש, במיוחד שהחלו תופעות שלא היכיר ומאוד חשש מהן.
עכשיו לאחר הביקורת וההבנה של הדברים, אני מאמינה שזה יגיע ובקרוב, כפי שאמר לי אתמול.

החשש הגדול שלי הוא להפוך למלחיצה ונודניקית.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:32 4/3/2003:
אני מסכימה עם דגניה לעניין ההתמהמהות של ד', גם רוצה להיות במיטבו וגם חושש מהתרגשות מוקדמת מדיי שתפגום חלילה בבריאותו (וביננו, אין מצב שהוא ייפגש איתך, במיוחד לאור החודשים האחרונים שלא התראיתם, ולא יתרגש כמו ילד).
ואיתך כמובן שאני מסכימה, יש משהו מאוד ממכר ומענג בהמתנה, אבל גם לה מגיע סוף לבסוף ורוצים את הדבר האמיתי.

שיעשעה אותי הסקרנות של א', הדרך בה בחר, במקום לשאול, פשוט להעז ולנסות.
את לא רוצה לדעת איך אני הייתי מגיבה למעשה כזה, נכון?

שיהיה לך לילה נהדר.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:36 5/3/2003:
גרונלית,
בפגישות שלנו (שהיו מועטות וחטופות) לפני שהכאבים התגברו , הוא מאוד, מאוד, מאוד
התרגש.
אני מתארת לעצמי שעכשיו הוא יתרגש אולי אפילו יותר.
לכן ההסבר שלו התקבל על דעתי.
ואמשיך לחכות וכן להתענג על ההמתנה...

הבן יקיר לי תמיד אהב יותר לנסות דברים מאשר לשאול... :)
איך את היית מגיבה? רצח לאור היום? :-)
עברנו כבר את השלב הזה...
עדיף לצחוק...לכעוס אבל גם לצחוק...
:)

יום של של שמש...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:25 4/3/2003:
יש לי הרושם שדווקא הרווחתם אי הבהרת שיער.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 15:32 5/3/2003:

לפחות לעכשיו...
ניתן לו להתבשל קצת עם מה שעשה...

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 22:14 5/3/2003:
מסכן.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^