sol
, 23:54 19/12/2006:
תראי...אני מאוד נהנתי מגיל ה-40 שלי.
במקום יום הולדת בחרתי שיהיה לי שנת הולדת וזו הייתה שנה שלמה של חגיגות. לא הגבלתי את עצמי בכמעט כלום וגם אפשרתי לחברים להתקרב אלי. כל אחד בזמנו הפנוי מצא את דרכו אלי, הייתי לגמרי פתוחה לזה. זו הייתה שנה מדהימה. זכיתי להמון פינוקים לאורך כל השנה.
זו הייתה שנה מאוד משמעותית לגבי. שנה שלמדתי שמותר לי לבקש...שמותר לי לקבל...והכי חשוב מכל - מותר לי לאהוב.
פרח בר (האתר שלי)
, 09:39 20/12/2006:
השנה האחרונה הייתה אחת השנים הכי משמעותיות בחיי.
בשנה הז למדתי לאהוב, למדתי לתת את עצמי במלואי, גם כשלא ציפיתי לתמורה בחזרה.
למדתי משמעותה של נתינה, מלאה ומוחלטת, ולמדתי שזה לא מרוקן אלא ממלא.
למדתי שלאהוב ולתת אהבה זה לא מחליש אלא מחזק.
למדתי משמעותה של אהבה ללא תנאים- לפחות מהצד שלי.
אלו הם דברים לא קלים ללמידה.
וכמוך למדתי לבקש ולצפות גם לקבל בתמורה.
למדתי ש"מגיע" לי.
דווקא העצב שלי- ממלא את ליבי בהרבה שימחה, מכיוון שעצם העובדה שאני מודעת לבחירה הזו, והיא לא עושה לי טוב- זה מראה על סימנים של שינוי.
זה מעודד.
sol
, 14:29 20/12/2006:
תובנות מדהימות. דברים מאוד חשובים למדת על עצמך.
ואני מאחלת לך שתמיד תלמדי עוד ועוד ותקבלי את החיים כבית ספר ששווה לעבור אותו. את אישה מדהימה . זכיתי להכיר אותך ותודה שפתחת אלי את ליבך.
פרח בר (האתר שלי)
, 18:56 20/12/2006:
לא קוראת עיתונים (גם כשעבדתי בעיתון במשך ארבע שנים, ובכל בוקר היו מונחים על שולחני ארבעת העיתונים הנפוצים- עדיין לא קראתי עיתונים), וגם ספרות ישראלילת (אוי כמה שאני הפעם מתנשאת) אינה חביבה עליי במיוחד....
כך שאני לא יכולה לענות לך בכנות לשאלתך זו....
אבל מתשובתך אני רוצה שצדקתי.
:-)
שוב תודה.
פרח בר (האתר שלי)
, 08:58 21/12/2006:
הכוונה ליומיים-מעריב, ידיעות, הארץ, גלובס....
(האמת שאת מדור הכלכלה של הארץ אהבתי לקרוא)
למיטב זכרוני, ישראלי החל להיות מודפס רק בשנה האחרונה....
יש עוד עיתונים יומיים? בעברית, כוונתי...
פרח בר (האתר שלי)
, 09:28 21/12/2006:
כשהייתי סטודנטית- עלה ונפל.
רבים מחבריי הסטודנטים קראו אותו
רבים מי שהיו פעם חבריי צילמו בו.
אני הייתי אז מנוייה על הארץ....
פרח בר (האתר שלי)
, 14:19 21/12/2006:
בחיפוש מהיר לא מצאת איזכורים רשמיים אבל...
זאבי היה חבר מועצת עיריית ירושלים בסוף שנות השבעים. בשנותיו אחרי הצבא הרבה לעסוק בתרבות ובעיקר בנושאים הקרובים לליבו היסטוריה וארץ ישראל. גנדי היה ידוע כאיש אשכולות, כאיש תרבות וספר וכבעל דעות ועקרונות. בשנים 1991-1981 כיהן כיו"ר ההנהלה של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב והפכו לאחד מחשובי המוזיאונים בישראל. במשך עבודתו זו ערך עשרות ספרים בנושאי ארץ ישראל (ויקיפדיה)
(האתר שלי)
, 01:10 24/12/2006:
את יודעת מה? לא אהבתי את השיר הזה של יאיר לפיד. הוא יותר מדי "משלים" עם דברים ומדבר על החסרונות ורק בבית האחרון מתחנף.
על פי השיר הזה הוא מקבל את זה שהיא בת 40 אבל , מעדיף בשקט, איזה בת 25 כזו שיודעת פחות אבל מוצקה יותר.
אני, ויש לי הוכחות:) מעדיף את הצד השני של ה 40 !
אולי, אם אוכל, אכתוב משהו על זה.
בגלל הרכות, בגלל העוצמה, בגלל הנשיות שלדעתי מתחילה להתכנס רק אחרי גיל 35 באישה. בגלל הידע של איך לגעת ובגלל היכולת לקבל, להנות , בלי לחשוב מה הוא יאמר על הקפל וכולי.
פרח בר (האתר שלי)
, 11:29 24/12/2006:
כל המילים הללו- כח, עוצמה (עוצמת הנשיות/הרכות) כל כך לא נשמעות לי נכונות, או מתאימות....אבל אני עדיין לא מוצאת מילה אחרת מתאימה למה שעומד בבסיסה של האישה.
הטרמינולוגיה הזו לא נכונה למה שאני ואתה יודעים שקיים ונמצא שם.
zemach bar
תגובות לקטע: אישה בת ארבעים הוספת תגובה חדשה
נשיקה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עוד בבקשה....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נחמד!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כן
ולא.
זה סוג של השלמה.
והשלמה, גם היא סוג של בדידות.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תראי...אני מאוד נהנתי מגיל ה-40 שלי.
במקום יום הולדת בחרתי שיהיה לי שנת הולדת וזו הייתה שנה שלמה של חגיגות. לא הגבלתי את עצמי בכמעט כלום וגם אפשרתי לחברים להתקרב אלי. כל אחד בזמנו הפנוי מצא את דרכו אלי, הייתי לגמרי פתוחה לזה. זו הייתה שנה מדהימה. זכיתי להמון פינוקים לאורך כל השנה.
זו הייתה שנה מאוד משמעותית לגבי. שנה שלמדתי שמותר לי לבקש...שמותר לי לקבל...והכי חשוב מכל - מותר לי לאהוב.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
השנה האחרונה הייתה אחת השנים הכי משמעותיות בחיי.
בשנה הז למדתי לאהוב, למדתי לתת את עצמי במלואי, גם כשלא ציפיתי לתמורה בחזרה.
למדתי משמעותה של נתינה, מלאה ומוחלטת, ולמדתי שזה לא מרוקן אלא ממלא.
למדתי שלאהוב ולתת אהבה זה לא מחליש אלא מחזק.
למדתי משמעותה של אהבה ללא תנאים- לפחות מהצד שלי.
אלו הם דברים לא קלים ללמידה.
וכמוך למדתי לבקש ולצפות גם לקבל בתמורה.
למדתי ש"מגיע" לי.
דווקא העצב שלי- ממלא את ליבי בהרבה שימחה, מכיוון שעצם העובדה שאני מודעת לבחירה הזו, והיא לא עושה לי טוב- זה מראה על סימנים של שינוי.
זה מעודד.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
תובנות מדהימות. דברים מאוד חשובים למדת על עצמך.
ואני מאחלת לך שתמיד תלמדי עוד ועוד ותקבלי את החיים כבית ספר ששווה לעבור אותו. את אישה מדהימה . זכיתי להכיר אותך ותודה שפתחת אלי את ליבך.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה הדדי יקירתי.
את מדהימה לא פחות, ותודה לך, שבמילה את יכולה להראות לי עולם ומלואו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מילה אחת???
זהו???
איזה?איזה?איזה?
מה פיספסתי?
שיט...מילה אחת ואני לא יודעת איזה...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נשיקות גדולות!!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
עשור זה מילא, אני חושבת שאני בספירה הלא נכונה.....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
נו שוין. בתור מי שכבר עברה את גיל ה40, אני עדיין טוענת ששלושים היה יותר טוב.
(וסליחה שאני כ"כ לא מעודדת, הרי בסופו של דבר "היופי" הוא בעיני המתבונן)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
שלושים היה יותר גרוע....
עבורי בכולופן.
וזו רק אני שנדמה לי שהפואמה הזו מתנשאת משו?
יותר חשוב הפוסט שלפני זה, והפוסט שיבוא אחרי כן....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אז אשב בחושך ואחכה לפוסט שיבוא
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אואבתותך אני!!!!!
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
קראת פעם משהו של י. לפיד שאינו מתנשא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא קוראת עיתונים (גם כשעבדתי בעיתון במשך ארבע שנים, ובכל בוקר היו מונחים על שולחני ארבעת העיתונים הנפוצים- עדיין לא קראתי עיתונים), וגם ספרות ישראלילת (אוי כמה שאני הפעם מתנשאת) אינה חביבה עליי במיוחד....
כך שאני לא יכולה לענות לך בכנות לשאלתך זו....
אבל מתשובתך אני רוצה שצדקתי.
:-)
שוב תודה.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
4 עיתונים נפוצים???
זה היה כל כך מזמן?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכוונה ליומיים-מעריב, ידיעות, הארץ, גלובס....
(האמת שאת מדור הכלכלה של הארץ אהבתי לקרוא)
למיטב זכרוני, ישראלי החל להיות מודפס רק בשנה האחרונה....
יש עוד עיתונים יומיים? בעברית, כוונתי...
לפני כמה שנים, פחות מעשר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
"ישראלי" זה לא ממש עיתון.
ו"גלובס" זה יותר עיתון נישה
אבל פעם היה גם "דבר" והיה גם "חדשות"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כשהייתי סטודנטית- עלה ונפל.
רבים מחבריי הסטודנטים קראו אותו
רבים מי שהיו פעם חבריי צילמו בו.
אני הייתי אז מנוייה על הארץ....
דבר- זה עיתון נישה....
סתאאאם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הכוונה - ב"חדשות" שעלה ונפל....
לא ממש אהבתי אותו.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
עלה ונפל אבל שינה את עולם העיתונות בישראל.
ובכלל לא הזכרתי את "על המשמר"
:)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מסכימה איתך - באשר לשינוי.
לעניות דעתי- מ"דבר" ו"על המשמר" יצאו הרבה מאוד כותבים ובעלי דיעה שהשפיעו מאוד על החשיבה ה"ישראלית"
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ככה זה, השמאלנים, נוטים להיות אינטיליגנטים ומוכשרים.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אני מכירה כמה "ימניים" שהם לא פחות מוכשרים...
(תוויות, תוויות....)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מפתיע, נכון?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מה מפתיע?
אכן, יש קורלציה מחקרית בין רמת ההשכלה (ולאו דווקא מנת המשכל) לבין נקיטת עמדות "שמאלניות".
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
חוץ משטייניץ
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ו"גנדי"?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ומה הייתה ההשכלה שלו?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בחיפוש מהיר לא מצאת איזכורים רשמיים אבל...
זאבי היה חבר מועצת עיריית ירושלים בסוף שנות השבעים. בשנותיו אחרי הצבא הרבה לעסוק בתרבות ובעיקר בנושאים הקרובים לליבו היסטוריה וארץ ישראל. גנדי היה ידוע כאיש אשכולות, כאיש תרבות וספר וכבעל דעות ועקרונות. בשנים 1991-1981 כיהן כיו"ר ההנהלה של מוזיאון ארץ ישראל בתל אביב והפכו לאחד מחשובי המוזיאונים בישראל. במשך עבודתו זו ערך עשרות ספרים בנושאי ארץ ישראל (ויקיפדיה)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא תמיד צריך תעודות בכדי להיות אדם משכיל...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
בקיצור, היה אובססיבי לענייני ארץ ישראל (השלמה).
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ועשה די הרבה לשם כך....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה המשמעות של אובססיה לדבר לא?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
אובבסיה זה קצת מעבר...
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
ומי שמגדל ילדים בתוך בסיס צבאי?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
כוונתך לגדל ילדים בלי אב ידוע...
דעתי כדעתך.
אבל זו לא אי שפיות לאומית, אלא עולמית.....
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
לא הבנתי מה זה קשור לאובססיה?
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הידעת שכאשר היה אלוף פיקוד המרכז הוא החזיק אריה בכלוב במחנה של הפיקוד?
say no more
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה כבר אי שפיות לאומית.
הבחירה לגדל ילדים בלי אבא
לבין לגדל אותם בבסיס הצבאי, זו לא בחירה שהייתי רוצה לעשות
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
מי שמגדל אריה בתוך בסיס צבאי, שפיותו לוקה בחסר.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
האם באמת היה מטורף?
בסך הכל דיעותיו לא עלו בקנה אחד עם דיעותיך שלך...
(ובמאמר מוסגר - אתה יודע שאומרים שבין הגאונות לשיגעון מפריד קו דק....)
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
זה קשור רק לטירוף הכללי של האיש
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
את יודעת מה? לא אהבתי את השיר הזה של יאיר לפיד. הוא יותר מדי "משלים" עם דברים ומדבר על החסרונות ורק בבית האחרון מתחנף.
על פי השיר הזה הוא מקבל את זה שהיא בת 40 אבל , מעדיף בשקט, איזה בת 25 כזו שיודעת פחות אבל מוצקה יותר.
אני, ויש לי הוכחות:) מעדיף את הצד השני של ה 40 !
אולי, אם אוכל, אכתוב משהו על זה.
בגלל הרכות, בגלל העוצמה, בגלל הנשיות שלדעתי מתחילה להתכנס רק אחרי גיל 35 באישה. בגלל הידע של איך לגעת ובגלל היכולת לקבל, להנות , בלי לחשוב מה הוא יאמר על הקפל וכולי.
כח.. המון כח
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה
כל המילים הללו- כח, עוצמה (עוצמת הנשיות/הרכות) כל כך לא נשמעות לי נכונות, או מתאימות....אבל אני עדיין לא מוצאת מילה אחרת מתאימה למה שעומד בבסיסה של האישה.
הטרמינולוגיה הזו לא נכונה למה שאני ואתה יודעים שקיים ונמצא שם.
הוסף תגובה לתגובה קישור ישיר לתגובה ^
הוספת תגובה חדשה: