סוכן זוטר עבר

 (האתר שלי) , 10:48 16/9/2007:

יה איזה מרמיט במיטבו...





הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 10:56 16/9/2007:
 תודה היא כזאת מילה קצרה ולא משקפת 
 
זאת לא חוכמה לכתוב טקסטים כאלה כשהמילים מהדהדות לך בראש כל הלילה.
 
אולי מצאתי את הנישה שלי: ביקורת מסיבות אזוטרית
 
(רגע, הטקסט עוד בליטוש.)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:58 16/9/2007:
תשמע, זה דורש התעמקות.  נראה לי שאני מקנאה.
ושוב - אחלה קלפים!
 
שנה טובה ומבורכת!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:13 17/9/2007:
תשמעי, זה באמת היה מדהים. ולגמרי לא צפוי.
באתי בגישה של אנתרופולוג זקן. לא חשבתי שאסחף עם הילידים.
 
ולא שלא היו לי חוויות קסומות ברחבה (אפרופו התעמקות, את הפוסט על מסיבת סילבסטר כבר קראת?), אבל זאת היתה כל כך אינטנסיבית, מיידית, ברורה ובלתי מעורערת... מסתבר שהסגפנים ידעו על מה הם מדברים, ומשתלם לאצור קצת צ’י בביצים, אם תסלחי לי על השפה המפורשת.
 
לא יודע אם יש לך במה לקנא. אצל בנות זה אחרת (עוד לא הבנתי איך זה עובד בדיוק, אבל אין ספק שזה שונה ). אולי את צריכה לקנא בבנות שרקדו איתי, אבל את זה תצטרכי לשאול אותן.
 
טוב, הכברתי מילים. שנת אור גם לך.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 23:30 16/9/2007:
נראה שכבר הגעת להארה...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 00:22 17/9/2007:
כל כך הרבה פעמים הגעתי למסקנה הזאת, ואז עברו שבוע-שבועיים ובלי להרגיש גלשתי חזרה לעצמי הישן והנרגן שלי, ועוד בתוספת הזחיחות המבאישה של אנשים שנדמה להם שהם מוארים...
 
אם הייתי מואר באמת, הייתי עונה לך במעשייה שנונה על ההבדל בין אורות גבוהים לנורה שמאירה את הלוחית-רישוי
 
אבל אני מרגיש שאני מתקרב. לאן שזה לא יהיה. לאהבה. לאור. "רבאק," אמרתי לעצמי כשעצמי סרב להאמין שכל הטוב הזה באמת קורה לו, "כל כך הרבה עבודה קשה, למה אתה לא מוכן להאמין שהשגת משהו?"
 
למה? אולי כי זה מערער את קווי היסוד של מציאות-הקונצנזוס שבה אני מבלה את רוב ימי. היום תפסתי את עצמי שולח מבטי-מסיבה לאמהות הפרבריות המהוגנות שבאו לקנות שוקו לילדים בצרכנייה המושבית. עצרתי את עצמי מהר מאוד. אפילו שגם לאמהות פרבריות מגיע להרגיש נחשקות. אפילו שאין סיבה להניח שהן לא מרגישות משהו, למרות שהן לא על לסד.
 
(...)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 00:37 17/9/2007:
...כי כמו שכתבתי: כשמוציאים את אפקט האדווה הזה, את הסינכרוניסיטי הזאת, מהסביבה המוגנת של מסיבה מוצלחת לעולם החשדני של מציאות-הקונצנזוס, הברכה עלולה להפוך לקללה והעונג לעול. במקרים קיצוניים אתה עלול להאמין שזה לא מקרי שכל מיני שבטים נידחים מבקשים פתאום לעלות לארץ; אולי גם הם הרגישו שהמשיח הגיע
 
בדיוק היום תומר פרסיקו פרסם מאמר מעניין על סוזן סגל, מוארת בעל כורחה, ועל הסבל שההארה הזאת הנחילה לה (בכלל, בלוג מומלץ מאוד, במקרה שאת עוד לא מכירה). אני אישית עברתי כמה חודשים מאוד מבלבלים בסגנון דומה, ועד היום אני לא יודע אם באמת חציתי את הabyss או שיצאתי בחזרה מהצד שנכנסתי. לילות כמו שישי האחרון מחזקים את המחשבה שהתקדמתי בכיוון הנכון, אבל מנגד עומדים כל כך הרבה ימים של לחצים מטופשים וסבל של attachment...
 

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 12:06 17/9/2007:
דווקא מעניין אותי לשמוע את הסיפור על ההבדל בין הארה לנורה של הלוחית רישוי
ולעניין ההארה, נראה לי שכגודל המקום שאתה נותן לחושך כך יהיה הגודל של המקום שתתן לאור. (פוי, נשמע כמו מסר בעוגיית מזל).
ולגבי הקונצנזוס, אתה רוצה להגיד לי שכדי להשתייך אתה תוותר על הארה? ואני לתומי חשבתי שאנחנו מחפשים את ההארה כדי להשתייך...


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 12:55 17/9/2007:
"נראה לי שכגודל המקום שאתה נותן לחושך כך יהיה הגודל של המקום שתתן לאור"
 
אני חושב שהבנתי, וזה די דומה לתובנות שהגעתי אליהן בעניין דרך הירח ודרך השמש. קראולי כתב על זה די הרבה אבל הכל נראה כמו רמזים, לא כמו הסבר. זה שאמרות זן נשמעות כמו קלישאות לא עושה אותן פחות נכונות, רק יותר שחוקות  
 
האמיתות הכי גדולות עלולות להישמע כל כך פשטניות, שאנשים דוחים אותן על הסף, ואז צריך לחפש ניסוחים מחוכמים שיעבירו את המסר הפשוט.
 
אין ממש סיפור מאחורי האורות של המכונית. אבל אם נתאמץ בטח נוכל למצוא משהו
 
ולגבי הארה ושייכות: זה לא מקרי שמחפשי הארה נוטים להתבודד, או מקסימום להתקבץ עם הדומים להם במנזרים. ההינדואיזם למשל נוקט הפרדה מוחלטת בין חיי איש המשפחה לחיי הסאדו המתבודד. נראה לי שזה בכלל לא עניין של פיתויים, אלא עניין של רעש. קשה מאוד (בלתי אפשרי?) לתחזק את שתי הספֵירות האלה במקביל. תקראי את הפוסט של תומר שלינקקתי לך. זה ממש נושא קרוב.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 13:01 17/9/2007:
...וכמו שאת יכולה לקרוא בפוסט הבא, לא לגמרי ויתרתי

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 14:10 17/9/2007:
נכנסתי ללינק וקראתי ויש לי רק להגיד דבר אחד או שניים.
אני מהז’אנר שדוגל באיזון ודרך אמצע. להתבודד אבל במידה. להתערבב גם כן במידה. לא לעשות מזה ומזה דרמות וטרגדיות ופארסות. להיות אדם פשוט. בלי רעש. בלי לנסות להבליט וגם בלי לנסות להצטנע יותר מדי. כל המאניה דיספרסיה הזו סביב דתות וכתות שמחפשות אקסטזה לא מדברת אלי. לא חושבת שהארה היא משהו יוצא דופן. כל אחד יכול להגיע לשם. לא חושבת שצריך להעריץ או להעריך באופן מיוחד את אלה שעובדים על עצמם ומנסים להשתפר. זה האלף בית של הקיום. הנהירה העיוורת הזו אחר הארה ועוד כל מיני מילים בומבסטיות מעין אלו רק מרחיקה מהאמת. והאמת היא תמיד הרבה יותר פשוטה וגם יותר פשוט להגיע אליה. השאלה היא אם יש לאנשים את האומץ להיות פשוטים. להיות הם וזה מה שיש ואין יותר מזה. לגבי הרבה אנשים זה נחווה כמו בור שחור.


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 17:45 17/9/2007:
אמרת המון דברים, ואולי קצת ערבבת מין בשאינו מינו, לפחות בהקשר הנוכחי.
 
אין לנו ויכוח בעניין דתות וכתות, והנוהים אחרי הארה. ה"הארה" שהם מחפשים קצת מזכירה את גן-עדן, וממלאת אותו תפקיד כמו גן-עדן בדתות המונותאיסטיות: אופיום להמונים, דת עממית ש"סוגדת לאצבע ולא לירח שאליו היא מצביעה". אלה תמיד היו קיימים, ותמיד היו ויהיו הרוב בכל דת.
 
אבל להבדיל מהנהייה אחרי ה-הארה בה’ הידיעה, מצבים של שינוי תודעה (total paradigm shift) אכן קיימים, בין אם כתוצאה של כל מיני טכניקות ידועות ואוניברסליות, ובין אם באופן ספונטני בעקבות נטייה גנטית או מה שזה לא יהיה. התורות האזוטריות (שהן למעשה יותר טכניקות מתורות) פותחו כדי לנסות לתאר את המצבים האלה, לתת מענה ל"התמודדות" איתם ולעזור לאנשים שמגלים בעצמם את הנטייה הזאת להפיק את המיטב מהחוויה.
 
(...)

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:47 17/9/2007:
(...איך את מוציאה ממני את התגובות הארוכות האלה...)
 
אם לחזור שוב לדוגמא ההודית - האופנישדות, שהיו טקסטים אזוטריים מהסוג הזה בדיוק, היו טקסטים של סאדואים ולא נועדו בכלל לקריאת האנשים הנורמטיביים שחיו בקאסטות והקריבו קורבנות. לאנשים האלה היו טקסטים משלהם, ולברהמינים היו טקסטים משלהם. הניו-אייג’ בלבל הכל, מוטט את ההיררכיות ופרץ את המחיצות. יש בזה מן הטוב (כי אחרת אנשים רציניים כמוני וכמוך לא היו נחשפים לידע הזה) ויש בזה רע (כי זה מוסיף עוד יותר לבלבול של אנשים מבולבלים).
 
יש אנשים שצריכים לעבור דרך ארוכה ומסובכת מאוד כדי למצוא את האומץ להיות פשוט. את כנראה הלכת בpath of the sun, כי זה נראה לך מובן מאליו. אצלי, במשך שנים רבות, ככל שניסיתי לפשט את הדברים הם רק הסתבכו. כן, זה פשוט להיות פשוט כשיודעים איך. גם ג’אגלינג באש זה דבר פשוט כשיודעים איך. אולי גם משחק.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 19:21 17/9/2007:
גם בשבילי מפחיד להיות פשוט. אנחנו מפחדים מהפשטות כי היא יוצרת בהירות. ואז החלטות שהחלטנו במשך החיים יועמדו באור אחר. ואולי נגלה שצריכים לשנות. ולהיפרד. או להישאר. לבחור. כמה קל לברוח מהבחירות האלה ולהתחיל לרדוף אחרי משהו ערטילאי ובלתי נתפס. הסאדואים אימנו את נפשם וגופם במשך שנים כדי שיוכלו להתמודד עם האמיתות האלה. הם כתבו על החוויות שלהם, אבל אם תשים לב, בכל הטקסטים הקדושים יש דרישה מפורשת לעבור את התהליכים האלה עם מורה. לא לבד. והחשיבות שהם נותנים למציאת מורה מתאים היא עליונה. רק הממבו ג’מבו הניו אייג’י מאמין שאפשר לבד. וזו הטרגדיה.



הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:52 17/9/2007:
מה לעשות אחרי? אוכל, וסקס, ופורקן והשלמת המעגל כדי שאפשר יהיה להתחיל אחד חדש. מסכים איתך לגבי הסגפנות, ובכל מקרה גם אם בוחרים בדרך הזאת אי אפשר לדעתי לחיות אותה בתוך החברה המסודרת. בשביל זה יש מנזרים ומערות. מכשפים שחיים בחברה חוגגים חילופי עונות וירחים מלאים - ריטואלים מוסדרים ותחומים בזמן, שבמהלכם עוברים בשער שבין העולמות, נטענים ומכירים ונזכרים וחווים את המציאות העילאית, ובסופם חוזרים בשער למציאות הקונצנזוס עד הפעם הבאה, ובינתיים חיים על קו התפר, רגל פה ורגל שם.
 
כתבתי פעם מאמר באוניברסיטה על האלים הזכרים שבאו מהשמיים והשליטו את מרותם על אלות האדמה הילידיות. הרעיון בטנטרה הוא בדיוק למחוק את ההבדלות האלה בין גבוה ונמוך, טהור וטמא. "מאחורי כל טאבו מסתתר כוח". טנטרה יודעת שהליבידו הוא הכוח שמניע את העולם ונותנת לו לעשות את העבודה שלו - אבל בשליטה, לרכב על האריה ולא להידרס ברגליו. זה לא באמת אומר להיפטר מהתאווה, רק מהדחף לממש אותה.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^