ניסויים בבני אדם

תגובות לקטע: לקחת אויר, לצלול פנימה  הוספת תגובה חדשה


 (האתר שלי) , 15:16 8/8/2004:
את חכמה, אינטילגנטית ומקסימה.
אז למה את צריכה להתנצל על זה?




ובנימה אחרת:
רונן הזה, מגיע לו!
http://israblog.co.il/blogread.asp?blog=18460&blogcode=722629


הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 15:23 8/8/2004:

1. אתה מותק.
2. אני מאמינה שיש לי גם קטעים מתנשאים ומעצבנים. יותר קל לראות אותם אחד על אחד.
3. יש הרבה אנשים שזה מפריע להם, וזה לעתים בעייתי, בין אם זו "אשמתי" או לא. (הפתרון שלי בשנים האחרונות היה ללמוד בטכניון עם אנשים אינטיליגנטים, שרואים את זה כיתרון, ואז זה הרבה פחות בעייתי).
4. באמת מגיע לו ... LOL!

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 15:41 8/8/2004:
2. את פשוט סנובית ומגעילה :-)
3. נראה לי שפשוט את צריכה להיות בחברת אנשים חכמים ו\או כאלה שלא מרגישים מאוימים עקב כך שאת כזאת.
ואני מאמין שיש גם כמה גברים שישמחו לקבל בחורה באמת ברמה(אני מכיר לפחות אחד).
5. מה דעתך על 6 ?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:16 8/8/2004:

2. מישהו אמר משהו?
3. כרגיל, אתה צודק. בקשר לבחורים, יש לי פוסט על זה. מתישהו. זה מסובך.
5. 6 גבר. אין עליו.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:18 8/8/2004:
5. 6 מביא לי את הסעיף.
6. מה דעתך על 5 ?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:41 8/8/2004:
5. מה הסיפור שלכם, אתם?
6. שמע, יש דברים שלא נעים לכתוב ככה, בפתוח.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 18:45 8/8/2004:
5. אהבה בגידה שינאה ופיוס - הטלנובלה הרגילה.
6. תכתבי בסגור, הכי בריא.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

My alter ego (האתר שלי) , 15:22 8/8/2004:
אליס, קראתי את הפוסט רק פעם אחת, וזה בהחלט אחד שדורש יותר מזה, אבל בינתיים, אגיב.

מהשטחיות של היכרות בלוג (וכן אני יודע שיש פה דברים נורא חודרים, ידא, ידא, ידא) ובמודגש מהפוסט הזה מרגישים את הצורך להוכיח שאת יותר. יותר חכמה, יותר שנונה, יותר אהובה, יותר מסובכת, יותר מהממוצע ויודעת את זה.
האמת שאני חי את זה בחיים שלי, אז אולי אני משליך עלייך מעצמי, ולגמרי מפספס.
מעניין איך זה נראה באותם הרגעים שאת מורידה את כל ההגנות הגבוהות האלו. כנראה שקצת ככה, כמו הפוסט העוצמתי הזה. יש כאן המון כנות ובלבול. בשר חשוף.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 18:13 8/8/2004:
אני בעצמי לא יודעת אם אתה מפספס או לא. פעם כל זה היה די נכון לגבי, ואני מניחה שגם היום זה נכון במידה כזו או אחרת, אבל פחות. הרבה פחות.
כבר לא מרגישה צורך להיות יותר. לפעמים להפך. רוצה להראות שאני חכמה, ושנונה, ואהובה, וכל זה. אבל, לא שאני יותר, אלא, שאני נמצאת איפשהו במקום טוב, ממש לא העליון, שאני כמו כולם.
אני מכירה הרבה יותר מדי אנשים שהם יותר מוכשרים ממני, בכל תחום שהוא. אני לא יכולה לבסס את האגו שלי על זה, כמו פעם.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 21:19 8/8/2004:
הרשי לי להגיב דוקוא על עניין המסיכות.
כן, לכל אחד יש כאלה, אבל האם באמת לכל אחד צריך להוריד את המסיכה? אפשר להוריד את המסיכה?
האם כל אחד יכול להוריד את המסיכה?

לטעמי, רק מישהו באמת ראוי. ויש אנשים שפשוט משחקים בהסרת מסיכות מעל פרצופיהם של אנשים אחרים. הם רק לא נמצאים שם כדי לאסוף את הדמעות.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 10:52 9/8/2004:
אני מסכימה איתך. לא צריך להוריד מסיכות סתם, וגם לא תמיד אפשר. יש סיבה שהן שם.
כשאני מתקשרת עם חברים שלי, אני משתדלת שיהיו לי מינימום כאלה. ואם להם יש יותר מדי, והן לא יורדות בעדינות, אני הולכת לחפש חברים במקום אחר.
יש עוד דרכים לגרום למישהו לבכות, חוץ מלהסיר לו מסיכה. ולא לכל אחד אני נותנת לראות שבכיתי, או לאסוף את הדמעות שלי.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הספנתעיר , 15:34 13/8/2004:
אליס, עשית ויפאסאנה. מעבר לכל הפסיכולוגיה\פילוסופיה בגרוש - לעניין המסכות האלה. יש באמת מסכות? ואם כן, יש משהו מאחוריהן? ואולי חוץ מהרבה מסכות אין כלום? אין לדעת. אל תתימרי למינימום או שליטה בהן. ולעניין המילים והדמעות - אולי דווקא כשהן באו היתה הזדמנות להתגבר על קבעון האינטלקט.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 17:40 13/8/2004:
סוף סוף, ביקורת. (ואתה לובש צורה יותר ויותר מוחשית).
מסיכות היה דימוי של רונן. לא כל כך התחברתי אליו, אבל עניתי באותה שפה.
מסיכות לא מעניינות אותי. אני כנה. הייתי כזאת קודם, והבלוג הפך אותי לעוד יותר. זו תהיה יומרה מטורפת, לנסות להפתר בבת אחת מכל היומרות שלי. לא מינימום? בסדר. לא הכל אני רואה. עושה מה שאני יכולה. או חלק ממה שאני יכולה. עושה משהו. צועדת.
משהו מאחורי המסכות? כן, יש משהו מאחורי. אם באמת נעזוב את הפילוסופיות בגרוש ("אין אני, הכל זורם"), נראה שיש כמה דברים, שאני לא מזכירה כאן, שהם הצירים שלא רואים אותם.

קבעון האינטלקט. שֶם נכון. סוף סוף מישהו שלא מדבר איתי על לוגי.
נשים בוכות יותר. אני כלולה בזה. בכי יכול להיות כמעט טכני. לא כזו הזדמנות כמו שנדמה לך. אין פתרונות קסם.
אתה לא יודע איך זה להיות אליס מבפנים.
אתה אפילו לא יודע אם אני באמת מקובעת.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

פנלופה , 00:24 9/8/2004:
ועל הפוסט הזה אני לא אומרת כלום, רק מחבקת אותך עם דמעות בעיניים.
[גורגיאס דיאלוג גאוני. גאוני.]

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 10:54 9/8/2004:

תודה, מתוקה.
[האמת, שהתכוונתי לגורגיאס הסופיסט, ולמעט שידוע על מה שהוא אמר.]

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

י , 12:51 10/8/2004:
1. [חיבוק] כי לא באמת חשוב מה נגיד. יותר חשוב איך ננהג.

2. באותו יום היו גם השחלה הגבסית והקיפוד בבננה ביץ’.

3. לא חשבתי שאיש הקוביה זה ספר אמיתי (מדברים עליו כל הזמן במיכאלה).

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה

 (האתר שלי) , 14:37 10/8/2004:
1. תודה. :-)
2. איך לא ראיתי אותם. יא אללה.
3. אמיתי ומומלץ. בלתי שפוי בעליל.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

י , 23:18 11/8/2004:
להגיד לשחלות שיקנו לי לעומולדת?
אפשר גם שיאחדו כוחות ויקנו לי דיסק און קי 256 ....

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 01:04 12/8/2004:
הספר שווה. כן. אם את טיפוס של ספרים, זה מומלץ. אם את מעדיפה זה או דיסק און קי, שזה גם דבר נפלא ונהדר בחיים, תחליטי לבד.

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

 (האתר שלי) , 01:05 12/8/2004:
ומתי העומולדת שלך, את?

הוסף תגובה לתגובה  קישור ישיר לתגובה  ^

הוספת תגובה חדשה:

סוג תגובה:

 שם:
 email:
 
(או מספר הבלוג)   האתר שלי:
  מצב רוח: ריק                           בחר: ריק קול סבבי אה? סטנדרטי אוף עצוב עצבני
קוד אבטחה:
במשלוח התגובה אני מאשר/ת כי ידוע לי שהאחריות לתוכן התגובה היא עליי ולא על האתר ישרא-בלוג ומנהליו.  
שלח