יעל (שם בדוי)
נכתב ב9/2/2005 10:47

היא באה מקיבוץ אחר.

אחד שעבר הפרטה מזמן.

הגיעה לפה עוד בצבא, או מייד אחרי, בעקבות אהובה.

הציעו לה עולם ומלואו - תעבדי שנה ותצאי ללימודים על חשבוננו.

נתנו לה חתונה פה, תמורתה היתה אמורה לעבוד שלושה חודשים.

את השלושה חודשים החשיבה בתוך השנה, לא חיברה, איחדה.

לא יודעת איך היא עבדה אז, זה היה לפני שאני גרתי בקיבוץ, השמועות אמרו שעל כל שלושה ימים שהיא עבדה היא היתה חולה יום.

כשרצתה לצאת ללמוד בחרה לימודים יקרים, יותר מאונ', ורחוקים, כלומר כוללים מעונות.

ניסו להתחמק מלתת לה, אבל ראש ועדת לימודים הכריחה את הקיבוץ

"הבטחתם? תקיימו!"

אז קיימו.

קיבלו אותה לחברות מייד, בלי להמתין אפילו את כל הזמן הנדרש בתקנון.

אחרי שנת לימודים היא החליטה להיכנס להריון ולקחת שנת חופש מהלימודים.

באותה שנה היא בקושי עבדה, כל הזמן חולה, כל הזמן הילדה חולה, תמיד איחרה לעבודה, הרבה פעמים בכלל לא הגיעה.

כשהיתה מגיעה היא עבדה נפלא, אבל על כל יום עבודה היא החסירה יומיים.

יום אחד היתה "מתה, מתה, במיטה" ולמחרת הכל תקין.

אני פשוט חשבתי אותה להיפוכונדרית.

הבנתי גם למה במערכת החינוך לא האמינו שאני חולה, חשבו שאני כמוה, עשו השוואה אוטומטית ושפטו אותי לפי המשפט שכבר הוציאו לה.

ביקשה לחזור ללמוד, ולא קיבלה אישור.

החליטה שהיא בכ"ז יוצאת ללמוד, כי ככה, וחזרה ללימודיה הרחוקים והיקרים, הפעם בלי מעונות שם, כי בכ"ז הילדה.

הלימודים שלה מניחים לה השנה יומיים פנויים, אבל היא לא עובדת ביומיים האלה.

גם בחופשת הסמסטר הנוכחית יצא לה לעבוד יום אחד, עד כה.

על הלימודים לא מחזירים לה כסף, היא בטוחה שדופקים אותה אישית ולכן לא מחזירים לה.

אני אומרת שתגיד תודה שמרשים לה בכלל לא לעבוד ושתשתוק, אבל היא לא שותקת.

השבוע גיליתי שלפחות ביום אחד היא סתם סיפרה שהילדה חולה ולכן היא לא באה לעבודה

הילדה היתה בתינוקיה כאילו כלום

והיא? בטח הלכה לבלות, או סתם נמנמה במיטה.

אולי חבל שלא נותנים פה אישורי מחלה אם אתה עובד בתוך הקיבוץ...

היא לא מבינה שלא את הקיבוץ היא דופקת אלא אנשים.

ואותי באופן אישי.

אם היא היתה עובדת כמו שצריך הרי אני לא הייתי נאלצץ לעבוד כפול מהימים שיש לי בחינוך.

אם היא לא היתה מתחלה ומשקרת הרי איש לא היה חושד בי שאני רק מתחלה ולא חולה.

אם היא לא היתה מנצלת את הקיבוץ בכל הזדמנות יש סיכוי שהיו מאשרים לי שלושה ימי לימוד, וכיסוי מלא, אבל הנכווה ברותחים נזהר בצוננים.

והעיקר שהיא בטוחה שהקיבוץ דופק אותה בכל הזדמנות.

ואני תוהה - אז למה אתם כאן ולא בקיבוץ שלך???