"כדאי שתדעי שהחיים זה לא קיבוץ"
נכתב ב21/8/2003 11:59

ביקשו שארחיב בנושא הקיבוץ (ביקשו, עלאק, רק אחת, אבל העיקר שמישהו קורא ומתעניין!), אז הנה זה בא:
 
כאמור, אני בחורה דתית, מהבית, בני-עקיבא כזו, שירות לאומי, אחים שהלכו לצבא, אבל את שאהבה נפשי לא מצאתי במגזר שלי, מצאתי אותו רחוק משם - קיבוצניק אתאיסטי.
האהבה, כמו בקלישאות, ניצחה את הפערים, ולפני זמן מה עמדנו מתחת לחופה.
 
לבעל שלי יש בקיבוצו עבודה בתחום אותו הוא למד, הוא מאושר פה, ומתפתח, לי לעומת זאת אין כבר עבודה (מובטלת הייטק, כבר אמרתי?), וזול פה, מאוד אפילו, במיוחד כשהבעל חבר בקיבוץ, אז החלטנו להקים בנתיים את ביתנו באי הירוק הזה, ואח"כ לראות לאיפה ממשיכים.
 
זמן מה חייתי פה כתושבת - ללא חובות, ללא זכויות, ועם שכר דירה, אבל המצב הכלכלי רק נהיה רע יותר ויותר, אני כבר לא זכאית לאבטלה, ולא לשום קצבה שהיא, ועבודה אין, כשכלו כל שאר האופציות ביקשתי להתקבל למועמדות בקיבוץ, והנה אני פה.
 
מלכתחילה הבהירו לי שאין להם עבודה בתחום שלי, או אפילו משהו שקרוב לתחום שלי, אבל עדיין היו לי אשליות על עבודה שתתאים לותק שצברתי, לתואר, וחשוב מכל לרצונות שלי, מסתבר שאין דבר כזה בקיבוץ - דוחפים אותך איפה שתחסוך להם כסף, אם הייתי מוכנה הם היו מכניסים אותי הישר לחדר האוכל, להגיש ארוחות צהריים ולנקות את המקום אחרי, אבל סירבתי בתוקף שכן האוכל שם לא כשר, והם למזלי הבינו את הבעיה שיש לי בעבודה הזו.
 
אז מצאו לי עבודה בגן, אני מתחילה ביום ראשון, גילאי 4-6, 13 ילדים, במקום יש גננת (ואין לי מושג מי היא), וסייעת (שהיא שכנה שלי, הידד!), ואני השלישית בצוות, האחראית על הבית, והמשמעות היא בדיוק מה שאתם חושבים - אני אחראית על הסדר והנקיון, על כך שהאוכל של הילדים יגיע בזמן וכדומה, לא נשמע תענוג גדול, נכון? טוב, ניתן להם צ'אנס, כבר נמאס לי לשבת בבית.
 
הם דווקא בסדר גמור עם החריגות שלי, אולי בגלל שהיה פה כבר בחור דתי שהיה נשוי לאחת מבנות המקום, ואולי כי כולם אוהבים את המשפחה של בעלי, לא יודעת, בכל מקרה לא מתייחסים אליי כאל עוף זר, למרות שאני בטוחה שלא קל להם לבלוע בחורה שמסתובבת פה עם כיסוי על הראש, לאט לאט אני בונה לי חברה כאן (וזה קשה כשלא אוכלים עם כולם, אבל אולי העבודה תסייע בתחום), והבית שלנו מקסים, והירוק פה בחוץ הוא תענוג אמיתי.
 
יש עוד המון לספר על הקיבוץ (כמו עלייתו ונפילתו של אתר האינטרנט הקיבוצי, או איך קיבוץ זהב הופך את עצמו למושב זקנים, או איך זה באמת לגור במקום עם קצב משלו, ועוד ועוד) אבל זה כבר לפעם אחרת...שמור   בטל