שבוע קשה עבר על כוחותינו
נכתב ב29/8/2003 13:13 
שבוע ראשון בגן, עבודה פיזית, קשה, שעות ארוכות, צוות שלא ברור אם יהיה לי נחמד איתו או לא, ילדים חמודים חמודים, ותסכול מכך שאחרי תואר רציני אני מוצאת את עצמי העוזרת של הסייעת של הגננת, בשעה שחינוך פורמלי ואני לא ממש מסתדרים יחדיו, אחרת כבר הייתי הולכת לעשות תעודת הוראה, וזהו.
בקיבוץ זה לא כמו בעיר, אין שום יתרונות בלהיות גננת, אין חופשים, אין שביתות, אין אף אחד מהפינוקים שיש בעיר, אולי לגננות עצמן זה כן יותר קל כי הן עובדות רק עד אחת ויש להם יום חופשי אבל למטפלות, כמו שאנחנו נקראות פה, זו קריעת תחת, בעיקר.
מצד אחד טוב להזיז את עצמי מהמחשב, לא להיות כל היום ברשת ולא להבין לאיפה הזמן ברח, וגם טוב לזוז, פיזית, יעזור לדיאטה שבדיוק התחלתי, ומצד שני אני לא חושבת שהעבודה הזו מתאימה לי, אני לא בטוחה שאני לא אתחרפן טוטאלית אחרי חודשיים, בעבודה הזו אין למעשה אף אחד מהדברים שאני מחפשת במקום העבודה שלי, מלבד הסיפוק בסופו של היום, ומהצד השלישי הרי ממילא אני לא בטוחה שאני יודעת מה אעשה כשאהיה גדולה, אז למה לא לקחת את השנה הזו כפסק זמן, לנסות כיוון חדש ולראות איך יהיה?
הבעיה העיקרית, מעבר לחוסר ההרגל שלי לעבוד בכלל ולעבוד פיזית בפרט, היא האוכל, הגן כמובן אינו כשר, והגננת מנסה לעשות הכל כדי שיהיה לי נעים ושאוכל לאכול, אבל בעצם היא ממש מעיקה בלי להתכוון, הכי נוח יהיה לי לאכול פרוסה שמרחתי בסכין חד פעמי בבוקר, וללכת כשהם ישנים לאכול משהו בבית בצהריים, אבל הילדים כבר שואלים מליון שאלות "למה הסכין שלך מפלסטיק?" "למה את לא אוכלת גם?", זה מצטרף לשאלות על הכובע שעל הראש, אני לא יודעת עד כמה להסביר ולפרט, לא בגללי, פשוט חוששת מהתגובות של ההורים אם הילדים יחזרו על דבריי בבית, הרי לא באתי להחזיר אותם בתשובה או משהו.
היום היה שונה, כל המטפלות יצאו ליום כיף (חוץ ממני, בתירוץ שזה סיכום שנה שעברה, אבל הגננת שאיתי שנה שעברה היתה בשנת שבתון ובכ"ז יצאה ליום כיף) ואני הייתי בגן עם שלוש מהאמהות, אחת מהן היתה מטפלת בעבר אז עשינו איתם את כל הרוטינה - הכנת חלות, קבלת שבת, היה נחמד אבל גם קשה, קשה להישאר לבד בשבוע הראשון של העבודה, כשעוד לא הייתי פעם בשישי, קשה כשהילדים של האמהות שהיו נדבקו אליהן והתנהגו שונה, קשה כשאת לא יודעת כמה אפשר לסמוך על האמהות שלצידך (מסקנות: על שתיים אפשר, על השלישית לא).
כן, כן, אני עוד חייבת לכם פירוט כללי על החיים האלה, אבל עכשיו אני הולכת לישון, אולי יותר מאוחר היום או במוצ"ש.שמור בטל
שייך לקטגוריות
העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו
רוצה להוסיף מחוכמתך?
בלי הקפצות
0 קישורים לכאן
לינק לכאן
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
