על הריצפה
נכתב ב5/9/2003 10:39

זה לא לקח הרבה זמן והנה התמוטטתי לי.
לא יודעת ממה זה בא, אולי העובדה שבבת אחת גם הורדתי אוכל (דיאטה שנתנה לי הדיאטיקנית בקופ"ח) וגם העלתי רמת פעילות (סיפרתי לכם שהעבודה בגן מאוד פיזית? הגן ע-נ-ק יותר ממה שאתם רק יכולים לדמיין, הוא יותר גדול מהבית שלי, הוא בערך כפול מהבית שלי, ויש חלקים ששוטפים יום יום כמו אזור האוכל, הסדנא והשירותים ובנוסף בכל יום שוטפים עוד אזור נוסף, לשטוף פירושו כמובן לסדר ולאבק ואז לשטוף, ומלבד זה מביאים אוכל, מאכילים אותם שלוש פעמים, וכמובן מתרוצצים אחרי הילדים ומפשרים ביניהם כל הזמן).
 
בכל מקרה, אני חולה, בבית, לא ממש חולה, פשוט לא מפסיקות לי הסחרחורות, אז ציוו עליי לנוח ולא לעבוד, לפחות יומיים, אפשר גם שלושה, ולעשות ביום ראשון כל מיני בדיקות שיישלחו למעבדה.
 
הבעל עובד השבת, 12 שעות עבודה, ככה זה כשיש גיוסים בקיבוץ, אז אני אהיה לבד אצל ההורים שבנחמדותם הרבה באים לקחת אותי וגם להחזיר (זה לא שאין לי רישיון נהיגה או מכונית אבל כשלבנאדם יש סחרחורות בלתי פוסקות לא נראה לי שכדאי לו לנהוג לבד 80 קילומטר לכל כיוון).
 
אני קצת מתגעגעת לילדים, קצת נהנת מהמנוחה, וקצת מתגעגעת לימים שבהם עשיתי מה שאני רוצה מתי שאני רוצה, קשה לוותר על החופש הזה גם אם הוא היה מאוד מעיק רוב הזמן.
 
מוזר שכל מי שעובד רק רוצה חופש, וכל מי שבבית רק רוצה לחזור לעבוד, מה שמחזיר אנשים תמיד לשאלת המליון דולר ("אם תזכה במליון דולר האם תשב בבית ותתבטל?"), אני מאמינה שבמקרה שלי אני אצא לראות עולם וללמוד, אבל יודעת שחוסר עבודה יכול להיות דבר משעמם ביותר, אולי התנדבות היא התשובה למקרים שכאלה, אבל רוב המליונרים מתנדבים רק בהכנת נשפי צדקה, לא?
(הנה חשפתי את הסטיגמות שלי...).
 
שבת שלום ורבת מנוחה לי, ולכולכם (מלבד לבעלי, כי ברכה שכזו למישהו שיעבוד בשבת 12 שעות רצוף זה לעג לרש).שמור   בטל