בר קבועים
הוסף לקבועים  
« הדוסים של ישרא » ±
« קיבוץ איסט קריג! » ±

אז מי אני? בת 49 ,עירונית במקור וחברת קיבוץ (שעדיין, עד סוף נובמבר) שיתופי כבר חמש ומשהו שנים (אם סופרים מהרגע שהפכתי מועמדת), דתיה שנשואה לאתאיסט, תולעת ספרים, עובדת הייטק במקור, עובדת בבתי הילדים של הקיבוץ באמצע וכיום עובדת במכולת, בחדר אוכל וכן בספריה. הבלוג הזה היה הרבה דברים, עכשיו הוא סיפורו של תהליך ההפרטה שהקיבוץ שלי אמור היה לעבור החל מאוגוסט, וכרגע מתכוונים להתחיל אותו בדצמבר, נראה מה יהיה, בקיבוץ ובבלוג כאחד.
מנוי: הצטרף כמנוי בטל מנוי שלח

לקום מחר בבוקר עם שיר חדש בלב (עלאק)
נכתב ב9/9/2003 16:53

במקום שיר בלב יש לי דמעות בעיניים, נפלא, לא?
 
היה לי יום מאוד קשה בגן:
ראשית פיזית, כי כל הזמן היו לי סחרחורות וחמש פעמים חשבתי שאני ממש הולכת להתעלף, וזה למרות שממש חיפפתי ולא ניקיתי כמעט כלום, אפילו לא את השירותים שמנקים כל יום.
לחלק מזה גרמה הכוויה שהצלחתי לעשות לעצמי אתמול (לעולם אל תחזיקו ביד צלחת שעמדה קרוב לגז דולק כמה דקות טובות), לחלק מזה בטח גרמו הסחרחורות, לחלק מזה גרם חוסר השינה שלי, השאלה האם כל הגורמים הללו ייעלמו מחר וארגיש (פיזית) נפלא?
 
שנית נפשית, אני לא מבינה מה רוצים ממני, ובכלל הייתי חסרת סבלנות, אז צעקתי בחוסר נחמדות על כל הילדים, שזה ממש לא לעניין, ואח"כ גם קיבלתי הטפת מוסר מהמטפלת השניה על חוסר הסבלנות שלי, ועל הטעויות שעשיתי, ובצדק, האמת, כי לא התנהגתי היום בהגינות לילדים, אבל לכל הרוחות, אי אפשר לצפות מהבנאדם לעבוד חצי חולה ולהיות בסדר.
 
שלישית מחשבתית, כי אני מרגישה שלא הכניסו אותי כמו שצריך לעניינים בגן, אם הגישה היא לשבת ולראות וככה ללמוד למה לוקח לכם שלושה שבועות להגיד לי את זה? אם יש דברים שתמיד אסורים או תמיד מותרים למה לא לעשות לי רשימה מראש? אם יש ילד שיש לו בעיה כשנוגעים בו למה אני צריכה לגלות את זה כשאני נוגעת בו? בשביל מה ישבתם איתי לפני תחילת העבודה אם לא בשביל לעדכן אותי בכל הדברים הללו???
 
ועכשיו אני לא יודעת מה לעשות, ללכת להתבכיין לאחראית שעדיין לא ברור לי למה אני שם ומה רוצים ממני? הרי כבר הבהירו לי שאני תקועה במקום הזה או יוצאת מהחינוך (לא שהסבירו למה...), לנסות ולראות אם ההצעות שהציעו לי היום יעזרו? לראות אם מחר ארגיש פיזית יותר טוב למרות שהדבר היחיד שאני מרגישה כרגע הוא רצון להיכנס למיטה ולא לצאת עד שבת? ועכשיו גם הגרון כואב לי... ויש לי תור לרופא שיניים מחר... האמנם אני הבת אדם הכי חסרת מזל ביקום? (לא, אל תתנו לי דוגמאות של אנשים במצב רע יותר, אני יודעת שהם קיימים, אבל ריגשית אני מרגישה האומללה ביותר).
 
אני רוצה הביתה, אבא ואמא, וזה כמעט ולא קורה (מספיק שנים הם אכזבו אותי בכדי לדעת ששם לא אמצא נחמה ברגעים קשים), או רחוק מכאן, בבקתה בשומקום.
 
לחיי המחר, אולי יהיה יותר טוב, לא נראה לי שבאמת יכול להיות יותר גרוע (אלא אם יעקרו לי מחר שן... זה בהחלט ינצח את היום).
 









תוספת:
האם אני מתחלה? האם באופן בלתי מודע אני גורמת לעצמי לסיבות שלא לעבוד כי רע לי שם? האם אני משתגעת?

החלטה:
כשיהיו לי בבר הקבועים חמש בלוגים שווים אני אפרסם גם אותם ברשימות משמאל.
 

שייך לקטגוריות העבודה היא חיינו אבל לא בשבילנו

נכתבו 2 תגובות    תגובה אחרונה שייכת לשושנה רובין רוצה להוסיף מחוכמתך?     בלי הקפצות
0 קישורים לכאן     לינק לכאן
    לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא

 << ספטמבר 2003 >> 
א ב ג ד ה ו ש
  1 2 3 4 5 6
7 8 9 10 11 12 13
14 15 16 17 18 19 20
21 22 23 24 25 26 27
28 29 30        


   

הוסף מסר

פעם ניסיתי גם ללמוד, מה נשאר? את התואר השני לא סיימתי, צריכה רק להגיש עבודה מסכנה  גם את תעודת ההוראה לא סיימתי, לא עשיתי עבודה מעשית  
רשימת פוסטים בקטגוריה