גם אם אתה פראנואידי אולי הפעם באמת רודפים אחרייך.
נכתב ב10/9/2003 17:57

גננת אחרי שנת שבתון, סייעת שרגילה לסובב את כולם על אצבע ואם בית לא מנוסה נשמע כמו התחלה של בדיחה? אילולא אלו היו החיים שלי אולי הייתי חושבת שזו בדיחה, אבל יותר ויותר מתברר שמדובר בסיוט אמיתי.
 
אני, אם עוד לא הבנתם, האם בית, תפקידי לדאוג שכל הבית יהיה מצוחצח, מסודר, מתוקתק, בכל שעות פעילות הגן (7-16 א-ה, 7-13 ו), לדאוג זו מילה יפה שפירושה שלכאורה אני יכולה לגרום לאחרים לנקות אבל למעשה אני זו שמנקה את הכל, כמעט.
 
הסייעת שלצידי היתה בתפקיד שלי בעבר, ועכשיו "עלתה מדרגה" לתפקיד הסייעת, כמקובל בעולם ההירארכי, עליית מדרגה פירושה פחות עבודה, וכך היא מוצאת לעצמה רבע שעה לסיגריה בערך 7 פעמים ביום, זמן לקפוץ לגנון, להשתזף ומה לא.
 
הגננת, ראש ההיררכיה (מלבד האחראית  על החינוך שהיא כמו האלוהים - לא נראה, אבל לעיתים נשמע), הולכת עוד קודם, לא עובדת בחול המועד, לא מלכלכת את הידיים בגן, מסוגלת לראות שהחלב בקופסא נגמר ופשוט לבקש שיוציאו לה חדש מהמקרר.
 
הסייעת היא בכלל סיפור, היא כבר העיפה כמה בנות שירות לאומי, ואני די משוכנעת שהיא החליטה להעיף גם אותי, או זה או שהיא עצלנית ונצלנית מלידה, מה שבהחלט ייתכן במידה שווה של סיכוי.
 
אולי אני פארנואידית, אבל כששתי אלו הולכות וחוזרות מהאחראית חינוך ומדברות על זה כל היום בלי לשתף אותי בכלל זה נשמע לי קצת מסריח...
 
וזה לא שאני רוצה להישאר, ממש ממש לא, העבודה היא לא אני, אף אחד לא טרח לעשות לי חפיפה או הסבר ראוי, אף אחד לא מתייחס אליי, אין לי מושג מה לעשות, קשה לי פיזית וגם הסיפוק מהילדים שחשתי בהתחלה נעלם, אבל אפשר לבוא ולהגיד לי בפנים שלא רוצים אותי, ולא ללחשש יום שלם שאולי ר' חוזרת לעבוד בגן כי "מי יכול לדעת מה יילד יום".
 
אז זהו, סייעת יקרה, ניצחת אותי, מחר אני אנסה לדבר עם האחראית ולבקש שינוי, לא שיתנו לי שינוי, אבל אולי יפטרו אותי מהגן, לא ניצחת אותי כמו את בנות השירות, אני לא מנוצחת כי אני ילדה קטנה ופחדנית שלא מסוגלת להתמודד איתך, אני פשוט לא רואה טעם במלחמה הזו, מעדיפה לפרוש ממנה ולקלל אותך מתחת לשפם בכל פעם שאראה אותך על השביל.
 
מאחלת לך שתיכנסי מהר להריון ותעופי מהשכונה הזו, כמו שאת רוצה, או לחילופין שאני אשכנע את הבעל שאין לי פה עתיד, לא משנה מה, רק לא לראות אותך כל יום.
 
ולך, גננת שנחשבת למדהימה, צר לי, אני לא חושבת שאת כזו דמות חינוכית גדולה, אולי את לא נחמדה אליי כי את קשוחה כזו כמו שהזהירו אותי, ואולי כי איכשהו קלטת שעליתי עלייך, את סתם עוד אחת שמשקיעה הרבה וקראה הרבה ספרים, אבל הלב שלך לא ממש במקום הנכון, אחרת היית עוזרת גם לי.
 
הפוסט הזה יוצא מבולגן, ואני מתנצלת, אולי אסדר אותו יותר מאוחר, אני עוד לא יודעת אם זה משהו מכוון שם או לא, בכל מקרה, סייעת שרק עכשיו מגיעה לתפקידה, עם גננת ששנה שעברה לא עבדה... אין להם זמן וסבלנות ללמד אותי את כל מה שצריך, ואח"כ זה לא באמת הוגן לכעוס על מה שאני כן ולא עושה, לא?